נזר הקודש - חולין קפה

דבשר עוף מותר לבשל בחלב מן התורה. ואפשר שזהו מה דפשיטא להר"ן להאי דינא

והנה יש לעיין במבשל בשר קדשים בחלב דחל איסור בשר בחלב, היאך הדין בשנעשה הבשר נותר אם חל איסור נותר על הבשר, והיינו דעתה יש לומר לדידן דקיי"ל אין איסור חל על איסור אפילו באיסור חמור, לא חל איסור נותר על הבשר הנאסר משום בשר בחלב, ונפק"מ לדינא לענין שריפה שנותר הוא בשריפה, ובשר בחלב דינו בקבורה כדתנן במשנה שלהי תמורה

ונראה דכיון דנאסר באכילה משום איסור בשר בחלב ממילא ליתא בזה משום נותר כדאיתא בכריתות י"ד דליתא משום דנותר אלא אם הוא ראוי לאכילה, וממילא ליכא בזה משום מצוה דשריפה גם כן, כמו שפירש"י לעיל צ' ע"ב ד"ה שלמים, וכן מבואר בזבחים פ"ו ובפסחים פ"ג ד"ה לשדינהו. ואפשר לומר דזהו כוונת התנא דהתוספתא ששנה מוקדשין דאיכא משום בשר בחלב, לומר דלא חייל אח"כ גם משום איסור נותר

והנה לפי"ז הדרא הקושיא להתוס' שכתבו ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין, דלפי המבואר בבשר קדשים הנאכלים פשיטא וכמו שהקשה הר"ן. ועוד מה שייך אאיסור מוקדשין מה שייך איסור הכא כיון דהבשר נאכל ואין כאן איסור, ואפשר דכוונת התוס' לענין טמא בטוה"ג שאסור בקדשים, ואשמעינן דחל איסור בשר בחלב, וגם הטמא בטוה"ג לוקה גם משום בשר בחלב, וזהו מטעם דאיכא כולל שכולל טהורין, וסתם משנה ר"מ דסבר אין איסור חל על איסור, אבל בכולל סבר דחל, והוא בהא דאיתא לעיל ק"א, באוכל גיה"נ של נבלה ר"מ מחייב שתים

והנה המהר"ם הקשה דכבר אשמעינן דאיסור חל על איסור לעיל גבי גיד הנשה דחל על איסור מוקדשין ועל איסור טמאה, היינו משום דהוי איסורו חמור שכן איסורו נוהג בבני נח, לכך איצטריך לאשמעינן דגם איסור בשר בחלב חל על איסור מוקדשין, עכת"ד. - ולכאורה תמוה הלא התם דבעינן חלות איסור גיד מחיים שאז איכא איסור מוקדשין, משא"כ בשר קדשים הנאכלין שהוא לאחר שחיטה וזריקה מאי איסור מוקדשין איכא, ועל קדשים שאינן נאכלין כמו בשר עולה או אימורים דלגבוה סלקא פשיטא דלא חייל משום דליכא כולל, והרי גם גיה"נ מבואר לעיל צ' ע"א דלא חייל איסור גיד על הקדשים שאינן נאכלין, ופשיטא שלא עדיף בשר בחלב מאיסור גיד, ולומר דהאי תנא סבר איסור חל על איסור גם בלא כולל בודאי דוחק, משום דלפי"ז שפיר מצינן למימר דלהכי לא תנא במשנה מוקדשין משום דסבר האי תנא אין איסור חל על איסור, וכמו שכתבנו לעיל. ולפלא שלא נחית לזה המהר"ם

אבל נראה כמו שכתבנו דכוונת התנא דחל איסור בשר בחלב אטמאין, וסבר האי תנא איסור חע"א בכולל, ומיירי בבשר קדשים הנאכלים ומגו דחל על הטהורין חל גם על הטמאין מטעם הכולל, כמו שכתבנו

עוד יש בזה חלות האיסור דחייל על חצי שיעור בשר של קדשים שבשלו עם חלב כדין חזי זית בשר שבשלו עם חצי זית חלב דיש בזה משום בשר בחלב לקמן ק"ח, ואין בזה מלקות מטעם אכילה דקדשים כיון שהוא רק חצי שיעור ולוקה משום בשר בחלב כיון שנעשה כולו אסור משום בשר בחלב

ויש להעיר עוד דהלא אפשר לומר דהסתם משנה זו סוברת כשיטת הסתם משנה קי"ב וזהו שיטת רבנן דסברי דבשר עוף בחלב גם כן אסור מדאורייתא וכמו שכתבו התוס' לקמן קי"ד ד"ה מה לאמו, וא"כ איכא מוקדשין דחייל עלייהו איסור בשר בחלב מטעם גזירת הכתוב מדרשא דסמוכין דהיינו חטאת העוף, ובזה לכו"ע, וזה איצטריך לאשמעינן בכדי שלא נאמר ללמוד דבקדשים מותר מטעם דמליקה מותר בקדשים, ומיושב בזה קושיות הר"ן

ויש לעיין לדידן דקיי"ל בשר עוף מותר לבשל בחלב מן התורה, וא"כ מותר לבשל חטאה"ע בחלב מן התורה, ורק מדרבנן אסור, ואם בישל חטאה"ע בחלב אסור לאכול מדרבנן ומבטלין מצות עשה דאכילת קדשים בשוא"ת. אבל יש לעיין אם נעשה נותר מטעם שאינו ראוי לאכילה מדרבנן אם נקרא אינו ראוי גם לדאורייתא, והדברים עתיקין בזה בכמה סוגיות הש"ס. אבל הכא יש לומר דלענין לבטל מצות עשה דשרפה לא אמרינן דנקרא אינו ראוי גם מדאורייתא דרק לחומרא אמרינן ולא להקל, וסמך לזה מדברי הרשב"א קדושין נ"ח שכתב דיש שלא החמירו כל כך וכנראה שיש לקיים מצוה דשרפה. אבל יש לעיין בדבר האפר שכל הנשרפין אפרן מותר, אבל הכא אפשר דלחומרא אמרינן דאינו בשרפה מטעם אינו ראוי, ובזה הוי להחמיר, וצ"ע

ויש לעיין בשבישל בשר קדשים בחלב אם אמרינן בזה עשה דוחה ל"ת, והיינו כיון דאיכא עשה דאכילה דקדשים, תיתי עשה ותדחה לל"ת דבשר בחלב, וכמו שפריך הש"ס בזבחים צ"ז ע"ב דניתי עשה ולידחי את ל"ת, והיינו דואכלו אותם, והא דמשני התם רבא אין עשה דוחה לל"ת שבמקדש, הכוונה דהל"ת הוא בזה דפסול קדשים כדפירש"י בזה שדרשו בפסחים כ"ד כל שבקודש פסול, ופירש"י כגון פיגול ונותר ונשפך דמו ועוד, והיינו פסול שנעשה מטעם קודש, משא"כ איסור בשר בחלב שאין זה פסול קודש, ואין זה ל"ת שבמקדש, ושפיר יש לומר עשה דוחה ל"ת, ואם אמרינן שמותר באכילה איכא למימר כיון דאאכילה לא לקי גם אבישול לא לקי

ונראה דכיון דעל אכילת חלב לא שייך העשה דהעשה הוא רק על הבשר ולא על החלב וכשיאכל הבשר אוכל ע"כ גם החלב עמו. אבל אכתי יש לעיין באופן שיצא מן הבשר כל עיקר החלב דאז אעפ"י שהבשר אסור לפום מה דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור, היינו שגם הבשר עצמו אסור מטעם בשר בחלב, והוא עצמו נעשה נבלה. אבל עכ"פ הרי אינו אוכל החלב אלא הבשר, וא"כ יאכל הבשר מטעם עשה דוחה ל"ת, ולמ"ד אפשר לסוחטו מותר, פשיטא שצריך לאכול הבשר בלא החלב

ואפשר לומר דאינו ראוי לקיים בזה המצוה מטעם דבעינן משקה ישראל מן המותר לישראל, כמו דסברי רבנן לעיל צ' ע"ב לענין גיד הנשה במחובר, וכיון שאסור באכילה הרי זה פסול גם לקיים העשה דואכלו אותם. והכא אתי שפיר גם לרבי דפליג שם ארבנן דסבר דגיה"נ דומיא דחלב ודם, והיינו דהגיד הנשה הוי חלק מהקרבן שבא מגופן, משא"כ בשר בחלב שהאיסור הוא מצד אחר

ולפי"ז למ"ד אפשר לסוחטו אסור פשיטא שאין כאן משום עשה דוחה ל"ת, אבל למ"ד אפשר לסוחטו מותר, יש לומר דלאחר שיצא טעם החלב מהבשר, דהבשר מותר באכילה להדיוט אפשר דמחויבים לסחוט החלב מן הבשר בכדי לקיים המצוה דאכילת קדשים, ואין לומר דכיון דעבר על איסור בישול יש בזה משום לא תאכל כל תועבה, מטעם שנסתאעב מהבישול, דלפי"ז קשה למ"ד אפשר לסוחטו מותר, וקשה הלא אסור משום התועבה שנעשה בהבשר, וע"כ דלא סבר הא דלא תאכל כל תועבה בהא דבשר בחלב, וזהו דלא כרב אשי דסבר כן לקמן קי"ד ע"ב, ועי' בפליתי סימן פ"ז שכתב דלא קיי"ל כן להלכה, וא"כ למ"ד אפשר לסוחטו מותר אפשר דיש בזה המ"ע דאכילה דהבשר, באופן שיצא מן הבשר הטעם דהחלב

והנה גם למ"ד אפשר לסוחטו אסור שכתבנו לעיל דלא שייך עשה דוחה ל"ת מטעם דלא הוי האי בשר ממשקה ישראל מן המותר לישראל, יש לשדות נרגא דהרי משמע בתמורה כ"ט דאין ללמוד ממשקה ישראל רק אם הפסול נעשה קודם ההקדש או לכל הפחות שלא היתה לו שעת הכושר יעו"ש. וא"כ הכא בבשר קודש שבישל בחלב דהיתה להבשר שעה"כ ורק אח"כ נאסר, אין בזה משום משקה ישראל, וא"כ שייך בזה עשה דוחה ל"ת וא"כ יאכלו הבשר.