נזר הקודש - בכורות צט

טוב יותר לנהוג בו קדושה ולקוברו אעפ"י שנתבטל ברוב. - בכדי שלא לזלזל בקדושה. - ועל זה מתרץ דסבר הרמב"ם דאין כאן קדושה מטעם הרוב בצירוף ספק נדמה. יד כתב הרמב"ם בפר"ד מבכורות הי"ד מבכרת המקשה לילד מחתך אבר ומשליך לכלבים והבא אחריו בכור, יצא רובו הרי זה יקבר ונפטר מן הבכורה, וכתב מרן הכס"מ דהרמב"ם מפרש דהאי דקתני נפטרה מן הבכורה אסיפא דוקא קאי. - ולא כפירש"י דפירש דארישא נמי קאי יעוי"ש. - והנה סברת רש"י דלא גרע הא דמחתך מחררת ושליא דפטור, וכן כתב הרמב"ן בהלכות בכורות, וכן כתב הר"ן יעוי"ש. - ולכאורה קשה טובא על הרמב"ם מדוע בחררת דם ובשליא סובר שפטור מן הבכורה, ובהא דמחתך ומשליך לכלבים אינה נפטרת מן הבכורה. - טו ונראה דהרמב"ם לשיטתו לפי מה שביארנו דסבר הרמב"ם דדין שליא וחררת דם דהנימוק בא אחרי היציאה. - אבל זה נקראת לידה. - להכי נפטרת מן הבכורה. - משא"כ במחתך ומשליך לכלבים אין נקראת לידה כלל. - להכי אין בזה פטור בכורה. - אמנם רש"י והרמב"ן והר"ן סברי כשיטת ר' יוחנן דראב"י ור' שמעון אמרו דבר אחד ממש.- והיינו דסברי דבין בשליא ובין בחררת דם נימוק הולד גם קודם שיצא, וא"כ אין כאן לידה כלל, משום דביציאה לחוץ כבר נימוק ונתבטל בדם ובגנונים דשם, ומכל זה סברי דגם זה מביא פטור מן הבכורה, ואעפ"י שאין זה נקראת לידה. - ומ"מ סברי הני תנאים שזה סגי לפוטרה מן הבכורה, וא"כ מ"ש הא דמחתך ומשליך לכלבים, ולהכי מפרשי דהא דתנא התנא ופטורה מן הבכורה ארישא נמי קאי. - אבל הרמב"ם לשיטתו דסבר כרב דסבר דראב"י סבר בהא דחררת דם דנתבטל הולד לאחרי היציאה. - וא"כ היתה לידה, להכי יש בזה פטור בכורה. - וזה לא דמי למחתך ומשליך לכלבים שאין זה לידה כלל, להכי סבר הרמב"ם דהא דתנא התנא פטור מן הבכורה אסיפא דוקא קאי שיצא רובו. - וא"כ לפי"ז הרי שיטת הרמב"ם מתאמת לפי מה שפוסק כרבנן דר"ש בהא דשליא. - טז ונראה דהסוגיא דחולין ע"ז משמע כרבנן דר' שמעון דהנימוק של הולד נעשה ביציאה ולא מקודם. - והוא בהא דפריך שם מ"ט דמתניתין במבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים, אמר רב איקא ברי' דרב אמי רוב בהמות יולדות וכו' וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות הוי להו זכרים מיעוטא יעוי"ש. ואם אמרינן כר' שמעון דבשליא ג"כ נימוק הולד עד שלא יצא ונתבטל מקודם ברוב דם וגנונים. - א"כ אין כאן קדושה ודמיא זה להא דמחתך ומשליך לכלבים, וא"כ גם בלא רובא דאינו קדוש ג"כ אין כאן קדושה מטעם דנתבטל קודם היציאה. - וע"כ דסתמא דש"ס אזלא אליבא דרבנן דר' שמעון דבשליא נתעמך הולד ביציאה ולא מקודם, וא"כ יש להסתפק בקדושה. - וסבר הרמב"ם דה"ה בחררת דם סבר הרמב"ם דהנימוק בא אחרי היציאה, ויש בזה קדושת בכורה, ורק מטעם הרוב שהוא בצירוף הנדמה לא נתקדשה החררה. - וכמו"ש הכס"מ. - ומזה מוכח כמו שכתבנו בשיטת הרמב"ם דבזה שפסק דליתא טומאת מגע ומשא בהחררה הוא דוקא אחרי היציאה דאז הוא אחרי הביטול ברוב, וכמוש"נ. יז והנה עוד יש לעיין לפירש"י בנדה י"ח דמפרש דהלכו בשליא אחרי הרוב דרוב שליות יש להן ולד יעוי"ש, ומשמע דעכ"פ מיעוט יש שאין בה ולד. - א"כ מדוע קאמר הש"ס שם בחולין הא דצירוף נדמה דהוי מיעוט שאינו שכיח, ולא קאמר הש"ס לצרף מיעוט שאין בה ולד למחצה דנקבות. - ולכאורה מזה ראיה לפירוש התוס' שם שפירשו דאין שליא בלא ולד, אך מיעוטא נימוק ורובן אין נימוקו עד שיצא לבית החיצון, יעוי"ש. - וכן פירש הריטב"א שם, אבל גם לפירוש זה תקשה דהמיעוט הנימוק בפנים ע"כ לא נתקדש בבכורה. - וא"כ גם לשיטת התוס' תקשה מדוע לא קאמר הש"ס האי מיעוטא דנימוק בפנים. יח ועוד קשה לר' יוחנן דסבר ראב"י ור"ש אמרו דבר אחד, א"כ סבר ר' יוחנן דהולד נימוק עד שלא יצא, וא"כ אין כאן רובא שאינן נימוקן. - וצריך לומר דר' יוחנן אמר שם אליבא דרבנן דר' שמעון. - יט ואפשר לומר דכיון דע"כ הדין בזה דפטורה מן הבכורה וכדין חררת דם דראב"י דפטורה מן הבכורה ומכש"כ בהפילה שליא. - ולהכי מוכרח הש"ס לצרף הא דנדמה, ולא קאמר הש"ס המיעוט דלמא אין ולד בהשליא לפירש"י או המיעוט נימוק לפירוש התוס' משום דלפי"ז אין לפוטרה מן הבכורה משום דאם איכא מיעוט המחייב בבכורה, א"כ יש לצרף מיעוט לחזקה דחיוב. - ולא סבר הש"ס החזקה דהי' חולין במעי אמו, אלא סבר הש"ס דהחזקת חיוב עדיפא. - וא"כ אמאי פטורה מן הבכורה. - להכי קאמר הש"ס דמצרפינן ספק נדמה ואיכא רובא שאינו קדוש עתה בבכורה וגם זה מסייע להדין לפוטרה מן הבכורה להזכר שיולד אח"כ. כ ולשינות התוס' בחולין י"א ובסוגיא לעיל דסברי הא דחזקת חולין במעי אמו לפטור. - יש לומר דלהכי לא מצטרפינן המיעוט שאינו ולד או המיעוט שנימוק מקודם. - משום דלא הוי ספ"ס המתהפך משום דאם אמרינן שמא זכר שוב אין לומר שמא אין ולד. משא"כ ספק נדמה הוי ספ"ס המתהפך. א דף כ"ב, תנן התם אין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראש כפיקח, ופירש"י אשה שמת עוברה במעיה וישבה על המשבר ונפתח קבר הרחם וכו' אינו לנפלים אלא לנפל שהעגיל ראשו כבר שעב ראשו. - והנה לקמן קאמר הש"ס של אשה כשל שתי ושל בהמה כשל ערב, ופירש"י שלא תהא כטומאה בלועה לטומאת מגע של נבלה אם הושיט הרועה את ידו ונגע בו להוציאו מן הרחם, כשל ערב משהעגיל ראש כפיקה של ערב ואם לאו טומאה בלועה היא ולא מטמא כדתנן בהמה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו ונגע בו טהור יעוי"ש. - וכן פירשו התוס' יעוי"ש. וקשה טובא הא מבואר בחולין שם