נזר הקודש - חולין קיט

ריאה ממש, ולא סגי במראה מותר גרידא וגם הט"ז סובר כן, וזהו ההבדל שבין אדומה שכשרה מדר"ג להא דכדיותא. ובזה אתי שפיר דלעיל גבי האדימה הריאה כתבו התוס' דמתלבנת על ידי נפיחה כשרה, היינו שחוזרת למראה המותר, אעפ"י שאינה מראה ריאה ממש, אבל הכא באוכמי אוכמי בעינן מראה ריאה ממש, ואז גם כי הוי כדיותא כשר, ולא סגי גבי אוכמי אוכמי מראה המותר, ולהכי נחתו לחלק בין כולה למקצתה

גמ' ואמר רבא הני תרתי אוני דסריכן להדדי לית להו בדיקה, ולא אמרן אלא שלא כסדרן, אבל כסדרן היינו ריבותייהו. והנה אם בעינן בדיקה בהני סירכות דכסדרן פליגי בזה רבותינו כמבואר בהרא"ש סימן י"ד, ושיטת רב האי גאון דלא בעינן בדיקה מלשון הני רביתייהו, והיינו כיון שכן גידולן, וזהו מדלא קאמר רבא כשרה, והוי משמע מדקאמר דבשלא כסדרן לית להו בדיקה, ובכסדרן אמר כשרה הוי משמע בבדיקה, אבל מדקאמר הני רביתייהו משמע דלא בעי בדיקה גם כן וכן פסק המחבר בסימן ל"ט ס"ד. והרמ"א מביא שיטת החולקין והגר"א ז"ל כתב דזה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס'

תוס' ד"ה אבל כסדרן וכו' ועוד כתוב בערוך בשם ר"ח כסדרן קבלה רב מפי רב אפילו סריכן תרי אוני באמצע ועיקרן מפרקי מהדדי טריפה יעו"ש. וקשה דלפי"ז מדוע מחלק בין כסדרן לשלא כסדרן כיון דגם בכסדרן יש חילוק ביניהם בין מפרקי מעיקרן, וכמו שמדייקים התוס' לקמן אם יש איזה אופן המטריף בכסדרן. - ומצאתי אח"כ במהר"ם שהעיר בזה מדוע לא הקשו התוס' הכא כן. ומתרץ דסברי הני פוסקים דאם מפרקי מעיקרן הרי זה שלא כסדרן, והרי זה נכלל בהבדל שבין כסדרן לשלא כסדרן. והביאור בזה אעפ"י שזהו כסדרן, אמנם באופן שמפרקי מהדדי סופן להיות מתפרקים לגמרי, והרי זה דומה לשלא כסדרן מפני שסופן להתפרק. ונראה גם כן דזה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס'. והיינו דלשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב ובסירכא כסדרן הוי סתימה דמעיקרא, הוי גם בזה סתימה מעליא, ולא איכפת לן מה דמפרקי מהדדי בעיקרן כיון דהנקב סתום בסתימה מעליא, אבל לשיטת התוס' דסברי דשלא כסדרן טריפה מטעם סופו להתפרק, הנה אם בעיקרן מתפרקי יש לחוש גם לפירוק במקום דסרוכין להדדי, והרי זה שלא כסדרן ממש

דף מ"ז ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי לית להו בדיקה. ופירש"י דקים ליה לרבא דאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהיה בריאה, והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו. וביאור הדברים דאנו דנין את הבועות לקרום מחמת מכה דאינו קרום. ויש להבין מה זה ההבדל בין בועה אחת לשתי בועות, דבועה חדא אין אנו דנין לקרום מחמת מכה ולשתי בועי דסמיכי אנו דנין לקרום מחמת מכה, והרמב"ם בפר"ז משחיטה הי"א מבאר שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהם יעו"ש. ביאור הדברים, דקים ליה לרבא דהנקב מוציא שתי בועי סמיכי להדדי, והיינו שכן דרך הנקב כך להוליד שתי בועי סמיכי, והכס"מ מביא בשם הר"ן שמפרש דכיון דסמוכות זו לזו מתוך שכל אחת דוחקת את חבירתה סופו של עור הריאה לינקב והרי הוא כאילו נקוב מעכשיו יעו"ש. ביאור הדברים, זה שאנו דנין כאילו הוא ניקב אעפ"י שלע"ע אינו נקוב, אמנם כיון שעומד לינקב הרי העור במקום הזה חלש, והרי זה כאילו אינו

ונפק"מ בין הטעמים לענין אם הני תרי בועי במים זכים דהקרומים אינן בלקותא דנקב דלרש"י והרמב"ם יש להכשיר. ולהר"ן אפשר שגם בועי במים זכים דוחקים זה את זה ועתידים לנקוב, אמנם נראה דבועי במים זכים כיון דלא נחשב ללקותא לא אמרינן דעתידים לנקוב כיון דבחזקת בריאים עומדים

גמ', ואמר רבא ה' אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא ותרתי משמאלא חסיר או יתיר או חליף טריפה. ויש לדייק כיון דאמר חסר ויתר טריפה למה ליה למימר עוד דחליף טריפה, הלא בחליף ממילא הוי במקום אחד חסר, ובמקום השני יתר, והיינו דאי הוי בימין שתים, הרי יש כאן משום חסר, ובשמאל דאיכא תלתא יש כאן משום יתר, וא"כ מה מוסיף בהא דחליף. - וראיתי בתו"ח שהקשה בזה, ויצא לחדש באופן דאיכא בצד ימין ארבעה ואחת בשמאל כשרה, מטעם דעכ"פ יש לה לריאה חמש אונות, ואין בזה משום חסר ויתר, וחליף היינו דנתחלפו שתיהם דבצד ימין איכא אונא אחת, ומצד שמאל ארבעה, והיינו חליף דאיכא בצד שמאל יותר מבצד ימין עכת"ד יעו"ש. והביאור דבזה האופן לא הוי חסרון לא מצד יתר, ולא מצד חסר, ורק מטעם חליף טריפה

והנה מה שכתב דענין חליף משמעו כמו חליפין והיינו דשניהם נתחלפו הנה כן הוא לשיטת הרמב"ם גבי ושט דמבואר בדברי רבה שאמר שני עורות יש לו לושט החיצון אדום והפנימי לבן ואי חליף טריפה, כתב הרמב"ם בזה דנתחלפו שניהם החיצון לבן והפנימי אדום כמבואר בפר"ז משחיטה הכ"א ומשמע דאם רק עור אחד נשתנה מלבן לאדום או מאדום ללבן כשר. מטעם דזה ליתא בהא דאמר הש"ס דאי חליף טריפה, וממילא אית לן לומר דע"כ הכא מפרש גם כן חליף היינו ששניהם נתחלפו ויש בשמאל יותר ובימין פחות, וזהו כדינו של התו"ח. והנה כמובן דלהני פוסקים דסברי גבי ושט דגם בנתחלף עור אחד ג"כ נקרא חליף וזהו פסקו של המחבר בסימן ל"ג הנה לשיטה זו גם הכא נקרא חליף גם אם בצד אחד נעשה שינוי, כגון שהיו שלש בשמאל גם זה נקרא חליף אעפ"י שבצד ימין לא נעשה שינוי, נמצא דהאי דינא תליא בפלוגתא דרבוותא דפליגי גבי חליף דושט כמו שכתבנו. אבל תקשה לדידהו דהרי באופן זה הוי חסר, וא"כ מאי מוסיף בהא דחליף, אלא דסבר דבדאיכא ארבעה בימין ואחד בשמאל, אין זה מטעם חסר אלא הוא מפני חליף

והנה הרמב"ם בפר"ח משחיטה ה"ג כתב וז"ל, נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן שמאל, ושתים מן הימין בלא ורד יעו"ש, חזינן דמצייר הרמב"ם חליף שהיו שלש מן שמאל ושתים מן הימין בלא ורד משום דסבר הרמב"ם דהורדא משלמת כמבואר שב בה"ב, להכי כתב בלא ורד, וליכא בימין אלא שתים, ובשמאל איכא שלש הרי זה חילוף בשני המקובות, ומשמע מזה דאם ליכא שינוי בשתיהם ובאופן דאיכא בימין יותר מן שמאל אין זה חליף אעפ"י שחסר בשמאל אחת, וזהו כדינו של הרמב"ם גבי ושט, ואזיל לשיטתו

אמנם יש להעיר בזה שכתב הרמב"ם שם בה"ב וז"ל, חסר מנין האונות ונמצאת אחת מן השמאל, או שתים מן הימין טריפה עכ"ל. והנה יש לעיין בזה שכתב חסר אחת מן השמאל שכתב ברישא דהיינו שבימין לא חסר ואיכא שלש. ולכאורה הא איכא בימין הורדא שהיא משלמת לשיטת הרמב"ם וא"כ איכא ארבעה בימין ואחת בשמאל, ומ"מ טריפה ודוחק לומר דמיירי הכא בלא ורדא מדלא כתב הרמב"ם בלא ורד כמו"ש בה"ג וע"כ דמיירי דאיכא ורדא וא"כ איכא ארבעה, ומ"מ טריפה, ולכאורה סתירה לדבריו לפי שהוכחנו מה"ג. ונראה שזהו כוונת הפר"ח

ונראה דסבר הרמב"ם דרק באופן שלא חסר בשמאל ורק בימין חסר אחת אז הורדא משלמת, מה שאין כן באופן שחסר בשמאל, ובימין איתא כתקונם, אז לא נחשבת הורדא לאונא להיות נחשב לארבעה אונות, ורק באופן שחסר אונא אז אמרינן דיש להורדא פעולת אונא החסירה, אבל כשיש שיעור אונות לא נחשבת הורדא להיות כמו אונא כיון דלא נצרך לה לפעולת אונא, לכן נראה דאין להזניח שיטת הפר"ח כיון דהרמב"ם סבר כוותיה, ולהפר"ח הוי ספיקא דדינא כמוש"נ

והנה בעיקר הסירכא פליגי רבותינו דהנה שיטת רש"י דהסירכא באה תמיד מחמת נקב, והיינו שמפני שנעשה הנקב בריאה, ועל ידי שאיבת המשקין שבריאה תמיד על ידי זה נעשה סירכא, וכסדרן כשרה מטעם דהוי סתימה מעליא ולא הוי כקרום מחמת מכה מטעם דהוי סתימה דמעיקרא, והרי