נזר הקודש - חולין קכט

ליישב שיטת רש"י. אבל לפי"ז שוב תקשה מדוע לא קאמר הש"ס לעיל מ"ג נפק"מ לודאי דרוסה באופן שראינו הדריסה בהסימנין וע"כ מוכח דסבר רש"י דגם בדריסה בסימנין לא מהני בדיקה בודאי דרוסה, וא"כ לפי"ז הדרא קושיות התוס' והרא"ש כדלעיל

עוד הקשו התוס' מהא דבדק רב מכפא ועד אטמא, וע"כ מיירי בודאי דרוסה דלספק דרוסה לא חייש רב יעו"ש. והנה הש"ך בסימן נ"ז ס"ק ל"ו כתב ליישב דרש"י סבר דדין בדיקה לדרוסה היא מבחוץ, ואם לא האדים מבחוץ כשרה, וכתב שם דבזה מתורץ כל מה שהקשו התוס' לרש"י יעו"ש. והנה קושיא זו בהא דבדק רב לודאי דרוסה אתי שפיר דמיירי שבדק מבחוץ אם יש בה היכר ארס, ולזה יש בדיקה, והא דסבר רש"י דליתא בדיקה בודאי דרוסה היינו דאם לא ניכר אדום מבחוץ לית לה בדיקה וכשרה, והיינו דאם לא ניכר מבחוץ כלל אין לחוש עוד. אבל אם ניכר מבחוץ שהאדים הבשר לא מהני לה בדיקה וטריפה. אמנם בדבר הקושיא הראשונה שהקשו התוס' דאם האדים הבשר וניכר שדרוסה ודאית היא, ומ"מ בעינן עדיין בדיקה בסימנים היאך יתורץ בזה שהבדיקה היא מחיים מבחוץ

ונראה דכוונת הש"ך דהבדיקה מבחוץ כשהיא בחיים בעינן במקום שהדריסה מזקת ואם האדים הבשר כנגד הסימנים, ולא שלטה בסימנים עצמן הרי זה כמו דריסה ברגל שאין הארס שולט שם להזיק ואין זה ודאי דרוסה

אמנם בעיקר החידוש של הש"ך דבאופן שלא ניכר הדריסה מבחוץ כשרה, ובזה אתי שפיר דלא מוקי הש"ס בזבחים דמיירי באיערב דרוסה או ספק דרוסה ולא ניכר מבחוץ, משום דבאופן זה כשרה וא"כ מדוע תנן ירעו עד שיסתאבו. יש להעיר דהלא גם אם אמרינן דגם בלא ניכר מבחוץ צריך בדיקה, אמנם הכא בתערובות יש להתיר מטעם ספ"ס, וכמו שכתב הש"ך בסימן ק"י ס"ק ס"ו, ומבואר שם דבספ"ס אין צריכין לברר ג"כ. וביותר לר"ת דסבר דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות מקרי ספ"ס. והמהר"ם כתב דאעפ"י שראינו דריסה, אפ"ה ספק הוי שמא לא דרס כנגד בני מעיים. והנה כמו כן כתבו התוס' בזבחים שם בזאב שנשא שה מן ההעדר והצילו הרועה ונתערב דמותר מטעם ספ"ס שמא אין זה ואת"ל זה הוא שמא לא דרסו יעו"ש. וע"כ מיירי שאין ניכר דריסה יעו"ש. וא"כ לפי"ז אזדא ראייתו של הש"ך משום דאף אם אמרינן דגם בלא ניכר דריסה מבחוץ צריך בדיקה ע"כ זהו בלא תערובות, אבל באיערב איכא ספ"ס ולא צריך בדיקה גם כן וא"כ כולהו לישתרו. ולהכי לא מוקי הש"ס באופן זה, משום שתקשה מדוע ידעו עד שיסתאבו כמוש"נ. והברכת הזבח שם לזבחים והפנים מאירות מפלפלים גם כן בדברים וטעמים אחרים וכוונתם להשיג על הש"ך לדינא. אמנם הפר"ח כתב שכן דעת הרשב"א בת"ה ומברר להלכה כדעת הש"ך יעו"ש. אבל יש להעיר זה שכתבנו לעיל, וצ"ע

גמ', רב זביד מתני הכי בדרוסה משיאדים בשר כנגד בני מעיים, בסימנים עד שיאדים סימנים עצמן, ופירש"י משום דסימנין קשין הן, ופליגי ראשונים אם בעינן שליטת הדריסה בפנים, וזהו דעת הרשב"א בתורת הבית והר"ן בריש פירקין, אבל הרא"ש סבר דגם אם האדימו הסימנין מבחוץ טריפה וביארנו לעיל מזה

דף נ"ד אלא מכפא דמוחא עד אטמא. - והנה הר"ן מפרש הא דרב דבדק מכפא עד אטמא דלאתויי צואר אתא שאם האדים הבשר כנגד הסימנים טריפה. והקשה הב"י דלפי זה ע"כ רב לא סבר דבעינן שיאדימו הסימנים עצמן, ודלא כרב זביד. וקשה לפי"ז על הרי"ף שהביא הא דרב זביד, והא דרב, והוי כמזכה שטרא לבי תרי וצ"ע ועי' בדר"מ שהעיר בזה גם כן בצ"ע

והנה הפר"ח באות מ"ג כתב דהא ודאי בחלק זה לית הלכתא כרב דהא רב זביד ורב פפי ורב ביבי בר אביי הוו רבים ובתראי ופליגי עליה דרב בהא א"כ פשיטא דנקטינן כוותייהו דעד שיאדימו הסימנים עצמן, אבל בהא דבדק רב מכפא דמוחא ועד אטמא לאפוקי ממ"ד כנגד בני מעיים בהא ודאי נקטינן כוותיה דהא רב נחמן הכי סבירא ליה, והני אמוראי בתראי לא פליגי עליה בהא, והשתא הרי"ף כתב לדרב זביד ללמדנו דהכי הלכתא, וכתב נמי לההיא דמורי רב לבדוק מכפא דמוחא לאשמעינן דהכי הלכתא, ודלא כמ"ד דסגי בבדיקה דהבשר כנגד בני מעיים עכת"ד. - והנה אעפ"י דרב גוברי' ביישוב דברי רב אלפס בדברים נעימים ונכונים. אבל לדעתי יש להעיד, והוא דהנה יש להבין מה ראה הר"ן לחדש דכוונת רב בהא דבדק מכפא דמוחא עד אטמא, דבא לרבות צואר אתא, ומשמע מזה דאל"כ ליכא חידוש בהוראה דרב, וקשה הלא איכא חידושא בזה גופה לאפוקי ממאן דאמר דכנגד בני מעיים בעינן בדיקה ותו לא, ובא להודיענו דבעינן בדיקה יתירה מכפא דמוחא עד אטמא וכמו שכתב הפר"ח. וע"כ צריך לומר דסבר הר"ן דהני אמוראי דסברי דבעינן בדיקה כנגד הבני מעיים גם כפא דמוחא בכלל זה דאטו גרע כפא דמוחא מהבני מעיים, ולזה הוקשה להר"ן מה מוסיף רב בבדיקה זו, ולהכי כתב הר"ן דרב חידש דיש לבדוק גם בהצואר שהוא נגד הסימנים, ולזה שפיר הקשו הב"י והד"מ דהלא בהסימנים לא סגי בהבשר שכנגדם

ונראה בכוונת הר"ן דבא לחדש דיש לבדוק בהצואר היינו דאעפ"י שאין מטריפין אם ימצא אדום בהבשר שכנגד הסימנים, אבל בדיקה בעי. ונפק"מ אם בדק בהצואר ומצא אדום, ואחר כך נאבדו הסימנים בלא בדיקה יש להטריף מטעם דיש לחוש לדריסת הסימנים והרי זה כמו הא שאמרו בבדיקה דכנגד הבני מעיים, רק הבדל ביניהם דבכנגד הבני מעיים מטריפין אפילו אם לא נמצא אדום בהבני מעיים עצמן, אבל באדמימות שבצואר והוא כנגד הסימנים יש בזה חיוב בדיקה בסימנים, ואם לא בדקו הסימנים אסור, מטעם דבריעותא כזו יש חיוב בדיקה בסימנים, ואם נאבדו בלא בדיקה אסור, וזהו חידושא דרב דבדק מכפא דמוחא עד אטמא, לומר דגם הצואר בכלל הבדיקה, ואיכא עוד נפק"מ באופן דבדיקה דסימנים ימצא אדמימות שיש בזה ספק אם הוא מצד עצמו, או שהוא מדריסה, ורב לשיטתו סבר דאין חוששין לספק דרוסה. אמנם באופן שבדק בהצואר ומצא אדמימות יש להחמיר

אמנם אכתי קשה למה לו לבדוק בהצואר לבדוק בסימנים עצמן, כיון שהעיקר בזה בהסימנים. וביותר לשיטת הרי"ף דחוששין לספק דרוסה, ולדידיה ליכא חידושא בבדיקה דהצואר, דגם אם ימצא אדמימות בהצואר אין לאסור עדיין, ואם כן כל עיקר הבדיקה בהצואר הוא למותר

ונראה דסבר הרב אלפס דכיון דאין לושט בדיקה מבחוץ, וכן סבר הרב אלפס בריש פר"ג מטעם דאינו ניכר טפת האדום מפני שעור החיצון אדום. אמנם אם ניכר בהצואר שהוא בשר דטיפת הדריסה ניכר בו, אז אם גם ניכרת אדמימות שקרוב למראה אדמימות שבצואר יש להטריף, והיינו כי באופן זה יש לאסור מספיקא וכמוש"נ

ולשיטת הרוקח הובא בש"ך דצריך לבדוק גם בקרום של מוח, איכא למימר דדייק הרוקח משום דאל"כ מה אתי רב לאשמעינן, ולשיטה זו שפיר הביא הרי"ף להני שני דינים, אבל משמע דהר"ן לא סבר כן, ולהכי בא לחדש בדיקה דהצואר

גמ', שמוטה ושחוטה כשרה שאי אפשר לשמוטה שתיעשה שחוטה משמע מזה דבאופן שנעשה שמוטה לאחרי השחיטה כשרה, אפילו בשנעשה שמוטה גם קודם שנשחט הושט. - וקשה לפי מה דקיי"ל דיש טריפות לחצי חיות, אכתי הוי ספק בשחיטה. אמנם יש לומר דהכא מיירי אליבא דרשב"ל דסבר לעיל ל"ב דאין טריפות לחצי חיות, אבל תקשה לדידן דקיי"ל דיש טריפות לחצי חיות א"כ ליתא להאי דינא. - עוד נראה דאפילו לרשב"ל דסבר אין טריפות לחצי חיות זהו רק באופן דלאחר ששחט את הקנה ניקבה הריאה והיינו דנקובת הריאה דין הוא בטריפות משא"כ שמוטה בסימן שזהו מה ששייך להמתירין השחיטה, הנה