נזר הקודש - חולין קכה

ור"ע דאמר דהתורה רבתה לחלב שעל גבי הקבה, ע"כ סבר דגם חלב שעל הקבה מפני שהוא סמוך להקרב יותר מתפרשא להיות בכלל הריבוי שאמרה תורה כל החלב אשר על הקרב כיון שהוא מונח על הקרב. משא"כ דפנות שאינו מונח על הקרב. זהו מה שנראה בביאור דברי התוס' בזה שדרשו בספרא אין לך אלא מה שאמר בענין

גמ', אמר רב חלב טהור סותם, ויש לעיין אם הכוונה דלא הוי ניקב כשהחלב הטהור על גביו מטעם דהוי החלב כמו בשר האבר, והרי זה כאילו לא ניקב כלל. או"ד דהוי כנקב ושומן שעליו בא בסתימה. ונפק"מ לדינא אם בא השומן לסתום את הנקב שנעשה מקודם גם כן סותם ולא הוי כקרום מחמת מכה

והנה יש לדייק מזה שכתבו התוס' דלא מיירי הכא בריאה ושומן סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא דטריפה דסתימה זו אינה כלום דאין שומן לריאה, ואין זה שומן שלה, ולא מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא שומן שלהם יעו"ש. ואם אמרינן דבעינן לפרש דחלב טהור סותם היינו באופן כשיש חלב טהור אמרינן דאין זה נקב עדיין מטעם דהחלב הטהור הוי כבשר האבר ממש, א"כ פשיטא דזה לא שייך בהא דריאה, דע"כ לא שייך לומר דבשביל השומן לא הוי כניקב משום דהשומן שעל הריאה אין דינו כבשר הריאה מפני שאין דרכה של הריאה להיות שומן, וע"כ גבי ריאה הנקב בא מקודם, והשומן בא אח"כ. וביותר לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב, וע"כ כוונת התוס' לפרש דחלב טהור סותם היינו אפילו אם בא השומן אח"כ הוי גם כן סתימה מעלי. וזהו מפני שכן הוא התולדה שלהם להמציא שומן. ואפשר שזהו גם כוונת רש"י שפירש חלב טהור סותם כגון דקין שניקבו וחלב הכחתא סותם. ומזה ראיה להרבה אחרונים שסברי דגם כשבא השומן לאחר שנעשה הנקב גם כן הוי סתימה מעליא, עי' דגמ"ר ביו"ד סימן מ"ט ובפ"ת שם, ורק בשומן שבא על ידי פיטום יש לעיין

גמ', בעי רבי זירא חלב חיה מאי דוקא אמר רב חלב טהור סותם, והאי נמי טהור הוא וכו' אמר אביי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה אהדוקי לא מיהדק. וקשה מאי סלקא דעתי' דר' זירא דהרי ע"כ אי לא מיהדק הרי זה נקב ממש. וראיתי בחידושי הר"ן שהקשה בזה. ומתרץ דסבר דטהור סותם מטעם הללמ"מ ולא תלי בטעמי' כלל יעו"ש. ולדעתי תמוה דהיאך ס"ד דרבי זירא לומר דהללמ"מ להתיר בנקב בקרב אשר הפרש יוצא לחוץ אשר אין כמוה חיה. עוד מתרץ הר"ן דאפשר דמאי דאמרינן דחלב טמא אינו סותם הוא מדרבנן שאמרו שאינו סותם כדי שלא יטעו לומר שכיון שהוא מתיר כל שכן שהוא עצמו מותר, ואי הכי חלב חיה סותם יעו"ש. גם זה לדעתי תמוה דהלא כיון שהוא תותב קרום ונקלף וע"כ דהוי נקב בלא סתימה ופשיטא דאסור מדאורייתא בכל נקב במעיים. ונראה לומר בביאור בעי' דר' זירא באופן שהחלב חיה מלבד שהוא חלב טהור היה בו קרום על הנקב והנה זה פשיטא דבחלב טמא שאינו סותם לא מהני גם אם היה בו קרום הסותם ומטעם דהוי קרום מחמת מכה דלא מהני, וגם אם החלב הטמא מהודק שפיר דהיינו עם הקרום ביחד גם כן לא מהני. ולזה בעי בחלב חיה באופן שהוא מהודק היטב אם מהני מטעם שיש בה תרתי הא דהוי חלב טהור, וגם מהודק מפני הקרום. ועל זה השיב אביי דחלב טמא שאינו מהודק דגם עם הקרום גם כן לא מהני

ובזה יש לפרש דברי רב ששת דאמר אחד זה ואחד זה סותם. וקשה לכאורה מה שייך בחלב טמא סתימה כיון שהוא תותב קרום ונקלף, וע"כ דאין זה סתימה מטעם דלא עדיף מקרום מחמת מכה, ג"כ נראה דמיירי באופן שיש על הנקב קרום והחלב עם הקרום אהדוקי מהדק ובאופן זה סבר רב ששת דמיהדק שפיר

ובזה יש לפרש הא דאיתא לקמן ההוא נקב דסתמה חלב טמא דאתא לקמי' דרבא אמר רבא למאי ניחוש לה חדא דהא אמר רב ששת חלב טמא נמי סותם, ועוד התורה חסה על ממונם של ישראל. - וקשה מה שייך לומר ועוד דמשמע דאפילו לרב דסבר דחלב טמא אינו סותם יש להתיר מטעם התורה חסה על ממונם של ישראל, וזה דבר פלא דאם אינו סותם הרי זה אסור מדאורייתא, ולא שייך בזה התורה חסה. ובתו"ח הקשה בזה וכתב דלרבא הוי מספקא ליה אם חלב טמא סותם וכו' יעו"ש. ודוחק כמובן. - אבל נראה דההיא סתימה דאתא לקמי' דרבא מיירי גם כן שהיתה גם קרום המדבק החלב הטמא עמו להיות סתימה מעליא, ודק משום חומרא דחלב שלא יבואו לטעות אם הוא מתיר אחרים כש"כ שהוא עצמו מותר וכמו"ש הר"ן לעיל שיש מקום לומר כן, על זה אמר רבא שאין להחמיר בשביל חששא זו מטעם דהתורה חסה על ממונן של ישראל, ועל זה השיב לו רב פפא דלא כן הדברים דהלא רב סבר דאינו סותם, והיינו דלא מהני סתימה אף באופן שסתום והדוק היטב גם עם קרום, וממילא הוי ספיקא דדינא הא דרב ששת וא"כ הוי ספיקא דאורייתא ולא שייך בזה לומר התורה חסה על ממונם של ישראל, וכמוש"נ

גמ', אמר רבא שמעית מיני' דרב נחמן תרתי חומצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים. והיינו דאקשתא ודאייתרא. ופירש הש"ס דאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא, וללישנא בתרא דאייתרא כו"ע לא פליגי דשרי וכו'. - וקשה לפי"ז בהא דשלח רבין משמי' דר' יוחנן כך היא הצעה של משנה זו ואיפוך קמייתא, והיינו שלא תקשה מר"ע דהכא אוסר חלב שעל הקיבה, ומצינו שר"ע מתיר חלב שעל הקיבה, וקשה והלא יש לומר שדברי ר"ע אינו סותר, והיינו דמה שאוסר חלב שעל הקיבה היינו דאקשתא, ומה שמתיר היינו דאייתרא, וע"כ צריך לומר דרבין משמי' דר' יוחנן סבר דאין לחלק בין דאקשתא ודאייתרא ושניהם שווים לאסור

ולפי"ז רבא משמי' דרב נחמן שמחלק בין דאקשתא ודאייתרא פליג על ר' יוחנן, ובזה יש להטעים שיטת בני בבל דאסרי. משום דאזלי בשיטת רבין שאמר משמי' דר' יוחנן, ובני ארץ ישראל דאכלי חלב דאייתרא אזלי בשיטת רבא שאמר משמי' דרב נחמן

אבל אפשר לומר דלא פליגי ר' יוחנן ורב נחמן. והיינו דשאני לענין איסור דאין חילוק בין דאקשתא ודאייתרא דלמאן דמרבה חלב שעל הקבה לאיסור היינו כל החלב שעל הקבה בין דאקשתא ובין דאייתרא, אבל אין זה ענין לסתימה דזה תלוי אם מהדק, ובזה בא רב נחמן ומחדש חימצא בר חימצא דחימצא שהוא חלב דאקשתא אינו מהדק ואינו סותם, ובר חימצא שהוא מהדק סותם, אעפ"י שאסור מן הדין מפני שעכ"פ הוא חלב שעל הקיבה והתורה רבתה לאיסור

ולפי זה קשה הא דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי, ולדידן מיסתם נמי לא סתים, והיינו דסבר שזה בזה תליא דענין סתימה תליא בהאיסור ותמוה, וע"כ צריך לומר להיפך דזה ודאי דאין לרבות לאיסור חלב כזה שלא הוי תותב מפני שאינו דומה לחלב שעל הקרב וגם למאן דמרבה חלב הקבה לאיסור, זהו רק החלק שהוא בתותב, ולא החלק שאינו בתותב דהיינו חלב דאייתרא, וזהו שיטת בני ארץ ישראל דאכלי חלב דאייתרא, ובזה אמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם נמי לא סתים. והיינו כיון שהחלב דאייתרא יש לו מעלה שאינו תותב ושפיר מהדק

דף נ', גמ' דאקשתא כו"ע לא פליגי דאסור כי פליגי דאייתרא, איכא דאמר דאייתרא כו"ע לא פליגי דשרי כי פליי דאקשתא. - וקשה לכאורה כיון דפליגי בסברא לחלק בין דאקשתא לבין דאייתרא וכמו שפירש"י וא"כ מדוע מייתי הש"ס מילתא דרב נחמן דאמר אינהו מיכל אכלי ולדידן מיסתם לא סתים והלא גם דרב נחמן הי' להש"ס לפרש ולחלק בין דאקשתא ודאייתרא. ובתו"ח מקשה כן.