נזר הקודש - חולין קלב

נבלה, וע"כ כוונת הר"ן דאעפ"י דמשמא טומאת נבלות, אבל לענין איסור אכילה לא נקראת נבלה אלא טריפה לחודיא. אבל זה תימה, דהלא מצינו דשחיטה שאינה ראויה לאכילה לר' שמעון דיש בזה משום נבלה לאיסור, ומ"מ מטהרת מטומאת נבלות כדאיתא לקמן פ"ה ע"ב, הרי חזינן דיותר נקל לטהר מטומאה מלגבי איסור אכילה, והכא הוי איפכא דהשחיטה אינה פועלת לטהר, ולאיסור פועלת להיתר. וכן מצינו לשיטת הרמב"ם בנקובת הושט דליתא עדיין בטומאת נבלות כמו שכתב הרמב"ם בפר"ב מאבוה"ט אבל איסור נבלות איכא

ונראה בביאור כוונת הר"ן דמפני שר' יהודה סבר דאין שחיטה מטהרת טריפה מידי נבלות, הנה הכא דע"כ לא הוי רק ספק טריפה שמא ניקב קרום של מוח, והנה לענין טומאה הוי ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא. אבל לענין איסור נבלות דהיינו לאיסור אכילה כיון דלא הוי רק ספק מוקמינן אאיסור שהוא ודאי דהיינו להחמיר מספיקא זה שייך מטעם חששא דטריפות, אבל אין כאן ספק נבלות לענין איסור מטעם דלא אמרינן דספק נבלה הוי נבלה לאיסור כיון דהספק נבלה כזו שנשחטה בהכשר שחיטה דהוי נבלה דהחומרא דטומאת נבלות לא שייך גבי איסור אכילה דנבלה, וע"כ דלא הוי אלא ספק טריפה דמחמרינן מספיקא לאיסור אכילה דטריפות, ולזה פריך הש"ס נבלה והא שחוטה היא

והיינו דפריך הש"ס דלא שייך בשחוטה לומר נבלה, דלא מיבעי בשחט ברה"ר דלא מטמאינן מספיקא, אלא אפילו בשחט ברה"י דספיקא טמא, הנה לא שייך הכא לענין איסור. עוד יש לומר דהסוגיא דפריך והא שחוטה היא סבר דהכא בספק טריפה אית לן לומר דמוקמינן אחזקתה דמחיים שהיתה בחזקת טהרה כדאיתא לעיל ט' ע"א

גמ', והא תני לוי טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח. ומשני אמר ליה ההוא בעוף של מים וכו'. - וקשה להס"ד תקשה גם הא דתנן במשנתינו במקום שעושה אותה טריפה, ופירש"י דהיינו נקיבת הקרום, ולפי הס"ד דלא ידע מהא דעוף של מים תקשה מדוע מטריפין בהכתה חולדה על ראשה, דהיינו שבירת העצם. ויש לומר דכוונת התנא דהכאה דהחולדה במקום שעושה אותה טריפה היינו כנגד המוח ממש, ויש חששא דניקב המוח, ולאפוקי שלא כנגד המוח, דהיינו שבירת העצם לחודיא. אבל בברייתא דתני לוי דתנא בהדיא נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב המוח היינו שידוע שלא ניקב המוח ומ"מ טריפה בשבירת העצם לחודיא ועל זה משני דמיירי בעוף של מים

והנה בהא דתני נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב הקרום, יש לעיין אם הוי הטריפות מצד עצמו, או שהטריפות מפני שסופו לנקוב הקרום. ונפק"מ לדינא אם הנקב בתולדה. ומבואר זה בשו"ת נוב"ק סימן ה'. יעו"ש. ועוד יש בזה בגדולי הפוסקים, ועי' בספרנו שאילות משה סימן נ"ו בדין בשנמצא נקבים בגולגולת והכרעה לדינא יעו"ש

והנה בהא דפריך הש"ס מהא דתני לוי יתר עליהן עוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח, למאן דסבר בדיקה בידא יעוין שם. - וקשה הא יש לומר דשאני נשבר העצם לגמרי משא"כ בהכתה חולדה דהיינו בשיניה דרק נקב עשתה, ואין זה דומה לנשבר העצם לגמרי, וממילא אין להטריף בשביל שבירת העצם לחודיא ולזה בעינן בדיקה להקרום. וע"כ צריך לומר דפסיקא להש"ס דהנשיכה דהחולדה בראש העוף אפילו בעוף דיבשה, הרי"ז נשבר העצם. ואפשר שלזה נתכוון רבינו גרשום שמפרש וז"ל, כלומר אעפ"י שנשבר העצם יעו"ש. וע"כ כוונתו לפרש דעל ידי נשיכת החולדה נשבר העצם לגמרי. עוד יש לומר דנשבר העצם משמע אפילו בנקב כל דהוא כמו"ש הטור סימן ל' והובא בדברי חמודות אות רנ"ז, ולזה פריך הש"ס מהא דתני לוי, למאן דבדק בידא

והנה מה שכתב הטור דבעוף של מים סגי גם בנשבר העצם כל שהוא, והיינו דמפרש כן הברייתא יתר עליהן נשבר העצם דהיינו כל שהוא. יש לעיין מנין זה לרבינו הטור, ואם בשביל זה דפריך הש"ס למאן דבדק בידא מהא דהכתה חולדה על ראשה, הלא יש לפרש כמו שפירש רבינו גרשום דבהכתה חולדה הוי שבירת כל העצם והיינו דעל ידי הנשיכה נתרוצץ כל העצם

ונראה דהנה מצינו לשמואל דאמר לעיל וכן לטרפה, וע"כ סבר דגם בהמה מטרפא בחסרון גולגולת בחסר כסלע. והנה גם רב סבר כן כמבואר לקמן נ"ב, וא"כ מה שייך לומר יתר עליהן עוף דהלא גם בבהמה איתא להאי דינא. ואם בשביל זה דבעוף סגי בחסרון קטן דהיינו לפי ערך, הנה לא שייך בזה לומר יתר עליהן עוף, וע"כ מיירי הא דתני לוי יתר עליהן עוף בנשבר העצם אעפ"י שלא ניקב הקרום, היינו באופן שלא חסר מאומה מהעצם, או שחסר מעט אבל לא הגיע לשיעור לפי ערך דהבהמה, ובזה אתי שפיר הא דפריך למאן דבדק בידא בהא דהכתה חולדה על ראשה. והיינו כיון דע"כ מיירי הכא בברייתא דנשבר העצם במשהו, וע"כ לא הוי יותר מהא דהכתה חולדה. ולפי"ז כשמשני הש"ס דמיירי בעוף המים, גם כן מיירי בנקב משהו, ומזה למד הטור להטריף בעוף המים גם בנשבר משהו

ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' בד"ה והתני לוי דאלוי גופא הוי מצי למיפרך דהרי אמרינן לעיל דלוי סבר כרב ושמואל יעו"ש. אבל לפי מה שכתבנו אפשר דלוי סבר דליכא טריפות דשבירת הגולגולת בבהמה, דהרי הובא בתוס' ריש אלו טרפות דגם שמואל לא קאי אגולגולת הא דאמר וכן לטרפה, וא"כ איכא למימר דלוי לא סבר דאיכא טריפות בגולגולת דבהמה גם בחסר כסלע, ושפיר קאמר יתר עליהן עוף. אבל יש לפרש דהא דתני לוי יתר עליהן עוף, היינו בשבירה דחסרון, שהוא יותר מהא דהכתה חולדה על ראשה

והנה לפי מה שמבואר מוכח מזה דהסוגיא סוברת דשמואל דאמר וכן לטרפה קאי גם אגולגולת

אמנם התוס' הכא קאי להשיטה דלא אמר שמואל וכן לטרפה אגולגולת ולהכי כתבו דבחנם הקשו לרב ושמואל דהלא אלוי גופא מצי להקשות. והנה לפי"ז גם כשמשני הש"ס דמיירי בעוף המים לא הוי הוכחה דגם בנקב משהו טרפה. וכן גם לרבינו גרשום שמפרש שבירת עצם להא דהכתה חולדה ומדמה זה לנשבר העצם דברייתא, א"כ ליכא הוכחה דבעוף המים סגי להטריף גם בניקב משהו. אמנם לדינא שתפסו הפוסקים להטריף חסרון גולגולת בבהמה ולהכי בעוף המים שזהו יתר על הבהמה ע"כ היתר הזה שנטרף גם בנקב משהו, וזהו שחידש הטור

עוד בענין זה, ובדבר התרנגולים שיש חטוטרא בראשם שיש בזה חששא דניקב הקרום מבואר בספרנו שאילות משה חיו"ד סימן נ"ו

והנה הא תנא לוי יתר עליהן עוף נשבר העצם. - קשה, הא דתנן במשנתינו דרסה וטרפה בכותל וכו' אם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה. וזה ליתא בבהמה, וא"כ מדוע לא חשיב זה ביתר עליהן עוף. - ומצאתי בחדושי הרשב"א כתב וז"ל, הכתה חולדה על ראשה, וכן דרסה וטרפה בכותל גם כן בבהמה הן, אלא דגבי בהמה שדרכה ליפול שנה נפלה, ועוף שאין דרכה ליפול שנה דרסה וטרפה בכותל יעו"ש. מבואר בדבריו שבא לתרץ דזה לא שייך למיתני יתר עליהן עוף משום דגבי בהמה גם כן הדבר, אלא שהתנא שונה כל אחד לפי דרכו, ולפי מה דשכיחה. - ולפי זה תצא דין חדש דגם גבי בהמה כשדרסה אדם ברגליו וכו' צריכה שההיה מעל"ע וגם בדיקה. אמנם מדברי הרמב"ם בפר"ט משחיטה ה"כ שכתב לדין זה גבי עוף יעו"ש. משמע שזה ליתא גבי בהמה. וכן משמע גם מדברי המחבר סימן נ"ח ס"ב. אבל לפי"ז קשה מדוע לא תנא בברייתא יתר עליהן עוף גם לענין זה. ואפשר דכיון דלא שייך זה גבי בהמה כיון שכחה חזק, אבל לפי"ז קשה מדוע שנה נשבר העצם