נזר הקודש - חולין יז

מומר לדבר אחד קאמר ת"ק דאין מקבלין יעו"ש. - ולכאורה יש לומר דתרווייהו איצטריך דאם מחד קרא דהיינו הא דמכם ולא כולכם ממעטין מומר לכל התורה כולה, אבל כיון דאיכא עוד קרא מעם הארץ בא למעט אפילו מומר לדבר אחד. - אמנם אי לא כתבה תורה אלא מיעוט חדא הוי מוקמינן במסתברא למעט מומר לכל התורה כולה, אבל השתא דאיכא תרי מיעוטי ממעטין אפילו מומר לדבר אחד. ומדוע לא הקשו התוס' דתרווייהו איצטריך ושתי הברייתות לא פליגי אהדדי. וממילא לא הועילו בתירוצם שתירצו דהכא מיירי שהוא מומר לכל התורה כולה דאכתי תקשה מדוע לא קאמר הש"ס דלא פליגי אלא הקרא השני בא למעט גם מומר לדבר אחד. - וע"כ צריך לומר דליכא למימר דהתורה לטפויי באה משום דא"כ מדוע אמרה תורה מיעוט קמא בנדר ונדבה, וקרא השני בחטאת. ומטעם זה פשיטא להתוס' דע"כ מיירי באופן אחד. ולזה הקשו דע"כ פליגי הני תנאי, ולזה תירצו דמיירי הכא ג"כ דהוי מומר לכל התורה כולה

עוד תירצו דחלב ודם הוי מומר לאותו דבר יעו"ש, וכוונתם דמומר לאותו דבר דינו שוה למומר בכל התורה כולה, ומטעם זה אין לומר ג"כ דהתנא דברייתא ממעט מעם הארץ מה שאין לנו למעט מהא דמכם ולא כולכם, והיינו דבא לטפויי גם מומר לעבירה אחת דהיינו לאותו דבר, משום דמומר לאותו דבר שוה למומר בכל התורה כולה

תוס' ד"ה אינו שב, תימה מה צריך קרא למעט וכו' הא הוי זבח רשעים תועבה. וי"ל דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה יעו"ש. וקשה מדוע לא הקשו התוס' גם לת"ק הא הוי זבח רשעים תועבה, וע"כ מיירי ג"כ דחזר בתשובה, והתורה מיעטה מטעם דהיה מומר בשעה שעשה העבירה, וא"כ מדוע לא הקשו כן גם לת"ק

ואפשר דסברי התוס' דכיון דאכל חלב והביא קרבן על הדם, וא"כ לא הוי רשע על הדם, ולא קרינן בזה זבח רשעים תועבה, כיון דעכ"פ הקרבן בא על אותה עבירה דלא הוי רשע בזה, משא"כ לר"ש כיון דלא הוי שב מידיעתו באותה עבירה עצמה, הוי בזה זבח רשעים. ולהכי הקשו התוס' רק לר"ש ולא לת"ק. - אמנם זה ניחא לתירוץ השני של התוס' דלא מיירי במומר לכהת"כ. אמנם לתירוץ הראשון של התוס' דמיירי הכא ג"כ במומר לכל התורה כולה א"כ הוי גם זבח רשעים בזה הקרבן עצמו. וע"כ דהתוס' הכא אזלי לפי התירוץ השני. אבל קשה מדוע לא הקשו התוס' לעיל לברייתא קמייתא דמיירי במומר לכל התורה כולה, מדוע לא הקשו תיפ"ל דהוי זבח רשעים תועבה. - ונראה דכיון דמיירי שם בקרבן נדר ונדבה אפשר דלא שייך בזה הא דזבח רשעים מטעם דלא גרע מנכרים שמקבלין מהם נדרים ונדבות לעולות ולהכי גם בלא עשה תשובה מקבלין מהם קרבנות לעולות דלא גרע מנכרים שמקבלין מהם אם רק כוונתם לשמים. משא"כ בחטאת דבא לכפרה על העון שבזה לא מצינו דמקבלין מן הנכרים דהרי אין מקבלין מהם חטאות ואשמות ובזה אמרינן זבח רשעים תועבה. ולזה הקשו התוס' הכא, ולפי"ז שפיר אפשר לפרש ברייתא קמייתא גם בשלא עשה תשובה בעינן קרא למעט. והדרשא דמעם הארץ בא למעט אפילו בשעשה תשובה בחטאות ואשמות. וזהו שמתרץ הש"ס חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי. והיינו חידושא דבנדרים איכא חידושא גם בשלא עשה תשובה, ובחטאת איכא חידושא גם בשעשה תשובה, והוי עתה זבח רשעים תועבה, וגם לענין שחיטה גם כן כמו שכתבנו לעיל, ומיושב הא דהקשה המל"מ בפר"ג משגגות בסוגיא זו, וכאשר ביארנו אתי שפיר, ועי' בספרנו נזר הקודש למנחות דף קי"ט דף הספר

דף ו', ור"ג ובי"ד נמי כר"מ ס"ל, והיינו הא דר"ג ובי"ד נמנו על שחיטת כותי ואסרוה. וזהו משום דסברי כר' מאיר דחייש למיעוט כותים עובדי ע"ז. - וקשה אפילו אם לא סברי כר"מ לחוש למיעוט ג"כ יש לאסור שחיטת כותי גם לדידן מטעם סמוך מיעוט לחזקה, והיינו המיעוט שאינן מומחין לחזקת איסור דבהמה. וכמו שהקשה הרא"ש לקמן בסוגיא י"ב, מדוע לא אמרינן סמוך מיעוט שאינן מומחין לחזקה. ותירץ דמיעוט שאינן מומחין לא שכיח, ואפילו ר"מ דחייש למיעוט, למיעוט דלא שכיח לא חייש יעו"ש, אבל ע"כ כל זה בישראל הוי מיעוט שאינן מומחין מיעוט דלא שכיח משא"כ גבי כותים בודאי הוי מיעוט שאינן מומחין מילתא דשכיח טובא. וביותר לשיטת הרמב"ם והרשב"א והר"ן דסברי גבי מומר אוכל נבלות דבודק סכין ונותן לו, דכל זה בשאנו יודעין שהוא מומחה, ולא אמרינן גבי' רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן כמו שכתב הרמב"ם בפר"ד משחיטה הי"ד שמדייק מומר לעבירה מן העבירות שהיה מומחה. וכן כתב הר"ן ריש חולין, ועי' ברשב"א שהקשה על הרמב"ם, מדוע לא הזכירו רבא ורב אשי ואביי יעו"ש. - והנה לשיטת הרמב"ם והר"ן פשיטא דכותי לא עדיף מישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון. ואפשר לומר דאם לא חיישינן למיעוט עובדי ע"ז אז עומדים הכותים בחזקת ישראל מעליא, ואמרינן דרובן מומחים הם, והאינם מומחים הוי מיעוט דלא שכיח, ורק מפני שסברי כר"מ דחיישי למיעוט עובדי ע"ז, ואסרו שחיטתן מטעם מומרים לע"ז ולא סברי כרב ענן, אבל זה ליתא כיון דע"כ איכא מיעוט עובדי ע"ז. והמיעוט הזה אינן מומחים, וא"כ אית לן לומר סמוך מיעוט אינן מומחים לחזקת איסור דבהמה

ונראה דר"ג ובי"ד אסרו לשחיטת כותי אפילו בישראל עומד על גביו. והיינו שעשאום כשתיטת נכרי שסתם מחשבתו לע"ז, ויש בזה משום תקרובת ע"ז. ובזה לא שייך לצרף מיעוט לחזקת איסור דהבהמה, מפני שמעולם לא הוחזקה להיות אסורה מטעם תקרובת ע"ז, ורק לר"מ דחייש משום ע"ז יש לאסור. ולהכי קאמר הש"ס דר"ג ובי"ד כר"מ סברי דחיישי למיעוט עובדי ע"ז. אבל עדיין קשה הא גם בלא הטעם דתקרובת ע"ז יש בזה מיעוט שאינם בזביחה מטעם מומר לע"ז שהוי מומר לכל התורה כולה, ואינו בתורת וזבחת, וא"כ יש בזה מיעוט שאינם בזביחה לחזקת איסור דהבהמה שאינה זבוחה, וא"כ גם לדידן יש לאסור ומדוע קאמר הש"ס דר"ג ובי"ד כר"מ סבירא להו. - והנה ראיתי בחידושי הצל"ח לחולין שהקשה בזה ומתרץ דהרא"ש מפרש דהסוגיא אזלא אליבי' דרב ענן דמומר לע"ז כשר לשחיטה יעו"ש. ודוחק לפרש כן הסוגיא שלא אליבא דהלכתא

ונראה דר"ג ובי"ד אסרו אפילו בישראל עומד על גביו וכמו שכתבנו, והא דלא אמרינן גם לדידן לאסור השחיטה מטעם סמוך מיעוטא לחזקת אינה זבוחה, זהו מטעם דכיון שזבוחה לפנינו, ואינו דומה להא דכתב הרא"ש דיש לסמוך מיעוט אינו מומחה אם הוי מיעוט גמור לחזקת איסור דבהמה, זהו מטעם כיון דמספקינן דלמא לא נשחטה כהוגן, משא"כ באופן שנשחטה כהוגן לפנינו. ורק מספקינן אם הוא מהמיעוט שאינן בני זביחה, לא הוי ספק בשחיטה והרי זה כספק בשמוטה דבלא בדקו על שמוטה דכשר כדאיתא בש"ך סימן כ"ה, ומרן הגרע"א ביו"ד סימן א' מבאר שהוא מטעם דבהמה בחייה לאו בחזקת שנעקרו הסימנים קיימא יעו"ש, וה"נ אין לצרף המיעוט שאינו בר זביחה לחזקת אינה זבוחה ולדון בזה לאסור מטעם חזקת איסור כיון שזבוחה לפנינו כהוגן, ורק הספק שמא לא התיר לה הזביחה, הרי זה ספק מצד אחר כמו ספק שמוטה דגם כן הספק שמא לא הועילה לה השחיטה, אבל אין לדון בזה מטעם חזקת אינה זבוחה. ולהכי קאמר הש"ס דר"ג ובי"ד סבירא להו כר"מ דחיישי למחשבת ע"ז ומשום תקרובת ע"ז, וזהו רק לר"מ

והנה ראיתי בחידושי הרשב"א כתב להשיב על דברי הרמב"ן מדוע לא גזר ר"מ על שחיטתן שהוא דר"מ סבר כרב ענן דמומר לע"ז כשר לשחיטה יעו"ש. ותמוה לומר דר"מ סבר כשיטת רב ענן והוא שלא אליבא דהלכתא. ועוד קשה