נזר הקודש - חולין קכד

דליכא ריעותא כלל מטעם דלא יצאת מחזקת איסור עד לאחר בדיקה ומסיק הש"ס והלכתא דתלינן. וזהו ע"כ כמו שמוכיח הרשב"א ראיות מוכיחות דבדליכא ריעותא ליכא חיוב בדיקה כלל. והיינו דעומדת בחזקת היתר מדרבנן

אמנם תצא דבמקום שיש חיוב בדיקה דהיינו בדאיכא ריעותא דאז לא תלינן במשמוש ידא דטבחא לכו"ע. - ולפי"ז לדידן דממעכין בסירכא, ונראה בצבוץ באופן שיש לתלות במשמוש יד הבודק לא תלינן במשמוש ידא דטבחא, ובזה הוי השגה להגאון בעל גבעת שאול בסימן מ"ט בשניתק העור עם הסירכא במשמוש יד הבודק שהתיר מטעם דהוי כנאבדה הריאה לאחר הסרת הסירכא במיעוך, אבל לפי מה שכתבנו דבמקום ריעותא לא תלינן במשמוש ידא דטבחא, ואעפ"י שיש לחלק דהתם בגמ' לא ידעינן שהנקב נעשה בבירור על ידי המשמוש, רק תלינן, ובזה אפשר לומר דבמקום ריעותא לא תלינן, משא"כ בעובדא דהג"ש שזה ידעינן בבירור דהבודק נתק העור ורק חסרון בדיקה איכא, ולזה דן דהוי כמו נאבדה הריאה בלא ריעותא מטעם דהסירכא עברה במיעוך. אמנם אף כשעברה הסירכא במיעוך עכ"פ ריעותא איכא, ובמקום ריעותא לא תלינן. ומזה ראיה לדברי הב"ח הובא בשמלה חדשה סימן ל"ו סעיף י"א ובפרמ"ג סימן ל"ו סק"ז דסירכא עוברת על ידי מיעוד ונמצא נקב סמוך לה אין תולין במשמוש ידא דטבחא

אבל קשה לפי"ז הא דפירש"י לעיל מ"ו ע"ב בד"ה אין מקיפין בבועי ופירש"י שם דתלינן בבועה במשמוש ידא דטבחא, וכן מבואר בשו"ע סימן ל"ז סע"ו יעו"ש. הרי חזינן דאעפ"י דאיכא ריעותא דבועה ומ"מ תלינן במשמוש ידא דטבחא

ונראה כי הבועה אינה ריעותא המחייבת בבדיקה דהיינו בדיקת נפיחה לברר אם נקובה כי הבועה כמו שהיא לעצמה כשרה היא אם אין על גבה ריעותא אבל אין לחוש לנקובה באופן שמראה בשר עליה, ואינה מחייבת בבדיקת נפיחה מפני שבלא"ה לא תבצבץ במקום הזה מפני שהליחה שבבועה סותמת, וכיון שכן אין בזו הריאה חיוב בדיקה להכי תלינן במשמוש ידא דטבחא כן נראה ביישוב הענין

ובזה אתי שפיר הסוגיא הכא דע"כ מיירי דכל עיקר החשש הוא משום נקב ולהכי סבר מר זוטרא דאין תולין במשמוש ידא דטבחא, והיינו דכיון דכל עיקר הבדיקה הוא מחשש שמא ניקבה הריאה, לא יצאנו מידי חששא בזה שמצינו נקוב גם לאחר הבדיקה ומפני הטעם שכתבנו לעיל

והנה ע"כ הא דמסיק הש"ס בביצה שם דרמי בר אבא אורח ארעא קמ"ל היינו דסבר דליכא חיוב בדיקה גם בריאה

אמנם רמי בר אבא סותר דברי עצמו בזה שאמר אח"כ נטיעה מקטע רגליהון דקצביא והתוס' הקשו בזה, ותירצו דבודאי ליכא איסור רק אם נמצאת טרפה לאחר שאכל הוא נענש כשוגג יעו"ש. אבל קשה מדוע אמר אין הפשט וניתוח לקצבים הלא בודאי נכון לעשות הפשט שלא יכנס בספק איסור, והרשב"א בחידושיו מדייק בזה דאיכא חיוב בדיקה כשהריאה לפנינו יעו"ש. אבל גם בזה קשה מדוע אמר אין הפשט וניתוח לקצבים היינו מה שאמר הפשט ונתוח לקצבים הוא רק מפני אורח ארעא, הלא לפי מה שאמר דנטיעה מקטע רגליהון דקצביא ע"כ מוכח דיש הפשט וניתוח לקצביא

לכן נראה דתרתי אמר רמי בר אבא והיינו שבאמת אמר כשם שיש הפשט ונתוח בעולה כן יש הפשט ונתוח לקצבים, והיינו שיש לראות אם לא נמצא ריעותא על הריאה, היינו ריעותות הנראות להעינים, והא דמסיק הש"ס דאורח ארעא קמ"ל הכוונה על בדיקת נפיחה מחשש נקב בריאה דזה לא סגי בהפשט ונתוח גרידא אלא בעינן בדיקת נפיחה ועל זה סבר דלא בעינן לחיובא, וסמכינן דאין נקב בריאה. וזהו הטעם דתלינן במשמוש ידא דטבחא בנקב בריאה כיון שאין חיוב בדיקה לנקבים אחרי שחזינן דאין להריאה ריעותא אחרת

ובזה אתי שפיר הסוגיא שם בביצה דרמי בר אבא כשם שיש הפשט ונתוח בעולה והוא הדין לקצבים. ואח"כ מסיק הש"ס דאורח ארעא קמ"ל וא"כ לפי"ז ע"כ לא הוי הדין לקצבים בהפשט ונתוח לקצבים כמו שיש בעולה שהוא מצד הדין, אבל לפי מה שכתבנו שני הדברים אמת והיינו דלענין לראות ריעותא בריאה שוה הא דקצבים לדין דהעולה דבשניהם יש חיוב לעשות הפשט ונתוח, והיינו דבעולה הוא מצד הדין תורה, הנה כן הדין מדרבנן לקצבים לעשות הפשט ונתוח לראות אם יש ריעותות בריאה, אבל מפני חשש נקבים שאינם נראים למראית העין שאין בזה חיוב בדיקה יש בזה משום אורח ארעא

ומטעם זה דליכא חיוב בדיקה לנקבים לאחר שראינו במראית עין שאין שום ריעותא אין בזה חיוב בדיקה מצד הדין אלא מצד אורח ארעא לחודיא, להכי כשנמצא נקב באופן שיש לתלות במשמוש ידא דטבחא תלינן, ובאופן זה מיירי הסוגיא הכא בהא דפליגי אם תלינן, ואיפסקא הלכתא דתלינן, והוא מהטעם שנתבאר בס"ד

ע"ב גמ', להביא חלב שעל גבי הדקין דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר להביא חלב שעל גבי הקיבה, וקשה מדוע לא מרבה ר' ישמעאל חלב שע"ג הקיבה דהלא חלב שעל גבי הקיבה דאין זה תותב, משא"כ חלב שעל גבי הדקין שיש לה שלש מעלות תותב קרום ונקלף וא"כ הרי זה בכלל חלב המכסה את הקרב, ואם יש קרא לרבות ע"כ יש לרבות לזה שחסר מעלה אחת והיינו חלב שעל גבי הקיבה שאינה תותב

, ונראה דזהו כוונת התוס' שכתבו דבלאו קרא יתירא גם חלב הקיבה בכלל וע"כ קרא יתירה בא למעט חלב שעל גבי דפנות. וא"כ כוונת ר' ישמעאל דאמר להביא חלב שעל גבי הדקין הכוונה למעט חלב שעל גבי הדפנות, אבל תמוה דעיקר חסר מן הספר דאמר להביא שזה מורה על הריבוי, והכוונה שבא למעט

אבל אפשר לפרש דאם לא כתבה תורה אלא את החלב המכסה את הקרב הוי אמרינן דרק זהו חלב האמור בתורה, היינו החלב של הקרב ותו לא, וגם חלב שעל הדקין אינם בכלל קרב, ומדרבי רחמנא וכתיב כל החלב אשר על הקרב בא לרבות, וסבר ר' ישמעאל דיש לרבות המסתברא, וזהו חלב שעל הדקין שיש בו השלשה דברים והוא תותב קרום ונקלף, אבל חלב שעל גבי הקיבה שאינו תותב, לר"ע דסבר דלא בעינן לרבות חלב שע"ג הדקין דכיון שיש לו השלשה דברים שדומה לחלב שעל הקרב נלמד במה מצינו ולא צריך קרא לרבות, וע"כ הריבוי בא לרבות חלב שעל הקבה מפני שחסר לו הא דתותב והקרא מרבה אותו. ולכאורה תמוה מדוע לא נחתי התוס' לפרש כן

ונראה דהוקשה להתוס' הא דדרשו בספרא למעט חלב שעל גבי דפנות, וע"כ יש לחלב שעל גבי דפנות הני שלשה דברים דומיא דחלב שעל הקרב, דהיינו שהחלב שעל הדפנות הוי תותב קרום ונקלף והתורה מיעטה. וא"כ קשה מה בא לרבות להכי דרש ר' ישמעאל לרבות חלב שע"ג הדקין מפני שהוא גם כן דומה לחלב שעל גבי הקרב בהשלשה דברים ובא למעט חלב שעל גבי הקיבה שחסר לו הא דתותב

ולכאורה מנין לר' ישמעאל לרבות חלב שעל גבי הדקין ולמעט חלב שעל גבי הדפנות ומדוע לא אמרינן להיפך לרבות חלב שעל גבי הדפנות ולמעט חלב שעל גבי הדקין, וע"כ צריך לומר דהחלב שעל גבי הדקין המונחים על הקרב מסתבר שזה נכלל בכלל קרב וזה מורה פשטות הכתוב מדכתיב ואת כל החלב שעל הקרב, והיינו הדקין המונחים על הקרב, משא"כ חלב שעל גבי הדפנות שאינם שייכים להקרב, וזהו שאמר ר' ישמעאל להביא חלב שעל גבי הדקין היינו שהתורה רבתה חלב שעל גבי הדקין, וממילא אין לנו לרבות יותר מזה, ובא למעט חלב שעל גבי הקבה מפני שאינו דומה לחלב שעל גבי הקרב, ודינו בדין חלב שעל גבי הדפנות, והיינו שאין לרבות חלב שעל גבי הדפנות מפני שאין זה חלב שעל הקרב מפני שינוי המקום, וחלב שעל גבי הקבה ממועט מפני שאינו דומה במעלה לחלב שעל גבי הקרב.