נזר הקודש - חולין קפד

מן הגידים ומן העצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידים מצטרפין בו לכזית מאחר ששנה מברייתו. וכתב הראב"ד ז"ל, ולמה לי' למיכתב הכי ואפילו חלקו לאבר כמות שהוא לשנים מבחוץ פטור אם אין עליו כזית בשר עכ"ל. ביאור דבריו, שזה יש לידע מכח כש"כ מהא דאבר שחלקו לשנים דאינם בצירוף חצי אבר עם חצי אבר, וא"כ כש"כ דליתא בצירוף גידים ועצמות להדי בשר, והמגדל עוז כתב ליישב, ואינו מובן

אמנם הדבר מבואר כמו שכתבנו דבדין אבר שנחלק באמת ישנם בצירוף השני חצאים אם אוכלם בבת אחת ורק מפני שאוכל מעט מעט אינם בצירוף. משא"כ הכא בהא שכתב דהפריד הבשר מן הגידים ומן העצמות מיירי שאכלם בבת אחת הבשר עם הגידים והעצמות, אבל מפני ששנה ברייתו אינם בצירוף אפילו כשאכלם בבת אחת

פרק כל הבשר

סימן א'

בדין בישול בשר קדשים בחלב

תניא בתוספתא דחולין פר"ח בשר בחלב נוהג בארץ ובחוץ לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשים. והא דלא תנא התנא מוקדשים במשנה כתבו התוס' ושמא מאי דשייר במתניתין פירש בברייתא ואשמעינן דחייל איסור בשר בחלב אאיסור מוקדשין, עכ"ל יעו"ש

ויש לעיין באיזה מוקדשים מיירי אם במוקדשים שאינן נאכלין דהיינו עולה או גם האימורין משארי קדשים ע"כ דלא חל איסור בשר בחלב עליהם למ"ד אין איסור חל על איסור, ואם כוונת התוס' לומר דהאי תנא סבר איסור חל על איסור, א"כ הלא טוב יותר לומר דהתנא במשנה סבר אין איסור חל על איסור להכי לא תנא מוקדשים וזה עדיפא לפי הכלל דסתם משנה ר' מאיר ואיהו סבר אין איסור חל על איסור כדאיתא בכריתות י"ד ולעיל ק"א. וע"כ כוונת התוס' דהני תנאי בין בהמשנה ובין התנא דהתוספתא סברי אין איסור חל על איסור, ואשמעינן דאיסור בשר בחלב חל על איסור מוקדשין, וזה ודאי פשיטא דעל הקדשים שאינן נאכלים לא תחול איסור בשר בחלב כמו שלא חל איסור בשר בחלב אנבלה ואחלב כמבואר, וע"כ כוונת התוס' על הקדשים הנאכלין, ובזה אשמעינן הני תנאי דחל איסור בישול בשר בחלב עליהם, אבל עדיין קשה פשיטא דמדוע לא תחול על בשר קדשים הנאכלים ואין בזה חידוש הלכה דהלא מהיכי תיסק אדעתין דלא תחול כיון שאין בזה משום אין איסור חל על איסור

וראיתי אח"כ בר"ן שהקשה הא דהקשו בתוס' אמאי לא תנא במשנה מוקדשין כמו שאיתא בתוספתא, וכתב אח"כ וז"ל, וכי תימא לא איצטריכא ליה דבבשר מוקדשין ליכא איסור כלל. ואמאי תיסק אדעתין דלא לנהוג ביה איסור בשר בחלב, ליתא וכו" למ"ד בגמ' קי"ד דכל היכא דאאכילה לא לקי אבישול נמי לא לקי הוי ליה לאשמעינן שאם בישל בשר גבוה בחלב ואכלו דלוקה דאאכילה נמי לקי לפי שאיסור בשר בחלב חייל על איסור מוקדשין עכ"ל יעו"ש

ויש לעיין דהלא זה ודאי דהכוונה מוקדשין הנאכלין, דבמוקדשין שאינן נאכלין פשיטא דלא חל איסור בשר בחלב למ"ד אין איסור חל על איסור דלא עדיף מבשר נבלה או חלב, ובמוקדשין הנאכילם שוב תקשה פשיטא מהיכא תיסק אדעתין דלא חל איסור בשר בחלב, כיון דבשר היתר הוא. ואם כוונת הר"ן דהתנא בא לאשמעינן דגם בקדשים שאינן נאכלין חייל איסור בשר בחלב מטעם דהתנא דהתוספתא סבר איסור חל על איסור, א"כ הוי לן לומר בטעם התנא דהמשנה דלא תנא מוקדשין משום דסבר אאחע"א. וביותר שהסתם משנה אזלא אליבא דר"מ דסבר אין איסור חל על איסור, אבל ע"כ דזה לא יספיק משום דעדיין תקשה הלא כיון דאיכא במוקדשין המותרים באכילה וא"כ היה לו להתנא למיתני מוקדשין ולפרש דהכוונה מוקדשין הנאכלין דזה הוי אליבא דכו"ע, ודברי הר"ן צ"ע

והנה לכאורה אפשר לומר דגם בקדשים הנאכלין איכא חידושא והיינו דסלקא דעתך אמינא דלא חל איסור בשר בחלב אמוקדשין מפני שהקדשים נעשה נותר, או שאם אכלו בטומאת הגוף, וכמו שקאמר הש"ס חולין צ' דפריך אימור דשמעת ליה לר' יהודה בטומאה דאיסור לאו, קדשים דאיסור כרת מי שמעת לי'. ומפרש רש"י דאיסור כרת היינו שבקדשים בא לידי כרת כגון אם אכלו בטומאת הגוף או בפגול ונותר יעו"ש. וא"כ ה"ג יש לומר דלא חל איסור בשר בחלב במוקדשין מטעם דאיכא איסור כרת בהאוכל בטומאת הגוף או שנעשה נותר. אבל זה ליתא, דהתם ע"כ הכוונה לומר דכיון דבעינן דאיסור גיד הנשה תחול מחיים, ולהכי יש לומר דבזה מודה ר' יהודה דלא חל איסור גיד מחיים מטעם דקדשים הוי איסור חמור, ואינו דומה לטמאה דהוי רק לאו, מה שאין כן קדשים דהוי איסור חמור שיכול לבוא לאיסור כרת, ואין זה שייך לענין איסור חל על איסור דפשיטא דכיון דהבשר מותר באכילה לטהורים, וטרם שנעשה נותר מדוע לא תחול איסור בשר בחלב

תניא במכילתא פ' משפטים לא תבשל גדי בחלב אמו אין לי אלא בחולין במוקדשין מנין אמרת אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין, לא אם אמרת בחולין שכן אסר מליקה בחולין, תאמר במוקדשין שלא אסר מליקה במוקדשים, ת"ל בית ד' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו, ע"כ. - מבואר דדריש המכילתא סמוכין לומר דגם בבית ד' נוהג איסור בשר בחלב, ומסתברא דרבתה תורה בקדשים הנאכלין ולא קשה פשיטא מטעם דיש לומר דכיון דבקדשים מותר מליקה להכי יש מקום לומר דלא תנהוג איסור בשר בחלב בקדשים. ולפלא על רבינו הר"ן שלא נחית להמכילתא לומר דאיכא חידוש דין בהאי דינא דמוקדשין

והנה לפי"ז יש מקום לומר דהא דלא שנה התנא בהמשנה מוקדשין דסבר דליכא איסור בשר בחלב במוקדשין מטעם דלא דריש סמוכין דהלא מצינו להרבה תנאים דלא דרשי סמוכין רק במשנה תורה כגון רבי יהודה כדאיתא ביבמות ד', וכן התנא דברייתא דר' ישמעאל לא חשיב המדה בתורה הא דסמוכין, ועי' בספר מלהר"ע. וא"כ תמוה שלא נחתו לזה רבותינו בתוס' דהלא איכא למימר דהתנא במשנה לא סבר להאי דרשא דהמכילתא. והתוספתא אזלא אליבא דהדרשא דהמכילתא

וגם יש לעיין מדוע לא הביאו הרמב"ם והסמ"ג להאי דרשא דהמכילתא וגם לא הביאו כלל להאי דבשר בחלב במוקדשין

ונראה דאפשר לומר דדרשא דהמכילתא תליא בפלוגתא דתנאי, והיינו אם נוהג איסור בשר בחלב בעוף. והיינו דע"כ כל עיקר הדרשא דהמכילתא מיירי לענין עוף, ובזה יש מקום לומר דשאני עוף דקדשים כיון שמותר מליקה, אפשר שגם מותר לבשלו בחלב לחטאת העוף הנאכל לכהנים, ועל זה דרשו סמוכין לאסור באיסור בשר בחלב, משא"כ להני תנאי דסברי דבשר עוף מותר לבשל בחלב מן התורה, ולבשר בהמה לא נדרש ללימוד, מטעם דע"כ אין ללמוד להתיר בהא דמליקה דמותר בעוף, דהיינו שהותר איסור נבלה דעוף, דהרי בבהמה איסור נבלה לא הותר בקדשים. וע"כ המכילתא סוברת כשיטת רבנן במשנה קי"ג דגם בשר עוף אסור מדאורייתא, וכן כתבו שם התוס' ד"ה בשר, שזהו שיטת רבנן, משא"כ הרמב"ם והסמ"ג דאזלי בשיטת הני תנאים דסברי דבשר עוף מותר לבשל בחלב מן התורה, לא בעינן להדרשא דהסמוכין לאסור איסור בשר בחלב במוקדשין. ומטעם זה פשיטא דיש איסור בשר בחלב במוקדשין כיון שאין מקום לומר דלא תנהוג לדידן דקיי"ל