נזר הקודש - חולין קיב

שם והאמר רב בר בר חנה אמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טרפה, אמר רב שישא בריה דרב אידי הא דאיקפל איקפולי התם דאפריק אפרוק, והביאור שיש הבדל בין אם נעקר בנחת לנעקר בכח

והנה יוצא מזה דאם ניטל הלחי התחתון, והתורבץ נשאר עם הבשר שעמו כשר, (ובאופן אם כשר גם באיעקור איעקורי תליא בפלוגתא דהרמב"ם והרא"ש) ואם ניטל התורבץ מהבשר וגם נקלף בנחת דאז יש הבדל בין כולו לרובו דברובו כשר, ובכולו פסול, ואם איפריק בכח אז גם ברובו פסול

כתב הרמב"ם בפר"ט משחיטה הכ"א סימנים שנדלדלו רובן טרפה, ואפילו שלא מחמת נפולה, וכן אם נתקפלו שהרי אינן ראוין לשחיטה, אבל אם נתפרק רוב תורבץ הושט מן הלחי הרי זו מותרת שאין התורבץ ראוי לשחיטה עכ"ל. מבואר דרבינו מחלק בין סימנים שהם מקום שחיטה להתורבץ שאינו מקום שחיטה, ומפני שאין התורבץ מקום שחיטה להכי אם נתפרק מן הלחי מותרת. - והנה לפי"ז יש להבין בהא דפריך הש"ס לשמואל דאמר תורבץ הושט שניטל רובו מהלחי כשר, מהא דאמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טריפה, והלא יש לומר דשאני תורבץ מהסימנים מפני שאינו מקום שחיטה, וביותר שזהו שיטת שמואל דאמר לעיל דתורבץ לאו מקום שחיטה, משא"כ סימנים שהם מקום שחיטה ונדלדלו טריפה, וא"כ מאי פריך הש"ס לשמואל מהא דסימנים להא דתורבץ, וצע"ג

והנה לכאורה אפשר לומר דגירסת הרמב"ם כהגירסא של הרבינו גרשום והאמר שמואל תורבץ הושט ברובו, ולפי"ז פריך מתורבץ אתורבץ, אבל בזה שמשני הש"ס לפי גירסת הרבינו גרשום דהחילוק בין דלדל לנתפרק, והיינו דבנתדלדל כשר ובנתפרק טרפה, והרמב"ם כתב דגם בנתפרק התורבץ גם כן כשר. והנה מה שכתב הרבינו גרשום עוד בזה התם דאינקב אינקובי יעו"ש. תמוה מה ענין נקב הכא וצ"ע)

והנה בחידושי רע"א ז"ל הקשה לשיטת הבה"ג דעיקור לאו טריפה א"כ מאי פריך לשמואל והאיכא עיקור סימנים דלמא באמת גם לשמואל לא מהני שחיטה, והא דקאמר שמואל שניטל מלחי כשר, היינו קודש שחיטה דאינה טריפה, ונפק"מ לחלב וביצים, ואף אם אמרינן דביצים וחלב אסור מטעם אבר מן החי כיון דלית ליה היתר בשחיטה, מ"מ נפק"מ בעוף לשמואל דסבר לעיל כ' דאין עיקור סימנים בעוף ומהני ביה שחיטה גם כן, ושמואל לשיטתיה קמ"ל דאין טריפות בעיקור סימנים אלא הרי זה בדין עיקור גרידא ובעוף כשר לגמרי, עכת"ד, יעו"ש. - ונראה דאין לפרש שזהו כוונת שמואל משום דלפי"ז למה אמר שמואל דינו בתורבץ כיון דגם בסימנים עצמן כן הדין, ואדרבה רבותא איכא בסימנים שבהם גם כן אין עיקור בעוף לשמואל, ומדחזינן שאמר שמואל כן בתורבץ ע"כ דינא דטריפות אתי לאשמעינן. ולשיטת בה"ג דסבר שליתא כל עיקר דין טריפות בעיקור, ע"כ אתי לאשמעינן דבניטל התורבץ לא נתבטלו הסימנים מתורת הכשר שחיטה, וע"כ דמיירי בבהמה ולא בעוף לשיטתו דסבר דאין עיקור בעוף

עוד בדין תורבץ הושט

כתב הרא"ש פר"ג סימן ה' תורבץ הושט שניקבה במשהו טריפה, ולאו מקום שחיטה הוא, הלכך אם התחיל השחיטה כל דהו בתורבץ וגמרה בושט פסולה, וכן בבהמה אם שחט הושט תחלה, ואחר ששחט רובו הגדים ושחט בתורבץ פסולה עכ"ל. ולכאורה אחרי ששחט הושט רובא מדוע תיפסל בהגרים אחרי שנשחט רובו, והלא בהגרמה דקנה מבואר לעיל י"ט דלאחר שחיטת רוב הקנה לא מיפסל בהגרמה, והקשה בזה במעדני יו"ט ומביא בשם הר"ן דשאני בקנה דלא מיטרף אלא ברובא, אבל בושט דמטריף במשהו יעו"ש. ביאור הדברים, דלאו משום הגרמה מיפסל, אלא מטעם נקב, והיינו דכמו דקיי"ל דהנקב הנעשה בושט גם בשעת שחיטה פוסל כדאיתא לעיל ח' בתוס' ד"ה והא איכא צדדין יעו"ש. ומוכח מהכא דסבר הרא"ש דלאו דוקא קודם שנשחט רובו, אלא גם לאחר שנשחט רובו פוסל נקב, ומטעם זה כשהגרים בתורבץ לאחר שחיטת רובו של ושט פוסל והוא מטעם נקב

אמנם כל זה קודם גמר השחיטה כולה, דהיינו דבעינן שני סימנים וכמו שמדייק הרא"ש וכתב בבהמה ושחט הושט תחילה, וזהו טרם שיצאת בהכשר שחיטה לגמרי, ובזה פוסל נקב בושט אעפ"י שרובו נשחט, משא"כ בעוף דהכשרו בסימן אחד, ובשחט הושט רובו יצאת השחיטה לגמרי בהכשר שוב אין נקב פוסל בהמיעוט הנשאר

ולפי"ז תצא דין חדש גם מהקנה לאחר שנשחט רובו והגרים למקום שהנקב פוסל בו, דהיינו למטה מן החזה דנידון כריאה כדאיתא לקמן מ"ה, וכן פסק הרמב"ם בפר"ז משחיטה, ובשו"ע סימן ל"ד, דבאופן זה הוי הגרמה פסול גם לאחר ששחט רובו, אבל היינו טרם ששחט את הושט, דהיינו שלא נגמרה ההכשר לגמרי

והנה המעדני יו"ט בפר"ק בזה שכתב הרא"ש בסימן ח' מכאן משמע שאם בשעת שחיטה איתרמי נקב בושט כנגד מה ששחט טריפה, וכתב על זה המעדני יו"ט באות ח' שכל זה קודש ששחט רובו יעו"ש. אבל דבריו תמוהין דלא כתב דכל זה דוקא לאחר שיצאת השחיטה בהכשר בשחיטה כשרה לגמרי אבל בניקב הושט לאחר שחיטת רובו טרם שנשחט הקנה טריפה כמו שמוכח הכא מהרא"ש, ומה שמביא מהר"ן שכתב קודם גמר שחיטה ע"כ הכוונה הכשר שחיטה לגמרי, אבל לא באופן שרק סימן זה נשחט וכמו שכתבנו

ובזה נראה ליישב פירש"י לעיל ל' בהא דבעי ר"פ החליד במיעוט סימנים, ופירש"י לאחר ששחט רובן בהכשר, והיינו במיעוט בתרא. והקשו התוס' בשם הר"ת מהא דתניא בתוספתא שחט רוב הגרגרת בעוף אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו כשרה, יעו"ש. ונראה דבעוף גם רש"י מודה דלא נפסל בפסול שחיטה לאחר שיצא בהכשר. אבל בעי' דרב פפא מיירי בבהמה דמצינו דהמיעוט סימנים מביא פסול על השחיטה באופן ששחט רוב סימן טרם ששחט הסימן השני, וא"כ כיון דלפעמים גם המיעוט סימן מביא פסול ולא מהני מה שנשחט הסימן הזה בהכשר, להכי מיבעי' גם באופן שנשחטו שני הסימנים והמיעוטים נשחטו בפסול שחיטה אם פוסלים את השחיטה, והוא מטעם מפני שמצינו שהם גורמים פסול קודם שהוכשרה הבהמה, אעפ"י שסימן זה נשחט רובו, לכן אפשר לומר שגם בשנשחט הסימן השני גם כן המיעוט גורם פסול, ושאני הא דהתוספתא בעוף שלעולם לא יצוייר המיעוט בתרא שמביא פסול וכמוש"נ

ויש לעיין לשיטת הרא"ש דהגרמה בתורבץ הושט אינו נידון בתור הגרמה, אלא בתור נקב, ולפי"ז גם בהאי עובדא דלעיל בתורא דהוי לבני מר עוקבא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ הושט דפריך שם אי לשמואל הא אמר ברובא, יעו"ש. הלא איכא למימר דהא דאמר שמואל היינו בנקובה אבל לא במוגרמת, וכמו שאמר לעיל כ' דהגרים שליש ושחט שני שלישים פסול, וכמו שהקשו התוס' בד"ה אי כשמואל ודחקו בזה דרבא לא פסיל מהא טעמא אלא משום חומרי דרב וחומרי דשמואל יעו"ש. אבל אם אמרינן דהגרמה בתורבץ הושט שאני מהגרמה דקנה, והיינו דעיקר הא דהגרמה בקנה נאמרה, אבל בתורבץ הושט שדינו כושט ליתא בזה משום תורת הגרמה, אלא תורת נקיבה אנו דנין בזה, וכיון שתורת נקב איכא בזה, וא"כ לשמואל דאמר דנקב בתורביי הושט דינו ברובא להכי פריך הש"ס שפיר אי לשמואל הא אמר ברובא ומיושב קושיית התוס'. וזה הוי מקור להרא"ש דהגרמה בתורבץ הושט נידון לנקב, ולדידן דקיי"ל במשהו, להכי גם בהגרמה דמשהו גם בהמיעוט דינו כניקב הושט

וראיתי בחידושי הרמב"ן שהקשה גם כן קושית התוס' והביא ויש מתרצים דכי גמירי הגרמה בקנה גמירי אבל בושט כשיעור נקובתו כך שיעור הגרמתו, (והביאור דממילא בתורבץ הושט לשמואל דסבר ברובו, להכי פריך אי לשמואל ברובו)