נזר הקודש - חולין קיד

דע"כ יפרשו שלא אכל מבהמה שהי' בה ספק טריפות והוצרך לשאול לחכם והיינו שלא רצה לילך לחכם שיתירנו

דף מ"ה אמר רב יהודה אמר רב ניקבה כנפה מצטרפין לרובא, מתיב רב ירמיה ובגולגולת שיש בה נקב אחד אפילו יש בה נקבים הרבה מצטרפים למלא מקדח וכו' ה"נ כיון דשיעורה כאיסר לכאיסר מצטרפין יעו"ש. וקשה הא שאני בטריפות דאיכא גם דין דובא בנסדק בלא חסרון, וע"כ רב מיירי בלא חסרון ושיעורו ברובו, משא"כ התם דליכא דין רובא, ושם השיעור כאיסר. איברא דהתוס' כתבו דע"כ ר' ירמיה סבר דבניקב כנפה יש בזה חסרון, ובחסרון דינו כאיסר, יעו"ש. אבל קשה מדוע מותיב מהא דגולגולת ולא מותיב מהא דתנן בטריפות לקמן נ"ד דבחסר דינו כאיסר

ונראה דסבר רב ירמיה דבאופן שיש נקבים הרבה אפילו בלא חסרון דינם כנקב שיש בו חסרון. מטעם דהשלם שביניהם אינם מגינים עליהם להיות כמו נקבים בלא חסרון מטעם דהבשר שביניהם הוא ג"כ ברפיון, ומטעם זה הנקבים אעפ"י שהם בלא חסרון דינם כחסר, ואין להתיר בשיעור רובא רק בשיעור כאיסר. ולזה מותיב מהא דגולגולת שיש בה נקבים הרבה, ומפרש דמדנקט התנא סתם ע"כ מיירי גם בנקבים שאין בהם חסרון, ומכל זה הדין בזה שמצטרפין למלא מקדח, וא"כ חזינן דהשלם שביניהם אינם מגינים על הנקבים שלא יהיו נחשבים כחסר, והתם בטומאת מת העיקר הוא בחסרון וא"כ גם בטריפות בניקבה כנפה אפילו באין בהנקבים חסרון. ע"כ דינם כחסר מטעם שאין השלם שביניהם מגין שלא יהיו הנקבים דינם כנקב ולא כחסר, אלא צריך להיות דינם כחסר, ודינם בשיעור כאיסר ולא ברובא שהוא שיעור גדול יותר מכסלע, זהו סברת רב ירמיה דמותיב

ועל זה קאמר הש"ס אישתמיטתיה הא דאמר רב דבנקבים שאין בהן חסרון מצטרפין לרובא, והיינו דסבר רב דהשלם שביניהם מגין שלא תהיה עליהם תורת חסרון, אלא יש בזה הגנה לומר שהנקבום המרובים שאין בהם חסרון דינם כנקב, ולא הוי דינם כחסר, ובזה אתי שפיר דקאמר הש"ס אישתמיטתיה שכתבו התוס' ולשון אישתמיטתיה קשה, אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דאישתמיטתיה היינו דרב ירמיה היה סבר דנקבים הרבה אפילו בשלא היה חסרון דינם כחסרון, וזה מוכח דרב סבר ע"כ דנקבים הרבים שאין בהם חסרון דינם כנקב ולא כחסר

והנה מרן הגרע"א ז"ל הקשה לשיטת הפוסקים דביש בהנקבים חסרון ואין בין נקב לנקב כמלא נקב רואים השלם כאילו נפסק ומצטרף לכשיעור, א"כ מאי מותיב רב ירמיה מהא דגולגולת דלמא מיירי שם בנקבים מרוחקים ובנקבים עצמם השיעור משום הכי מצטרף להשיעור, משא"כ הכא שניקבה כנפה דאין בין נקב לנקב כמלא נקב דמצטרף גם השלם ביניהם בזה לא משערינן כל כך ובעינן דוקא רוב עכת"ד, יעו"ש

אמנם לפי מה שפירשנו דרב ירמיה סבר דאף נקבים שאין בהם חסרון דינם כחסרון מטעם דהבשר שביניהם אינם מגינים על הנקבים כלל ודינם כחסר, ממילא אין הבדל בין אם יש בין הנקבים כמלא נקב לבין אם אין בין הנקבים כמלא נקב מפני שסבר רב ירמיה דהשלם שביניהם אינם מגינים על הנקבים שלא להיות דינם כאין בהם חסרון ותמיד נחשבים הנקבים כחסר. והפוסקים שכתבו לחלק בין אם יש כמלא נקב ביניהם, זהו להמסקנא שמסיק הש"ס דסבר רב דנקבים שאין בהם חסרון דינם רק כדין נסדק והיינו בלא חסרון, ואין דינם כחסר, בזה כתבו הפוסקים לחלק דבנקבים שאין בהם חסרון תליא אם יש בבין הנקבים כמלא נקב דאז השלם כמלא נקב מגין על הנקבים שלא יהיה דינם כחסרון רק כניקב. אבל ר' ירמיה סבר דלא יצוייר נקבים בלא חסרון מטעם דהשלם שביניהם אינם מגינים על הנקבים להיות דינם כאילו אין בהם חסרון, ולהכי שפיר מותיב, ועל זה קאמר הש"ס אישתמיטתיה כמוש"נ

כתב הרמב"ם בפר"ב מטו"מ ה"ח וז"ל, הגולגולת כיצד גולגולת שהיא שלימה הרי היא כמת ואם חסרה כסלע הרי היא כשאר עצמות, היו בה נקבים קטנים כולם מצטרפין לכסלע, יעו"ש. והנה לא כתב הרמב"ם אם הני נקבים בחסרון או גם בלא חסרון. - והנה בפר"ג משחיטה הכ"ג כתם דהנקבים שאין בהם חסרון תורת ניקב עליהן, ולא נקרא חסר יעו"ש. וא"כ חזינן דנקבים שאין בהם חסרון לא נכנסו בדין חסר, והכא לגבי טומאת מת העיקר תליא בחסר, וא"כ משמע דכוונת הרמב"ם הכא בנקבים שיש בהם חסרון. וכן משמע בהסוגיא הכא דמשני דרב שאמר ניקבה כנפה מיירי בנקבים שאין בהם חסרון, ומשמע דהברייתא דגולגולת מיירי בנקבים שיש בהם חסרון ולהכי מצטרפין לכאיסר. אבל קשה מדוע לא כתב הרמב"ם בהדיא דמיירי באופן שהנקבים הקטנים מיירי בחסרים ודין חסר עליהם. ואפשר שסמך בזה שכתב ואם חסרה ואח"כ כתב דהנקבים הקטנים מצטרפין לכסלע, לשון זה מורה דגם הנקבים חסרים

והנה להפוסקים דסברי גבי טריפות דאם אין בין נקב לנקב כמלא נקב מצטרפין גם השלם להשיעור, היאך הדין הכא לגבי טו"מ, דאפשר לומר דשאני גבי טו"מ דבעינן חסר ממש וצ"ע

והנה מרן כתב בהא דניקבה נקבים קטנים, נלמד ממה שאמרו בפר' אלו טריפות מ"ה וכדברי התוס' שם, נראה דכוונת מרן מה שהוסיף הרמב"ם קטנים, דבברייתא איתא רק נקבים הרבה, אבל התוס' כתבו דמליאה נקבים כנפה, והיינו נקבים קטנים, וזהו שהוסיף הרמב"ם קטנים. ואם מפרש הרמב"ם נקבים קטנים כנקבי הנפה, ע"כ היינו נקבים חסרים כמו בנפה

גמ', אמר רבה בר בר חנה אמר ריב"ל ניטלה הימנה רצועה מצטרפת לכאיסר, והיינו שכיון שניטלה דהיינו חסרון מצטרפת לשיעור החסר דהיינו לכאיסר. וכתבו התוס' תימה לישמעינן ניקבה וכש"כ רצועה. - והנה לכאורה נחית לזה פירש"י שמפרש שניטלה לארכה דאיכא חסרון, ומה בעי רש"י בזה. ונראה דבא ליישב הא דהקשו התוס' מדוע לא אמר ריב"ל ניקבה דהוי רבותא טפי, אמנם כשניטלה רצועה לארכה דאין נקב פוסל בה, והיינו דגם נסדקה לארכה ורק נשתייר בה חוליא למעלה, וחוליא למטה כשר, ולזה אמר ריב"ל בניטלה רצועה דאיכא חסרון פוסל, ואעפ"י שהחוליות דלמעלה ולמטה שמושכין את הקנה ואינן מניחין להפרד מזה מזה, וא"כ אפשר לומר דגם בניטלה רצועה ג"כ החוליות במשיכתן סותמין את הרצועה החסירה, על זה משמיע לנו ריב"ל כי להחסר אינו מועיל, ומצטרפין לכאיסר

אמנם כוונת התוס' דגם חידוש זה היה לריב"ל לחדש גם בניקבה, והיינו דע"כ גם בנקב שיש בו חסרון לא מהני החוליות לסתום הנקב וזהו דינו של רב דנקב שיש בו חסרון מצטרף לכאיסר, וכש"כ רצועה, והיינו דגם ברצועה שניטלה הוי גם כן מטעם נקב שיש בו חסרון טריפה, וא"כ לאו דוקא רצועה, וא"כ מה מוסיף ריב"ל שאמר ניטלה רצועה, זהו כוונת התוס' בהתימה, ובזה סרה מה שתמה במעדני יו"ט אות ש' אתוס' כמבואר

וכמו כן יש לתמוה בדברי הרמב"ם בפר"ג משחיטה הכ"ג דלאחר שכתב דנקבים שיש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר, כתב גם כן הדין דניטלה רצועה יעו"ש. ותמוה דהלא כיון שכתב דנקב שיש בו חסרון מצטרף כש"כ ניטלה רצועה. ואפשר לומר דאיכא רבותא ברצועה דאעפ"י שחסר רצועה שלימה מ"מ לא מצטרפי אלא בהשלמה לכאיסר

גמ', ניקב קרום של מוח, רב ושמואל דאמרי תרווייהו קרמא עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה. ואמרי לה עד דאינקב תתאה. וכתב הרא"ש דכן גירסת רש"י והיינו דבעינן דאינקב תרווייהו, והקשה בתו"ח אמאי נקט התנא במשנה ניקב קרום דמשמע דסגי בחד. ועי' לעיל בריש פירקין מה שכתבנו בזה

והרמב"ם בפירוש המשנה כתב דבניקב העליון והקרום התחתון קיים כשרה, ואם ניקב התחתון הסמוך למוח ואפילו העליון קיים טריפה, אעפ"י שלא ניקב העצם, יעו"ש.