נזר הקודש - חולין קנה

אמנם נראה ליישב כוונת הרמב"ם בזה שכתב דרביעית דם אינם מדברי תורה אין כוונתו שהוא מדרבנן אלא כוונתו שהוא מדברי קבלה הללמ"מ וזה ג"כ דין תורה ממש, ורק מפני שאינם מדין תורה ממש להכי אין הנזיר מגלח עליו, ואינו חייב על ביאת מקדש, אבל זה דעצם הטומאה הוי מן התורה מפני ההלכה למשה מסיני, וממילא הוי זה הטומאה כשארי הטומאות מצד ההלכה, ולהכי בספק טומאה זו ברה"י ספיקו טמא, ושאני מדם תבוסה שזהו מדרבנן ממש, ואפשר דלהכי לא כתב הרמב"ם הכא דרביעית דם הבא מן המת הוא מדרבנן, דאז הוי משמע שהוא לגמרי מדרבנן, וזה ליתא, להכי מדייק וכתב "כולן טומאתן אינן דין תורה", דזה משמע שאינו מן הכתבו בתורה אבל הטומאה הוי דאורייתא מן הקבלה, ובזה מיושב גם השגת הראב"ד

ואפשר ליישב גם דברי הכס"מ שכתב דהקראי אסמכתא היינו דעצם הדין דדם הבא מן המת שמטמא הוא מן הקבלה, ואסמכוהו רבנן אקראי, אעפ"י שפשטות הסוגיא לא משמע כן, אבל לפי שיטת הרמב"ם דסבר דעיקר הוא מהקבלה ע"כ סבר הרמב"ם דרבנן אסמכוהו אקראי

וע"ד הקושיא שהקשו התוס' דלר' ישמעאל תרי קראי למ"ל, נראה ליישב דר"י ור"ע לשיטתם והוא, דתנן בפר"ב דאהלות מ"ב, דם קטן שיצא כולו, ר"ע אומר כל שהוא, וחכ"א רביעית. והביאור בזה דכיון דהמעט דם סגי להקטן להיות חי בו להכי קרינן לגבי' נפש, ומטמא כמו רביעית בגדול, אבל חכמים סברי דבעינן רביעית, ובפחות מרביעית לא קרינן נפש, והנה חכמים דפליגי על ר"ע ע"כ הוא ר' ישמעאל דסוגיין, ולפי"ז ר' ישמעאל דסבר תרי קראי לרביעית דם הבא מן המת שמטמא חד קרא בא לרבות וללמד דרביעית דם נקרא הנוגע במת בנפש וחד קרא אתי למעט דם כולו של קטן שכל דמו אין בו רביעית אינו מטמא וזה נלמד מהא דכתיב ועל כל נפשת מת לא יבוא לפי המסורת דבעינן דם רביעית אפילו מקטן דדם כולו אין בו רביעית לא סגי מטעם דבעינן נפש שזהו נפשו של כל אדם. ור"ע לשיטתו דסבר דדם קטן אעפ"י שאין בו רביעית אבל מפני שזה הדם הוא כולו מטמא, דריש מהא דכתיב ועל כל נפשות לפי הקריאה, דגם דם הבא משני מתים מצטרפין לרביעית ולא ממעט קטן, נמצא דר' ישמעאל ור"ע אזלי לשיטתם, ולתרווייהו בעינן תרי קראי לדרשה כמוש"נ

תניא בספרי פ' חקת, כל הנוגע במת לכל נפש אדם, להביא את בן שמונה, משמע מביא את בן שמונה ומביא את דמו (היינו מהריבוי דלכל) ת"ל בנפש האדם להוציא את דמו דברי ר' ישמעאל, ר"ע אומר נפש האדם להביא את דמו יעו"ש. - ולכאורה במאי פליגי, ובפירוש התורה והמצוה להגאון מלבי"ם מפרש דאזלי ר' ישמעאל ור"ע לשיטתם בסוגיא דהכא דר' ישמעאל דסבר דבעי רביעית מאדם אחד ממעט לנפל שלא נתקשרו אבריו אין בו רביעית, ור"ע דסבר דסגי ברביעית גם משני בני אדם, וא"כ אין בכלל נפש דוקא רביעית, ולהכי בנפל סגי גם בפחות מרביעית עכת"ד יעו"ש

והנה מה שמפרש לר"ע דכיון דסבר דסגי רביעית משני בני אדם, להכי סגי גם בנפל פחות מרביעית, אין זה הכרח ולא תלי זה בזה, והיינו דיש לומר דכיון דסבר ר"ע דעכ"פ פחות מרביעית אין בו טומאה, וא"כ נאמר דבקטן סגי בפחות מרביעית, ואם אמרינן דשאני נפל מפני שזהו כל דמו וקרינן לזה נפש, א"כ אפשר דגם ר' ישמעל מודה דלגבי קטן נקרא נפש בפחות, וא"כ אין הכרח לומר דכיון דבעי ר' ישמעאל בגדול דבעינן רביעית מאדם להכי בעינן גם בקטן רביעית, הלא יש לומר דשאני נפל שזהו כל דמו

ועוד קשה מדוע שנה הספרי בנפל, הלא גם בקטן שכלו לו חדשיו שייכא פלוגתא זו, וכמו דתנן במשנה דאהלות דם קטן, ולא שנה בבן שמונה שהוא נפל, וגם בתוספתא דאהלות פר"ג שנה קטן סתם דמשמע בקטן דעלמא, ולא בבן שמונה שהוא נפל, וע"כ דהאי דינא דהספרי הוי פלוגתא חדשה בדין נפל, וא"כ יש להבין מאי שנא דתנא התנא בהספרי בבן שמונה

ונראה דהמשנה דאהלות והתוספתא לא מיירי בבן שמונה אלא בקטן שכלו לו חדשיו, ורק דם אין לו הרבה וכל דמו אין בו רביעית, וזהו לשון המשנה דם קטן שיצא כולו, ולשון התוספתא דם הקטן שיצא ממנו כולו, וכן גורס הגר"א ז"ל, ובזה פליגי ר' ישמעאל ור"ע דר' ישמעאל סבר דבעינן רביעית שהוא שיעורו של כל אדם לחיותו, וכמו שכתבנו לעיל דר' ישמעל סבר דהכתוב השני לקטן שאין בו רביעית, ור"ע סבר דהכתוב לא למעט אלא לרבות לרביעית הבא משני מתים, להכי סבר דלא משגיחין בנפשו של כל אדם כיון דלגבי דהאי קטן שזהו כל דמו מטמא בכל שהוא היינו במה שיש לו

והפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע בספרי בבן שמונה ע"כ מיירי באופן שיצא ממנו רביעית דם, אבל פליגי אם זה הדם של הבן שמונה שהוא נפל אם הדם שלו נחשב לדם לעיקר הטומאה, וזהו מפני שיש לומר דלא קרינן לדמו נפש כיון שאין לו חיים, ומשמעו של נפש שהוא חיותו של אדם, וזה מפני שאין לו חיות בלא"ה לא נחשב דמו לדם, ולא הוי אלא כציר היוצא ממנו, ובזה ר' ישמעאל מדייק מדכתיב בפסוק דלקמן בפרשה "כל הנוגע במת בנפש האדם" יש בזה מיעוט לנפשו של בן שמונה, מפני שזה לא נקרא נפש האדם כיון שאין לו חיות בלא"ה, ואין לזה תורת דם המת מטעם דלא קרינן כי הדם הוא הנפש, ור"ע סבר נפש האדם בא לרבות את דמו של הבן שמונה שג"כ מטמא, כיון שעכ"פ יש בו רביעית. כן נראה לפרש הביאור בהספרי

הנה יוצא מזה דבבן שמונה שאין בו רביעית לכו"ע אין בו טומאה, אפילו לר"ע משום דסגי לן אם אמרינן דבא לרבות אם יש בו רביעית, דיש בזה חדא לריעותא מפני שהוא בן שמונה ונחשב לנפל שאין רוח חיים גם אם יצא חי כיון דאין חיותו חיים, אבל כשיש לו עוד ריעותא שאין בו רביעית בודאי דאין לנו למידרש לרבות, ולהכי בזה לכו"ע בשאין בו רביעית שאין לו טומאת דם המת וזהו שזה לא נקרא בתורה מת שמשמעותו שהיה מקודם חי רק מפני הריבוי הכתוב סבר ר"ע דהתורה מרבה אותו מפני שעכ"פ יש בו רביעית, ור' ישמעאל סבר דלא מהני בזה כיון דלא קרינן בו נפש האדם כיון שבלא"ה אין בו חיים, ואינו בכלל נפש. ומבואר דהפלוגתא בספרי אין לו שייכות עם הפלוגתא דפליגי במשנה ובתוספתא כמוש"נ

וסעד לפירושנו מצינו בעלמא דפליגי בדם של בן שמונה דמכשירין פר"ו משנה ד' ומשקה בן שמונה רבי יוסי אומר חוץ מדמו, ופירש רבינו עובדיה דפליגי אם דם הבן שמונה נחשב לדם יעו"ש. ונראה דפליגי בפלוגתא דר' ישמעל ור"ע דהספרי, וכמו שכתבנו

והנה הרמב"ם בפר"ג מטו"מ הי"ד כתב וז"ל, דם הקטן שיצא כולו אם אין בו רביעית טהור. אעפ"י שהוא כל דם שבו עכ"ל. וזהו כחכמים דבפר"ב דאהלות כמו שכתב מרן יעו"ש. הרי מבואר דמפרש הפלוגתא ביצא דמו לגמרי. והא דלא כתב הדין בבן שמונה באופן שיצא ממנו רביעית דפליגי בספרי, היינו משום דפסק בפר"י מטו"א ה"ז וז"ל, והמשקין היוצאין מבן שמונה חדשים וכו' ולא מיתטמאין ולא מכשירין, וזהו מפני שדמו לא נחשב לדם וכולל הדם עם שאר המשקין היוצאין מהבן שמונה, וזהו כחכמים דר' יוסי, ולא סבר כר' יוסי דאמר חוץ דדמו, וזהו דר' יוסי סבר כר"ע דהספרי דדמו של בן שמונה נחשב לדם, וכיון דלא סבר כר"ע בזה, וגם כתב בפיה"מ במכשירין שם דליתא הלכתא כר' יוסי, להכי כתב דכל המשקין היוצאין מהבן שמונה נכלל גם דמו, וע"כ הכוונה אפילו ברביעית, מדלא מחלק בין רביעית לאין בו רביעית, וזהו שסבר שאין דמו נחשב לדם, ומזה מוכח להדיא כמו שפירשנו בפירושא דהספרי.