נזר הקודש - חולין קס

ע"ב אמר רב משרשיא לדברי האומר חוששין לזרע האב בן . פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד אין לו תקנה, ופירש"י שהרי הוא כמי שאין לו אלא סימן אחד מצד אמו, שהסימן השני שחוט ועומד הוא שאין שחיטה נוהגת בו, ובהמה בחד סימן לא מתכשרא יעו"ש. הנה הדברים מבוארים באר היטב דלפי שחציו שחוט, והיינו שאינו טעון שחיטה וחציו השני טעון שחיטה, והרי זה בדמיון כאילו אין לה להבהמה אלא סימן אחד דלא מתכשרא, וממילא יש להבין מה בעי רש"י שמפרש שזהו פסול שהייה, למה לן כל הענין היותר ביאור

ועוד מה שייך זה לפסול שהייה כיון דבאמת לא נשחט משעת לידה, והלידה בעצמותה אין זה שחיטה לתאר אותה בתור שהייה אלא בתור שחוט מצד האב אבל אין זה שייך לתורת שחיטה לומר שהוא נשחט חציה, אשר לפי"ז כששוחטו לומר שזהו שהייה האמורה בהלכות שחיטה

וגם מה שפירש"י דלית ליה לרב משרשיא דד' סימנים אכשר ביה רחמנא, והיינו בדמיון לבן פקועה הנולד מאמו טרפה דמהני שחיטת הבן פקועה להתיר לעצמו באכילה, ולשיטה זו יש להכשיר גם ולד זה על ידי שחיטת עצמו, וקשה מה דמיון הוא זה דהתם כיון שלא ניתר באכילה הרי יש לו שני סימנים להיתר אכילה, משא"כ הכא הסימן השחוט דהיינו הפלגא שהוא מצד האב הרי הוא כשחוט לגמרי, וכבשרא בדיקולא דמיא וזו היא קושית התוס' והרשב"א. אבל תמוה ביותר דשאני הכא דהאב הזה הב"פ ג"כ לא היה לו סימנים לשחיטה מטעם שניתר בשחיטת האם שלו שנשחטה בהסימנים שלה והסימנים דהב"פ הרי הם אח"כ כבשרא בדיקולא בעלמא, וא"כ מה שייך לומר בזה הולד ד' סימנים

וגם על הר"ן יש לתמוה שכתב דהרמב"ם השמיט בעי' זו מטעם דסבר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא, ומשמע דהרמב"ם סבר לפשיטותא דלדידן דקיי"ל דד' סימנים אכשר ביה רחמנא דאותו הולד יש לו תקנה ג"כ בשחיטת עצמו, ותמוה טובא מה דמיון הוא, דשאני התם דיש לו סימנים לשחיטה, כיון דהאם היתה טרפה, משא"כ באותו הולד שע"כ חסר לו סימן אחד לשחיטה כיון דפלגא נחשב לשחיטה, וגם לאביו לא היה לו סימנים לשחיטה, ועוד היאך לעשות פלוגתא רחוקה בין רש"י להרמב"ם, דלרש"י יש בזה פסול שהייה ממש והוי נבלה, ולהרמב"ם יש כאן שחיטה מעליא

ונראה לפרש שיטת רש"י דרש"י מוכיח מזה דאמר רב משרשיא דאותו הולד אין לו תקנה, הכוונה דלא ניתר גם בשחיטת אמו, ולכאורה קשה מדוע לא ניתר בשחיטת האם ככל בן פקועה, ואם בשביל שהוא בן תשע, הלא קיי"ל כרבנן דגם בן תשעה ניתר בשחיטת האם וע"כ דסבר רש"י דבן תשע שכלו לו חדשיו ובר שחיטה הוא לעצמו, ובזה אמרינן ד' סימנים אכשר ביה רחמנא וגם אם נשחט בבטן אמו ג"כ מתכשר, והא דלא בעי שחיטה בפני עצמו הוא משום דד' סימנים דאמרה תורה הכוונה או שניתר בשני סימנים שלו או שבני סימנים דאמו משום דלא בעינן בשחיטה יותר משני סימנים, אבל עכ"פ בעינן שיהיו הארבעה סימנים ראוין לשחיטה ואם חסר להשני סימנים ענין הראוי לשחיטה אז לא מהני השחיטה גם להשני סימנים השניים גם כן

והנה הכא בבן פקועה שבא על בהמה דעלמא הנה אותו הולד יש לו סימן אחד שאינו ראוי לשחיטה, מטעם דשחוט הוא מצד האב והיינו דכבשרא בעלמא אחשב, ומטעם זה לא מהני ליה גם שחיטת האם, מטעם דהאם אינה מתירתו באופן שאין להולד סימנים הראוים לשחיטה. ואין לומר דמצד ראוי לשחיטה יש להצטרף מה שאביו היה ראוי מכבר בשעה שהיה בן פקועה, הלא כיון שיש כאן פסול שהייה מטעם שאין לך שהייה גדולה מזו, כמו שכתב רש"י ושהייה רחוקה כזו בודאי שאין להצטרף לשחיטה דהשתא אף להיות נחשב לראוי, ולהכי אין לולד זה תקנה לא מיבעי שאין לו תקנה לאחר שיולד מטעם דסימן אחד נחשב כבשרא והסימן השני לא סגי להתיר החלק הטעון שחיטה מטעם דאין לכזית בשר בלא שחיטה, היינו שחיטה בשני סימנים דוקא, אלא אפילו כשהוא עדיין בבטן אינו ניתר בשחיטת האם כיון דבעינן ד' סימנים הראוין לשחיטה באופן שהוא בן תשע שיש לו היתר סימנים גם ע"י עצמו

ולזה פירש"י דרב משרשיא לא סבר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא היינו דסבר רש"י דמאן דסבר ד' סימנים אכשר ביה רחמנא לא בעינן גם ראוי לשחיטה, ומה"ט כשהאם טריפה דהולד ניתר מטומאת נבלות מהני שחיטת עצמו להתיר באכילה, אעפ"י ששחיטת האם אינה ראויה להיות מתיר באכילה, הרי סבר אותו מ"ד דלא משגיחין על הראוי, דלפי"ז יש מקום לומר דהכא בולד זה היתה תקנה להיות ניתר בשחיטת האם, אבל רב משרשיא דאמר אותו הולד אין לו תקנה ע"כ משמעו דלא ניתר בשחיטת האם ע"כ סבר דבעינן ד' סימנים באופן שיהיו הד' סימנים כולם ראוין לשחיטה כשהוא בן תשע, ובזה מיושב הא דהקשו התוס' על רש"י ופירשו דלרש"י כולה האי סוגיא דלא כוותיה. ולפי מה שביארנו אתי שפיר כולה כוותי' דרש"י, רק חידוש דין יוצא מזה דלרש"י אין תקנה להולד להיות ניתר גם בשחיטת האם

ובזה יש ליישב הא דהשמיט הרמב"ם הא דרב משרשיא משום דע"כ כיון דסבר דד' סימנים אכשר ביה רחמנא, ולא משגיחין על הראוי להיות ד' סימנים ראוין לשחיטה, להכי אין מקום לבעי' דרב משרשיא וסבר ג"כ דלא בעינן שני סימנים ראוין לשחיטה אלא סגי גם בסימן אחד שבא להתיר, וסימן אחד מותר הוא מכבר, והרי זה כאילו נשחט בשני סימנים

ולא רחוק הדבר לפרש כוונת רש"י לפרש דברי רב משרשיא דלא ניתר הולד בשחיטת האם, הנה הר"ן בפר" אותו ואת בנו מפרש ג"כ דברי רב משרשיא דכוונתו דלא ניתר חוששין לזרע האב הוא דאמר דהולד אין לו תקנה יעו"ש. בשחיטת האם שכתב וז"ל ובן פקועה הבא על בהמה מעלייתא הולד יש לו תקנה בשחיטת אמו, דרב משרשיא לדברי האומר הרי חזינן דמפרש בשם אחרים אומרים דכוונת רב משרשיא דהולד אין לו תקנה, הכוונה שאינו ניתר בשחיטת האם

והנה ע"כ דעת המחבר בשו"ע סימן י"ג סע"ד כתב וז"ל, וגדל ובא על בהמה דעלמא והוליד יעו"ש. הנה כתב והוליד היינו שהוסיף והוליד אעפ"י דליתא בש"ס תורה זו והוליד היינו שהוסיף והוליד אעפ"י דליתא בש"ס תיבה זו בדברי רב משרשיא וכתב הש"ך דבא לאפוקי שם נשחטה האם ולזה הסכים הפר"ח. ולא ראיתי חולקים על זה. אבל לפי מה שפירשנו ע"כ שיטת רש"י וגם עוד ראשונים שהביאם הר"ן בפרק אותו ואת בנו, דמפרשים דברי רב משרשיא דאין לולד תקנה גם אם נשחטה האם בהיות אותו הולד בבטן בשעת שחיטה, ומה שכתב הש"ך שכן משמע מפירש"י, הנה לפי מה שכתבנו מבואר שיטת רש"י להיפוך, וכמוש"נ בס"ד

והנה בעיקר בעי' דרב משרשיא קשה לכאורה מדוע לא אמרינן הכא זה וזה גורם ומותר לדידן דקיי"ל זה וזה גורם מותר. והיינו דהבן פקועה שבא על בהמה דעלמא ושניהם גורמים להולד שיולד והבן פקועה היתר להיות ניתר בלא שחיטה ובלא איסור אבר מן החי והבהמה גורמת איסור, ושני גורמים מותר, ולא צריך שחיטה כלל, וכמו שהקשו כזה לעיל נ"ח בתוס' ד"ה מכאן ותירוצם לא שייך הכא, וכן הקשו התוס' לעיל ס"ט ד"ה תלתא. וקשה מדוע לא הקשו הכא דנימא זה וזה גורם ומותר, ומדוע כתבו הפוסקים לדינא דרב משרשיא

והנה הרי"ף השמיט בעי' זו וגם הרמב"ם, ואפשר דסברי דכל עיקר בעי' זו רק למ"ד זה וזה גורם אסור, אבל לפי מה דקיי"ל זה וזה גורם מותר אין כאן מקום לבעי' זו כלל. אבל קשה להפוסקים דנקטו לדינא דרב משרשיא, א"כ קשה הלכתא אהלכתא

ונראה דשאני הכא דלא שייך לדון כאן דינא דזו"ז גורם להתיר בלא שחיטה, כיון דהצד ההיתר לא בא מכח עצמו שהוא דבר המותר מצד עצמו, אלא כל ההיתר הוא מפני