נזר הקודש - חולין קו

והיינו דבעינן לזה לימוד מקרא דטריפה חיה, יעו"ש. וע"כ הביאור בזה דפריך הש"ס למ"ד טריפה חיה מנ"ל היינו בחיים של טריפות, ועל זה מביא הלימוד שדורש זאת החיה אשר תאכלו חיה אחרת שלא תיכול. והביאור בזה דאמרה תורה שיש שני מיני חיים, חיים של בריאות, וחיים של טריפות, ואמרה תורה לאכול החיים של בריאות, ואסור באכילה בחיים של טריפות, וממילא כשיש ספק באיזה אופן הוא חי הוי ספיקא לחומרא

ולפי"ז יפרש המשנה הא דתנן כל שאינה כמוה חיה, היינו כל שאין כמוה חיה בחיים של בריאות, ולא חיים של טרפות, ולהכי לא פריך הש"ס למ"ד טריפה חיה הלא תנן כל שאין כמוה חיה, משום דשפיר מתפרשא כל שאין כמוה חיה בחיים של בריאות, ולא בחיים של טריפות שאסרה תורה באכילה

והנה בעיקר הא דכתבו הראשונים דנפק"מ בפלוגתא זו אם טריפה חיה הוא אם מהני בירור הא דיב"ח. והנה לפי זה למ"ד טריפה חיה ולמד זאת מקרא דזאת החיה, נמצא דהכתוב מלמדנו על הספק אם יש לזה בירור או לא, והכתוב בא לומר דטריפה חיה ולא סמכינן איב"ח. אבל לפי"ז נחית הכתוב לספיקות וא"כ מוכח מזה דספק אסור מן התורה בטריפות, וממילא גם למ"ד טריפה אינה חיה לא פליג בזה, דהרי לא חזינן דפליגי בזה, וא"כ קשה על הרמב"ם דסבר ספק דאורייתא מה"ת לקולא. ואין לומר דבספק טריפה מודה הרמב"ם דספד"א מה"ת לחומרא, והלא בהדיא כתב הרמב"ם והובא בטור סימן כ"ט דבכל הטריפות לבד מדרוסה ספיקא להיתר

וע"כ צריך לומר דהרמב"ם מפרש דנפק"מ בפלוגתא אם טריפה חיה דלמ"ד טריפה חיה סבר מפקד"א מה"ת לחומרא, ורשב"ל דסבר טריפה אינה חיה סבר ספק טריפה מה"ת לקולא

ובזה יש ליישב הא דהקשו הראשונים בהא דלעיל י"א דאזלינן בתר רובא מדלא חיישינן למיעוט טריפות. והקשו הא לשיטת הרמב"ם גם ספק מותר. אבל לפי האמור דמאן דסבר טריפה חיה סבר בטריפות ספק לחומרא, מפרש הרמב"ם דהסוגיא אזלא למ"ד טריפה חיה. אבל הרמב"ם הלא סבר טריפה אינה חיה וכמוש"נ

עוד יש לומר דלשיטת הרמב"ם דסבר דבספק דרוסה יש להחמיר בספק מטעם שמפורש בכתוב בהדיא, והביאור בזה כיון דנאמרה דרוסה גם בהללמ"מ וא"כ למה כתוב בהדיא בתורה, וע"כ לאסור ספק בא. והכוונה דכיון דאיכא הללמ"מ למה בעינן קרא וכמו שהקשו בזה התוס' ביומא ל"ב ובקדושין ט', ומזה למד הרמב"ם דבדרוסה אסור גם ספק, וא"כ אפשר דמפרש הרמב"ם סוגיא דידן לאסור ספק היינו דרוסה

ובזה יש ליישב הא דהקשה הב"י על הרמב"ם שכתב דבשארי טריפות חוץ מדרוסה מותרין, והקשה היכן מצינו ספק טריפה מותר יעו"ש. והט"ז בסימן כ"ט מיישב דהכוונה על ספ"ס יעו"ש. אבל תמוה מדוע נאסור בדרוסה ספ"ס, ואטו מפני שמפורש בתורה לא מהני ספ"ס הלא כל האיסורין המפורשין בתורה מהני ספ"ס, ולשיטת הרשב"א הוי ספק ספיקא כמו רובא

ונראה דכוונת הרמב"ם כמו שכתבנו דכיון דלא בעינן קרא לדרוסה כיון שנאמרה בהללמ"מ כמו שארי טריפות דהרי דרוסה בכלל השמונה טריפות שנאמרו למשה בסיני, אבל הכוונה דכיון דנאמרה בתורה אעפ"י שלא איצטריך לעצם האיסור, וע"כ בא לאסור ספיקא, וזה מוכח מסוגיא דידן כמו שביארנו למ"ד טריפה חיה

ולפי זה כיון דכל עיקר הא דנאמרה דרוסה בתורה לאסור ספק באה, א"כ הרי זה נעשה כמו ודאי, ולא מהני ספ"ס גם כן וכמו שכתב הה"מ בדין בדיקת חמץ כיון שנאמרה על הספק לא מהני ספ"ס גם כן. ולפי"ז יש להסכים לדינו של הט"ז אבל לא מטעמי' מטעם שכתוב בהדיא, אלא הכוונה כיון דלא בעינן לעצם האיסור וע"כ דלאסור ספק באה, והרי זה הספק דינו כודאי כיון שאסרה אותו התורה נעשה ודאי, והרי זה כמו ספק טומאה ברה"י, וכל זה בדרוסה, אבל שארי טריפות דנאסרו מכח ההלכה גרידא דינם כשארי איסורים בספיקא

ע"ב גמ', והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה. ומשני סבר לה כרשב"א. והקשו בתוס' מדוע לא פריך מניטל צומת הגידין וכו'. ויש לומר דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה יעו"ש. וקשה דהגמ' מסיק דרשב"א סבר בהמה שנחתכו רגליה כשרה. - והנה זה ניחא אם נחתכו רגליה למעלה מצומת הגידין, אבל בנחתכו בצומת הגידין טריפה, כמו שקיי"ל לדידן, עי' בהרא"ש לקמן פר"ד סימן ז'. וא"כ קשה והא איכא צומת הגידין. ואפשר לומר דסברי התוס' דכיון דנחתכו רגליה כשר, א"כ גם בנחתכו צומת הגידין יש להכשיר כשיחתוך אח"כ את הרגל למעלה, וכמו שכתב כן הרמב"ן הובא בהרא"ש שם. וא"כ אין לחשוב צומת הגידין לטריפה כיון שיצוייר להכשר באופן שיחתוך אח"כ לגמרי את הרגל ובזה טריפה חוזרת להכשר, וטריפה כזו שחוזרת להיתר אין לחשוב בחשבון הטריפות, דכל הני טריפות דחשיב אינן חוזרות להיתר

אמנם איתא בתוספתא בפר"ג דחולין נחתכה ירך שלה מן הארכובה ולמטה כשר, מן הארכובה ולמעלה פסולה. נשבר העצם וניטל צומת הגידים שלה פסולה, רשב"א מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות עכ"ל משמע מזה דרשב"א מכשיר גם בשניטלו הצומת הגידין. והיינו מדחזינן דהתנא בתוספתא פלגינהו לתרי בבי דרישא בנחתך הרגל, ובבא דסיפא בנשבר העצם וניטל הצומת הגידין ורשב"א מכשיר בשתיהן, והיינו מדמכשיר בנשבר העצם וניטל הצומת הגידין מכש"כ דמכשיר בניטל הירך למעלה מצומת הגידין. ומטעם זה פשיטא להש"ס דרשב"א מכשיר בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה

ומטעם זה שפיר הקשו התוס' אמאי לא פריך הש"ס מהא דצומת הגידין, ושפיר תירצו דזה הוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה. ואין להקשות דמה מהני הא דמשני הש"ס דרשב"א מכשיר בנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, דהלא איכא טריפות עוד בהא דניטלו צומת הגידין, משום דמבואר בתוספתא דגם בזה דרשב"א מכשיר. וראיתי אח"כ בתו"ח שנחית גם כן לזה ביישוב דברי התוס'. אמנם קשה הלא יש לפרש התוספתא דנשבר העצם וגם ניטלו הצומת הגידים, ולשיטת הרמב"ן באופן זה כשרה. אבל בניטל צומת הגידין בלא שבירת העצם, אשר לדידן פסולה, אפשר שגם סבר כן רשב"א. וא"כ תקשה מדוע לא פריך הש"ס מהא דצומת הגידין שהרי אין לנו בזה הוכחה דרשב"א מכשיר בזה. ומדחזינן דלא פריך הש"ס מהא דצומת הגידין בלא שבירת העצם משמע דאין הבדל בצומת הגידין אם הוא לבדו או אם הרגל וזהו דלא כשיטת הרמב"ן, וצ"ע

גמ', והא איכא חסרון בשדרה וכו' ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה. - והנה התוס' בעירובין ז' הקשו מאי קמ"ל וכן לטרפה פשיטא הוא דהא אית בי' שיעור כדי להמית כדתנן כדי שינטל מן החי וימות יעו"ש. ויש לומר לפי מה שכתב הרשב"א לקמן נ"ז ע"ב בשם הרבינו יונה דחסרון בגולגולת לאו טריפה היא והא דתנן כדי שינטל מן החי וימות היינו בלא רפואה, אבל אי מבדרי ליה סמא וחיי וממילא לאו טריפה הוא יעו"ש. ולפי"ז יש לפרש גם הכא בהא דתנן כדי שינטל מהחי וימות, הכוונה בלא רפואה, להכי משמיענו שמואל דאמר וכן לטריפה, לומר דלא מהני בזה רפואה

והנה לפי"ז יש לדייק בדברי התוס' שהקשו וא"ת אמאי לא פריך נמי והא איכא גולגולת כיון דרב יהודה אכולהו קאי. - וקשה הא איכא למימר דשאני גולגולת דלאו טריפה היא מטעם דמהני רפואה, אבל יש לומר דכוונתם דסברי דע"כ רב יהודה משמיה דשמואל סבר דלא מהני לזה רפואה מטעם דכל עיקר הא דשמואל מדייק מסיפא מהא דגולגולת, ואמר בזה כדי שינטל מן החי וימות, וע"כ דסבר דלא מהני