נזר הקודש - חולין קז

ליה רפואה, ולזה מדייקי התוס' כיון דרב יהודה אכולהו קאי, ומזה מוכח דסבר שמואל דלא מהני ליה רפואה

תוס' ד"ה אפיק חדא וכו', ולמ"ד חסרון מבפנים לא שמיה חסרון, וחסרון דמתניתין לר' שמעון צ"ל דהך סוגיא כר' שמעון דלרבנן ליכא אלא י"ז יעו"ש. - והנה לשיטת הרמב"ם בפר"ח משחיטה ה"ז וז"ל, וכן אם חסר מגוף הריאה אעפ"י שלא ניקבה טריפה יעו"ש. והנה לפי"ז אתי שפיר גם לרבנן המנין י"ח טרפות, והיינו כשחסר מגוף הריאה ויש ליישב הא דהקשה הכס"מ מסוגיא דלקמן מ"ז מדוע לא מוקים הש"ס הא דחסרה הריאה היינו חסר מגוף הריאה מבחוץ בלא נקב יעו"ש, אבל יש לומר דהרמב"ם סמך על סוגיא זו

תוס' ד"ה ואמר וכו' דמשכחת קולא וחומרא, חומרא לענין הורג את הנפש יעו"ש. מבואר דסברי התוס' דהורג את הנפש נקרא גם כשעשאו טריפה וחייב מיתה. והמנח"ח מצוה ל"ד הסתפק בזה. ומזה ראיה לזה שכתבנו בספרנו נזר הקודש למס' ערכין דף מ"ד דף הספר

והמהר"ם שיף מפרש חומרא לענין הורג את הנפש שחסר לו מקודם מעט פחות מכמלא מקדח דנהרג על הריגתו לבי"ש יעו"ש. ולא ידענא מדוע מפרש שהשלים לכמלא מקדח, והלא כשעשה החסרון לגמרי גם כן חייב, והדבר פשוט דגם כשהשלים למלא מקדח דחייב. אבל מאי דוחקי' לפרש דבי"ש מיירי כשהשלים

עוד שם בתוס' ונראה לפרש דחסרון הגולגולת בלא הקרום טריפה משום שסוף הקרום ליפסק, ולהכי לא פריך מגולגולת דהא קתני ניקב הקרום יעו"ש. וקשה דלפי"ז מאי פריך מגולגולת שנחבסה, דלמא זה נמי משום דסוף הקרום ליפסק. ואפשר דנחבסה שאני משום דכיון דהגולגולת נחבסה דהכוונה ניטל כל הגולגולת כיון שהוא שבור בהרבה מקומות

גמ' ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טריפה. - והנה הרשב"א בתוה"ב שלהי שער ראשון כתב סימנים שנדלדלו ברובן טריפה לאו טריפה ממש קאמר אלא אסורה קאמר דכל שהיא אסורה טרפה קרי לה וכו' יעו"ש. שמבאר דעיקר האיסור מטעם דאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים. וקשה דלפי"ז מאי פריך הש"ס מדוע לא חשיב במנין הטריפות סימנים שנדלדלו, והלא יש לומר דחשיב רק טריפות ממש, אבל לא נחית למיחשב אותה שאינה טריפה אלא שאין שחיטה מועלת, אבל בחייה לא הוי עליה איסור, וחלב שלה וביצים של עוף כזה מותר, כמו שכתבו התוס' לעיל ט'. ואם בשביל שע"כ נטרפת אח"כ בשחיטה והיינו דכיון שאין שחיטה מועלת הרי זה רק בגדר נחירה, ותורת נקובים על הסימנים או עקורים. אבל הרי זה בכלל נקובים דחשיב, והרי זה בכלל הי"ח טרפות מהללמ"מ. וא"כ מאי פריך מדוע לא חשיב הא דסימנים שנדלדלו, ואדרבה מזה יש להוכיח כשיטת התוס' דזה הוי טריפה ממש, עי' תוס' לקמן מ"ד ד"ה והאיכא. והנה ראיתי בחדושים למרן הגרע"א ז"ל שהעיר גם כן בזה בצ"ע

ונראה דהנה סברת הרשב"א כשיטת הבה"ג הובא בתוס' לעיל ט' ולקמן מ"ד דשמוטה לא הוי טרפה אלא שאין השחיטה מועלת בהן. - ויש להבין הטעם והסברא בזה מדוע משונה לקותא זו משארי לקותות שהבהמה נטרפת בהן. ונראה דסברי דכיון דכל עיקר הא דטריפות הוא מפני שאינה חיה. והביאור בזה דכל בהמה שנטרפה בלקותא כזו שאינה ביכולתה לפעול פעולת החיים, אלא אדרבה מביאה לידי מיתה אשר תמות ממכה זו, וזו היא טריפה האמורה בתורה. אמנם כל זה אם אמרינן טריפה אינה חיה, אבל למ"ד טריפה חיה ע"כ סבר דהלקותא אינה מביאה לידי מיתה, אלא עדיין פעולת החיים כדעיקרא ורק התורה אסרתה באכילה

ולפי זה הסימנים שנעקרו ממקומן כיון שאין הלקותא בעצמותן של הסימנים בעצמן, וממילא פועלים פעולתן כדמעיקרא פעולת החיים, זה תליא בפלוגתא אם טריפה חיה, והיינו אם אמרינן טריפה חיה הרי זה גם כן בכלל טריפה והוא דכיון שגם הטריפה פועלת פעולת החיים, ומכל זה טריפה הוי, א"כ הוא הדין בהא דנעקרו הסימנים. אבל למ"ד טריפה אינה חיה, וזהו מפני שהטריפה אינה פועלת עוד פעולת החיים וזה ליתא בהני סימנים שנעקרו ממקומן מפני שכיון שאין הלקותא בעצמותן עושין פעולת החיים כדמעיקרא להכי לא טריפה היא, ורק שאין שחיטה מועלת בהן, כיון שכן הללמ"מ דבעינן שיהיו הסימנים מונחים במקומן

והנה הסוגיא אזלא הכא למ"ד טריפה חיה, וא"כ שפיר פריך הש"ס מדוע לא חשיב הא דסימנים שנדלדלו דע"כ למ"ד טריפה חיה גם זה בכלל טריפה, אבל הרשב"א כתב לדידן דקיי"ל טריפה אינה חיה, להכי מסתבר דליכא טריפות בהסימנים שנדלדלו ברובן, כיון שעושין פעולתן בשלימות כדמעיקרא, אלא טריפותן הוא בגדר איסור מפני שאין שחיטה מועלת בהן, וזהו גם שיטת הבה"ג וכמוש"נ

דף מ"ג, גמ' לאפוקי לקותא דרכיש. והקשה רש"י ואם תאמר ישנה בכלל נקובה כי היכי דאמרינן בלקותא דריאה, לאו מילתא היא דהוי ליה ניקבה הכוליא והא ליכא למ"ד דאפילו רכיש מודה דניקבה הכוליא כשרה, ובלקותא הוא דטריף יעו"ש. - והנה משמע מזה דאין הבדל בנקיבה בכוליא אם על ידי מחט או על ידי חולי, דאל"כ אלא אמרינן דעל ידי חולי טריפה מטעם דהוי לקותא וע"כ בכלל נקיבה היא, וזהו דלא כהב"ח והש"ך בסימן מ"ד סק"ב דכתבו דעל ידי חולי טרפה וצ"ע

שם, אמר חייא בר רבא ח' טריפות יש בנקובה אם תאמר ט' מרה רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה. - והנה סבר להכשיר ניקבה המרה כרבנן דר' יוסי בר' יהודה, ויש להבין מאי טעמייהו דרבנן להכשיר נקובת המרה, והא דמביאין ראיה מאיוב, הלא מבואר דניסא שאני. ועוד לפי מה שכתב הרשב"א דאפילו למ"ד טריפה אינה חיה, מ"מ מיעוט איכא דחי. ונראה דסברי דניטלה המרה כשר, ואם כשר בניטלה כש"כ בניקבה, וממילא נשמע מזה דר"י בר"י דמטריף בניקבה המרה ע"כ סבר דניטלה ג"כ טריפה, וא"כ לדידן דקיי"ל דניקבה המרה טריפה, יש לנקוט דגם ניטלה המרה טריפה. וזהו לכאורה דלא כשיטת המתירים ניטלה המרה

והנה מהסוגיא מוכח דמאן דסבר טריפה אינה חיה ע"כ ליכא אפילו מיעוט משום דאם אמרינן דאיכא מיעוט דחי א"כ למה אמרו דלגבי איוב היה בנס ומדוע לא אמרו דהי' מהמיעוט דחיים. והרשב"א כתב כן בתשובה סימן צ"ח. ומזה יש לתמוה על הרש"ל שכתב דמיעוט איכא דחי גם זמן מרובה. ועי' בפר"ח סימן נ"ז אות נ' שתמה בזה על הרש"ל. וכן דעת התוס' לעיל י"א ד"ה ודלמא שהקשו וא"ת דחובשין אותו י"ב חודש וכו' ואם אמרינן דיש מיעוט חיים א"כ לא מהני יב"ח לפום הס"ד דלא ידעינן דאזלינן בתר רובא, וא"כ יש לחוש שמא הוא מהמיעוט החיים, וכן יש להוכיח מדברי התוס' ע"ז ו' ד"ה ודלמא, יעו"ש. וכן סבר הר"ן בחידושיו לחולין י"א. וא"כ דברי הרש"ל תמוה

שם ואמר רבי יצחק בר' יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כדברי האומר כזית, ופריך מי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר הלכה כסתם משנה וכו' והקשו רש"י ותוס' והא איכא סתמא להיפך באידך משנה דבעינן כזית. ופירשו משום דמאי אולמי' האי סתמא מהאי סתמא יעו"ש. - אמנם הרשב"א בתוה"ב בית שני שער שלישי דף כ"ו ע"ב מביא דהגירסא הנכונה דבאידך משנה תנן ואלו כשרות ניטלה הכבד ונשתייר בה כל שהוא כשרה. ועל זה פריך לר' יוחנן כזית, והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה דסגי בכל שהוא, והמשנה אחרונה היא עיקר, ועל זה משני אמוראי נינהו. אבל להלכה מסיק דבעינן כזית מסתמא דגמ' לקמן מ"ו דכולהו אמוראי סברי דבעינן כזית. ועי' בתו"ח שג"כ נחית לפרש כמו שפירש הרשב"א. והנה יש להעיר לשיטת הרשב"א דסבר דניטל