נזר הקודש - חולין קכח

אסור לשחוט ביו"ט ובעינן לצאת מחשש ריסוק אברים, ולזה בעינן שיפריס על גבי קרקע. וסברי הרא"ש והטור דבספיקא לא מחללין יו"ט

ובזה בזה יש ליישב גם דברי הרמ"א בד"מ שכתב דאם רואים שינוי באברים הפנימיים טריפה. והקשה המג"א שם דהלא כיון דלא חיישינן לריסוק אברים אפילו נמצא בו שינוי גם כן כשר יעו"ש. אמנם ע"כ גם הרמ"א סבר דיש מיעוט ולדות שנתרסקו האברים בלידה, ולכן כשרואין שינוי בהאברים חיישינן לריסוק, ולהכי אין שוחטין ביו"ט ובעינן שיפריס על גבי קרקע שיצאת מחשש ריסוק לגמרי

איברא דלפי"ז קשה מדוע לא כתב ביו"ד סימן ט"ו דבנמצא שינוי באברים הפנימיים טריפה וכמו שהקשה שם המג"א, ודוחק לומר שהרמ"א חזר ממה שכתב בהל' יו"ט כמו שכתב שם המג"א

ונראה דבאמת מצד הדין אין בזה חיוב לחזור שמא יש בזה שינוי מטעם דסמכינן ארובא וכמו"ש הר"ן, מטעם דלא הוי מיעוט המצוי. - אמנם לגבי לשחוט ביו"ט חיישינן שמא ימצא בו שינוי באברים הפנימיים המעידים על ריסוק אברים

תוס', ד"ה מודה רבי שמעון לענין קדשים לא הוי צריך כאן לדברי רבי יוחנן דבבכור עסקינן דתלי רחמנא בפטר רחם וכו' יעו"ש. וכן כתב הר"ן בחידושיו. אבל נראה דבא הש"ס ליישב שלא תימא דהוי דרך דופן, ואזלא אליבא דרבי טרפון דתנן בבכורות י"ט דסבר דמספקא ליה אם בכור לדבר אחד הוי בכור ואפילו יוצ"ד קדוש בבכורה אע"ג דכתיב פטר רחם. ור' שמעון סבר כן בפרק יש בכור דבכור לדבר אחד הוי בכור. וכתבו שם התוס' מ"ז ע"ב ד"ה בכור לדבר אחד דסברת רבי שמעון חלוקה מרבי טרפון דיוצ"ד ממועט מפטר רחם. וזהו שמביא הש"ס הא דר' יוחנן דסבר דמודה ר' שמעון דלא קדיש, והיינו דאעפ"י דסבר דבכור לדבר אחד הוי בכור, כי זהו רק לנחלה, אבל לא לקדושה, דמודה ר' שמעון דאינו קדוש

תוס' ד"ה עמדה אינה צריכה מעל"ע. - והקשו מהא דאיתא בזבחים דאמר ר"ל דאיערב בנפולה ופריך ונבדקיה, ומשני קסבר עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה, והנה ע"כ עיקר הדבר הא דבעי בדיקה ובקדשים לא אפשר, וא"כ מדוע קאמר הש"ס הא דעמדה צריכה מעל"ע, והוא שלא אליבא דהלכתא כמו שקאמר הש"ס הכא

והנה לפי מה שכתב הב"ח בשם הפוסקים בהא דהלכה אינה צריכה בדיקה, זהו רק בעמדה מעצמה, אבל אם העמידוה בידים בידי אדם לא מהני בלא בדיקה אף אם הלכה יעו"ש. ולפי"ז מצינו דשני אופנים יש בעמדה, א"כ איכא לפרש דהא דקאמר הש"ס הכא עמדה אינה צריכה מעל"ע, היינו בשעמדה מעצמה משא"כ בשעמדה על ידי אחרים צריכה מעל"ע, ובאופן זה מיירי בזבחים. ובאופן זה לא מהני גם בשהלכה בלא בדיקה

וזהו פירושא שם בזבחים דפריך ונידקיה ופירש"י בעמדה או בהילוך יעו"ש. והנה מה שפירש"י בעמדה תמוה דהא בעמדה לכו"ע בעי בדיקה, ובקדשים לא אפשר כמו שפירש רש"י שם ד"ה נפולה, וע"כ כוונת רש"י בעמדה היינו גם ששהתה מעל"ע, ובאופן השתים לא בעי בדיקה גם כן. ועל זה משני הש"ס עמדה צריכה מעל"ע הלכה צריכה בדיקה, והיינו דמיירי עמדה שהעמידוה בידים, ובזה גם בבשההתה מעל"ע וגם הלכה צריכה בדיקה

ומזה יש לדון בשעמדה מעצמה וגם שהתה מעל"ע לא בעי גם בדיקה. והרבינו ירוחם כתב כן לדינא דבשעמדה ושהתה מעל"ע לא בעי בדיקה, ותמהו עליו מנין להורות דין חדש כזה ועי' בפר"ח. - אבל נראה שלמד כן ביישוב קושיות התוס' וכמוש"נ

ובעיקר הדין דנפולה ובדיקה שלה מבואר אצלינו בספרנו נזר הקודש למס' זבחים בפרק התערובות

דף נ"ג ע"א, איתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין לספק דרוסה, ואנן קיי"ל דחוששין לספק סדרוה. ואע"ג דקיי"ל בכל מקום דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי. אמנם הכא קיי"ל כשמואל משום דאמימר פסק כוותיה ולא חש לדברי רב דהכי איתא בגמ' לקמן ע"ב אמר אמימר חוששין לספק דרוסה אמר לו רב אשי לאמימר הא דרב מאי אמר לו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. וכן כתב הה"מ בפר"ח משחיטה הי"א. וכתב כי זהו שיטת כל הפוסקים

וכן מוכח מהא דאיתא לעיל מ"ג ההיא ספק דרוסה דאתא לקמיה דרבה וכו' הרי סבר דחיישינן לספק דרוסה, וכן הא דאיתא לעיל כ"ח דההוא בר אווזא דאתא לקמיה דרבא ופירש"י ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא, ומדוע לא פירש"י דרבא לא חייש לספק דרוסה מטעם דסבר כרב, והיינו משום דע"כ סבר רבא כרבה. וביותר לשיטת רש"י דהבדיקה לא מהני לודאי דרוסה, וא"כ כל הסוגיא דבודקין לדרוסה היינו לספק דרוסה, וא"כ מוכח דכו"ע סברי דחוששין לספק דרוסה

ע"ב, ההוא בר אווזא דהוי בי רב אשי על לביני קניא נפק אתא כי ממסמס קועיה דמא אמר רב אשי וכו' ה"ה ספק קניא ספק שונרא אומר קניא מחייה. וקשה למה לי כולי האי הא כיון דעל לבי קניא, ושונרא לא קא חזינן. הרי זה לגבי שונרא ספק על, ופשיטא דתלינן בקניא כיון דהקניא קמן ושונרא ליתא קמן. ואפשר לומר דסבר הש"ס דשונרא שכיחא ביני קניא, ולהכי הרי זה כמו על, רק תלינן בהיתרא, ולהכי אמר אימור קניא

והתוס' ד"ה ספק שונרא ספק קניא הקשו מהא דאיתא בזבחים ע"ד ע"ב כולהו כרבי ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משוך והאי עיגול, היינו נקיבת הקוץ עגול וא"כ מדוע הכשיר הכא מטעם אימר קניא מדוע לא הצריך בדיקה ולראות אם הוא עגול הרי זה בודאי קניא, ואם הוא משוך הרי זה בא משונרא. ודוחק לומר דסבר כרבי ינאי שם דסבר דלא מינכר בינייהו כדאיתא שם דמוקי המשנה באופן זה יעו"ש. משום דרב אשי שהוא בתרא ע"כ סבר כמסקנא דהסוגיא שם

עוד יש לומר דשמא רבי ינאי סבר כרב דאין חוששין לספק דרוסה, וממילא הא דאמר רבי ינאי דאיערב נקובת הקוץ בדרות הזאב, מיירי בודאי דרוסה, וכיון שנתערב נקובת הקוץ בודאי דרוסה אין לסמוך אסימנים. אמנם בספק כההיא עובדא דרב אשי גם ר' ינאי מודה דיש לסמוך אסימן דעגול, ושפיר הקשו התוס' הכא דלכו"ע יש לסמוך אם הנקב עגול או משוך

אמנם נראה ליישב הקושיא דזה ודאי דיש לסמוך אסימנים כדאיתא שם בזבחים. אמנם כל זה באופן שידוע אשר נתערב נקובת הקוץ היינו שהקוץ נקב, ובזה יש להכיר בין נקיבה דקוץ לבין נקיבה דשונרא. אבל שאני הכא בההיא עובדא דעל לביני קניא היינו שיש הרבה קנים. ואפשר ששני קנים שלטו, ובאופן זה גם במשוך איכא למימר דהקנה הראשון עשה נקב עגול, ואח"כ בא הקנה השני ועשה הנקב משוך, וא"כ אי אפשר לברר. והכשיר רק מטעם הספק מטעם דתלינן בקניא

והנה בעיקר דברי רש"י ושיטתו דלודאי דרוסה לא מהני בדיקה, נראה שלמד זה מהא דאיתא לעיל מ"ג דקאמר נפק"מ לספק דרוסה, ולא קאמר לדרוסה משמע דרק לספק מהני בדיקה ולא לודאי דרוסה, והתוס' הכא בד"ה דרוסה דחקו בזה לומר דהכוונה דאף לספק דרוסה חיישינן אבל רש"י סבר דע"כ כוונת הסוגיא ללמדנו דלודאי דרוסה לא מהני בדיקה

והנה התוס' והרא"ש הקשו לרש"י מהא דאמרינן בסוגיין הכא ובסימנין עד שיאדימו הן עצמן ולא סגי הא דהאדים הבשר שכנגדם. ולשיטת רש"י קשה הרי הכא מדחזינן שהאדים הבשר שכנגדם הרי זה דרוסה ודאית ומ"מ מהני בדיקה יעו"ש, והנה לכאורה יש ליישב דשאני סימנין דקשין הן אצל דריסה וצריכין להאדים בעצמן, ובזה מודה רש"י דגם ודאי דרוסה יש להן בדיקה. - וראיתי אח"כ שכן כתב הש"ך בספרו הארוך