נזר הקודש - בכורות צו

חדשיו. - ממילא כן הדין גם באופן שכלו לו חדשיו כמו שכתבנו לעיל. טז ובזה יש ליישב הפיה"מ שכתב הרמב"ם שם בפר"ט דחשיב הרמב"ם כל אלו שאין נכנסין לדיר להתעשר, ומביא הלימוד מהספרא. ושם בספרא אינו ממעט טרפה, ומסיים שם הרמב"ם למעט טרפה מכל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת יעוי"ש. וקשה למ"ל למעט טרפה דע"כ האי תנאי סבר למעט מחו"ז בצירוף הגז"ש דתחת תחת מקדשים. - וא"כ ממועט טרפה מהגז"ש מקדשים. - אבל לפי מה שביארנו דע"כ גם רבנן לאו מגז"ש דתחת תחת גמרי. וזהו כמו שכתבנו לעיל. וכמו שכתבו התוס' דאם מפני הגז"ש הלא הגז"ש דתחת תחת עדיפא.- אלא הסברא בזה מצד אחר, או מטעם דסבר כר' יוסי המצטרפין התרי מיעוטי לגרוע את הרובא וממילא גם לרבנן בעינן להלימוד דכל אשר יעבור למעט טרפה, וכמוש"נ. והנה לקמן ע"ב ברש"י ד"ה לילף מקדושת שלמים שאין יכול להקדיש מחו"ז שאין קדושה חלה עליהן, דלפי"ז שאין חלות על מחוס"ז, - א"כ מה בעי הש"ס תמורה כ"ה אם אמר על הבכור יהיה עולה ביציאת רובו. - ולשיטת רש"י אין בזה קדושה מטעם מחוס"ז, וקושיא זו העיר לי מחותני הגאון ר' צבי פסח שליט"א רב ואב"ד ירושלם ת"ו, והיא הערה נכונה. ומילתא אלבישייהו יקירא. - אמנם לדעתי נראה ביישוב שיטת רש"י דסבר כמו"ש הרמב"ם בפר"ג מאי"מ ה"י וז"ל, וכן המקדיש מחוס"ז הרי זה כמקדיש בעל מום עובר. - ודין מקדיש בע"מ עובר מבואר שם ברמב"ם דירעה עד שיפול בו מום קבוע ויפדו עליו. - והנה לפי"ז כשאמר על הבכור יהיה עולה ביציאת רובו, אם דבריו נתפסין לקדושת עולה חלה עליו קדושה"ג לדמי עולה. יח עוד נראה דאם דבריו נתפסין לקדושת עולה, הנה אעפ"י שדינו כילוד ביציאת רובו, וגם החלק שבפנים דינו כילוד, אמנם בזה שנוגע להתפסת קדושה עדיין תורת עובר עליו, וכשם שחל קדושה על העוברין, וע"כ הביאור בזה אעפ"י שהעוברין הם מחוס"ז, אמנם התורה לא אסרה להקדיש מחו"ז אלא אם הם בסוג הבאה לפנים. - והנה ביציאת רובו אעפ"י שדינו כילוד, אבל טרם בא לסוג הבאה לפנים, וממילא עדיין תורת עובר עליו לענין חלות ההקדש. - וביותר על החלק שבפנים שטרם יצא לאויר העולם, דפשיטא שתורת עובר עליו, לענין חלות הקדש וממילא פשטה הקדושה בכולה. א ע''ב, לוקח מישראל מאי אמר רב בכור ודאי דאם איתא דבכרה אישתבוחי הוי משתבח ליה, ושמואל אמר בכור ספק סבר לשחיטה קאי בעי ליה. וכתבו התוס' אבל עכו"ם אי נמי אמר לו הכי אין בדבריו אמת, ויש ללמוד מפירושו דעכו"ם אפילו מסל"ת אינו נאמן דלהשביח מקחו אומר כן יעוי"ש.- וקשה דאם יש מקום לומר דלהשביח מקחו אומר כן, א"כ אין זה מסלפ"ת, - וע"כ כוונת התוס' הכא דלא שייך בזה מסלפ"ת. היינו שהעכו"ם אינו יודע הדין של מבכרת לענין בכור דאעפ"י דהוי זה מסל"ת מ"מ אינו נאמן, כיון דיש מקום לומר דלהשביח מקחו אומר כן. - ומשמע מזה דאם הי' מסלפ"ת באמת באופן שאין בזה משום משביח מקחו הי' נאמן, וקשה הא אין עכו"ם נאמן באיסור דאורייתא, כמבואר בב"ק קי"ד דאין מסלפ"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד. - וראיתי אח"כ בש"ך יו"ד סימן שט"ז סק"ב שהקשה בזה יעוי"ש. - אבל יש לפרש בכוונת דברי התוס'. דאף באופן שהפרה היא אחר שנתו דאיכא בזה רובא דרוב בהמות מתעברות ויולדות בתוך שנתן, ורק משום חששא דמיעוט.- או מטעם דהוי רובא דתליא במעשה. דבזה חיישינן למיעוט. - ואפשר דסברי התוס' שזהו מדרבנן, ובזה מיושב הא דהקשו אחרונים מדוע אמרינן דוב ע"ה מעשרין והא הוי רוב התלוי במעשה, אבל אם הוא מדרבנן דחיישינן בזה להמיעוט אתי שפיר דהרי איכא רוב מדאורייתא. - וא"כ יש מקום לומר דבזה עכו"ם נאמן, לזה כתבו התוס' דאין להאמינו משום דיש בזה להשביח מקחו. ב והנה הש"ך שם מסיים להלכה דאין עכו"ם נאמן אף במסל"ת ממש, דהיינו אף באופן דליתא בזה משום להשביח מקחו. - ומדייק כן מדברי הרמ"א שכתב דמסלפ"ת שלא להשביח מקחו אינו נאמן אי לאו בחולבת יעוי"ש. ג והנה יש לעיין היאך הדין בשאמר העכו"ם שלא בכרה עדיין והוא במסל"ת אם הוי ודאי בכור, ומסתברא דכיון שאין העכו"ם נאמן באיסור דאורייתא להכי אין לו נאמנות לא להתיר ולא לאסור, והוי ספק, ויש לעיין היאך הדין בשאומר כן בשעה שלא הוציא עדיין מידו. - ויש להסמיך זה בהא דאיתא ביו"ד סימן ט"ז לענין או"ב שאין הנכרי נאמן הואיל ואינן תחת ידו. - וכתב שם הש"ך אבל אם הם תחת ידו נאמן יעוי"ש. וא"כ ה"נ הכא אם הפרה עדיין תחת ידו ואומר שלא בכרה נאמן גם להיות בכור ודאי וצ"ע. ד שם, ור' יוחנן אמר חולין ודאין מ"ט אם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודועי הוי מודע ליה תניא כוותי' דר' יוחנן אם לא הודיעו הולך ושוחט וכו' יעוי"ש. וקשה הא יש לחלק דשאני התם כיון דיודע דלשחיטה קא בעי ובודאי איכא איסורא. משא"כ הכא הא איכא רובא להיתרא והיינו דשמא תוליד נקבה, או נדמה, וא"כ איכא רובא להיתרא.- ולהכי לא חש המוכר להודיע. - מטעם דסומך בדעתו על הרוב שאין בזה משום בכור. - ונראה מזה דסבר הש"ס דאין לאדם לסמוך על הרוב דלהבא. - והיינו דכמו שאין סומכין על חזקה דלהבא כדאיתא בגיטין כ"ח דלשמא מת לא חיישינן, ולשמא ימות חיישינן. ומזה למדו הפוסקים דלא סמכינן על החזקה דלהבא. הנה כמו כן אין לאדם לסמוך על הרוב דלהבא. - וא"כ מחויב אדם לחוש למיעוט, וא"כ מוכר ישראל מחויב להודיע ללוקח שהיא מבכרת. - ולהכי שפיר מדמה הש"ס להא דאו"ב דהמוכר מחויב להודיע ללוקח את אמה מכרתי לשחוט. ה ובזה יש לומר דפליגי הפוסקים דדעת המחבר כר' יוחנן דהוי חולין ודאין. - והרמ"א הביא דהוי ספק, וזהו דעת הרבינו יונה. - ונראה