נזר הקודש - חולין קצב

שארי הדברים חריפים דכל כמה דחריפי טפי מעלי, ממילא אינו משביחו, והפגם נשאר בפגמו עכת"ד יעו"ש

וקשה מה יאמר על חומץ דגם כן כל כמה דחריף טפי מעלי', ומ"מ איתא בש"ס ע"ז ס"ט לענין עכברא בחומץ, דהוי בעי' בש"ס, וע"כ עיקר הבעי' בעכברא שהוא פגום בעין, ומסקנא דהחומץ משביחו, הרי חזינן דלאו דוקא חילתיתי מהפך פגום לשבח, אלא גם שארי דברים חריפים מהפכים הפגומים לשבח

והנה אפשר לומר דשאני חומץ דחריף טובא, ודומה לחילתית. אמנם עכ"פ חזינן דיש דברים חריפים גם לבד מחילתית, וממילא יש לדון בכל דבר לפי מה שהוא. ויפה כתב המהר"ם מרוטונבורג הובא בהרא"ש פר" אין מעמידין בהא דצנון שחתכו בסכין של בשר אסור לאכולו בכותח דמיירי בבן יומו דחשיב כנותן טעם ראשון, אבל כשאינו בן יומו לאוסרו כקורט של חילתית לא יעו"ש. וזהו כפסקו של המחבר דרק בן יומו מהני חריפותו דצנון לעשותו לטעם ראשון, אבל לעשות מפגום שבח לא אמרינן. הרי מבואר דאזלינן לפי האומדנא לפי כח החריפות, ודעת הרשב"א בסימן תמ"ט דגם באינו בן יומא יש בכח בשמים חריפים לעשות מפגום שבח. ולפי מה שפירשנו לעיל בביאור דברי הרשב"א בסימן תצ"ז שסבר הרשב"א דקורט של חילתית הוי דבר חריף מן התורה להפך מפגום לשבח, אבל שארי דברים חריפים הוא מדרבנן, ואתי שפיר הא דע"ז ל"ט בהא דקורט של חילתית שהוא אסור מדאורייתא, וגם חומץ נראה שדומה לחילתית ואסור מן התורה, אבל שארי דברים חריפים חשו לזה מדרבנן לפי אומדן דעת חכמים, וכמוש"נ בס"ד

סימן ז'

בדין נ"ט בר נ"ט, ובדין דבר חריף

גרסינן בחולין קי"א ע"ב איתמר דגים שעלו בקערה, ופירש"י מן הצלי כשהיו רותחין נתנן לתוך קערה שאכלו בה בשר, יעו"ש. ומשמע אף אם הקערה צוננת, מטעם דבין עילאה גבר ובין תתאה גבר קליפה מיהא בעי כמו"ש התוס'. וביאור הדברים דאם עילאה גבר ועילאה רותחת אוסרת כולה, ולמ"ד תתאה גבר אם התתאה רותחת אוסרת כולה, אמנם למ"ד עילאה גבר ותתאה רותחת אוסרת כדי קליפה, ולמ"ד תתאה גבר ועילאה רותחת אוסרת כדי קליפה, ולהכי בנידון דידן ממנפ"ש יש כאן לדון או לאסור כולה או לאסור כדי קליפה

והנה פליגי בזה רב ושמואל בפסחים ע"ו דאיתא שם חם לתוך חם דברי הכל אסור צונן לתוך צונן דברי הכל מותר, חם לתוך צונן וצונן לתוך חם רב אמר עילאה גבר ושמואל אמר תתאה גבר. והנה הכא בדגים רותחין שעלו לתוך קערה של בשר רב אמר אסור לאכלן בכותח, ע"כ רב לשיטתו דאמר עילאה גבר הכוונה דאסור לגמרי, והיינו שזה הוי בשר בחלב ממש כיון שהקערה היא בן יומה, ושמואל אמר מותר נותן טעם בר נותן טעם. אמנם אם לא הוי משום נותן טעם בר נותן טעם היה אסור כדי קליפה, אבל משום נ"ט בר נ"ט מותר לגמרי

והנה כל זה באופן שהקערה צוננת עתה כשעלו הדגים בקערה, אמנם אם הקערה רותחת וא"כ הוה חם לתוך חם דלדברי הכל אסור, הנה באיסורים לכו"ע אסור. אמנם הכא לענין נ"ט בר נ"ט שהטעם השני עדיין היתר, והיינו שהטעם הבשר בקערה והקערה בדגים עדיין היתר, ולאכול הדגים בכותח הוא טעם שלישי, יש לעיין אם גם בזה מתיר שמואל מטעם נ"ט בר נ"ט, דהנה עלו בקערה משמע שהקערה צוננת, אבל היאך הדין בקערה רותחת אינו מבואר

והנה התוס' הביאו בשם הריב"ן חתנו של רש"י, דדוקא עלו כשר, אבל נתבשלו אסור דכחד טעמא חשיב, אבל קשה דהרי ברש"י הכא מבואר להיפך. והוא בהא דפירש"י הכא אם היו מבושלים עם בשר ממש היה אסור לאכלן בכותח אי נמי מודה שמואל שאסור לאכול חלב רותח בקערה דנותן טעם ראשון הוי כבשר גמור אבל קערה זו היא עצמה אינה בשר אלא על ידי נותן טעם ואינה כבשר, עכ"ל רש"י, הרי מבואר להדיא דסבר רש"י דדוקא בנתבשלו עם בשר ממש אסור מטעם דהוי כטעם ראשון, משא"כ בשנתבשלו בלא בשר אלא בקדרה של בשר מותר, וזה הוי היפך מעדותו של הריב"ן חתנו של רש"י

ונראה דיש לעיין מהו הכותח, דהנה התוס' לקמן קי"ד ד"ה המבשל, כתבו דכותח הוא נסיובי דחלבא, והיינו המי חלב, ואיתא שם דהמבשל בשר במי חלב דהיינו בנסיובי פטור אבל איסורא איכא מדרבנן משום דמי חלב לא הוי דינו כחלב מדאורייתא, והרא"ש בפר' כ"ה סימן נ"א כתב דכותח לא הוי דינו כמו חלב אלא הוי חלב ממש מן התורה ואסור לבשלו עם בשר, והמי חלב שבש"ס דפטור, היינו שהוציאו ממנו כל המאכל והיינו דאחר שעשו הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים, יעו"ש. וזהו דעת הרא"ש הובא בשו"ע סימן פ"ז ס"ח

ובזה יש ליישב דברי הריב"ן, והיינו לפי מה שכתב הרא"ש בפרק כל הבשר סימן כ"ט שכתב וז"ל, ולי נראה דאף לריב"ן הכל מותר דלא אסרו נתבשלו אלא לאוכלן בכותח ממש שטעם שני של הבשר נותן טעם לתוך ממשות החלב, אבל הכא שטעם שני של הבשר אינו נותן טעם להך ממשות החלב אלא מתערב עם טעם שני של החלב שבתוך המים נראה שהמים מותרים והכל מותר, יעו"ש

ובזה יש ליישב פירש"י עם עדותו של הריב"ן חתנו, והיינו דרש"י סבר כשיטת התוס' דמי חלב לא הוי דין חלב עליו, וזהו הכותח, ולהכי סבר רש"י דכיון דלא נתבשלו עם בשר ממש אלא בקדרה של בשר מותר לאכלן בכותח, וכיון שהכותח לא הוי חלב ממש, ואעפ"י שמדרבנן אסור לבשלו עם בשר, מ"מ בנ"ט בר נ"ט התירו, אבל הריב"ן סבר כשיטת הרא"ש דהמי חלב שהוא הכותח שהוא חלב ממש ואסור בנתבשלו, ומה שהעיד הריב"ן, היינו שסברת רש"י בחלב ממש, והריב"ן לשיטתו שסובר דמי חלב דינו כחלב ממש, שפיר העיד דאסור בנתבשלו, וגם המעשה שבא לפני רש"י בביצים שנתבשלו בקדרה של חלב ואסר לעשות מהם מולייתא של בשר, הנה זה מתאים לזה שכתבנו לעיל, דרש"י אוסר בחלב ממש, ורק בכותח התיר רש"י כיון שאינו חלב ממש. אבל בחלב ממש אוסר רש"י באופן שנתבשלו ויבוא בטעם שלישי לחלב ממש, והנה כמו כן אסור אם יבוא טעם שלישי לבשר ממש

והנה לשיטה זו דאסור בנתבשלו כשבא טעם שלישי בעצם החלב או הבשר, ע"כ כן הדין בששניהם רותחין והוי כחם לתוך חם דלדברי הכל אסור. וכן ראיתי בש"ך סימן צ"ה סק"ו ומביא בשם הב"י בשם המ"כ דבשניהם חמים דינם כנצלו ביחד

אמנם לפי"ז יש לעיין דכיון דע"כ מיירי שהדגים רותחין או הקערה רותחת דאל"כ לכו"ע מותר, וכיון שאחד מהן רותח א"כ תליא בפלוגתא אי עילאה רותח הרי זה בישול למ"ד עילאה גבר, ואי תתאה רותח למאן דאמר תתאה גבר, ואם כן נפל כל האי דינא דנ"ט בר נ"ט בבירא. וממילא הני דגים שעלו בקערה והמה רותחין לרב דסבר עילאה גבר אסורים, וא"כ אין ראיה דלא סבר נ"ט בר נ"ט מותר. אלא דלא משכחת לה להיתרא, ואין לומר דבכלי גם רב מודה דלא אמרינן עילאה גבר, וכן לשמואל לא אמרינן תתאה גבר להיות דינם כבישול, דזה ליתא דהרי כתבו התוס' דגם בדגים שעלו בקערה אמרינן עילאה גבר וכן תתאה גבר, וכן כתב הרמ"א ביו"ד סימן ק"ה סע"ג, ורש"ל הובא בש"ך שם מביא שדעתו דבכלי חם שאצלו מפליט ומבליע

והנה מזה הוי הוכחה דגם בבישול תליא בזה דנ"ט בר נ"ט, ומזה מוכח כשיטת רש"י הכא בפירושו, משא"כ להפוסקים דאסרי נ"ט בר נ"ט בבישול קשה כמו שכתבנו

אם לא שנדחוק לפרש דעיקר הפלוגתא לענין קליפה, והיינו דלרב דסבר עילאה גבר מי שהעילאה היה צונן