נזר הקודש - בכורות צה

התוס' דר' יוחנן ובר פדא דסברי קדושה חלה על העוברין אזלי לרשב"ג דקיי"ל כוותי'. - אבל לרבנן לא חלה קדושה על הועברין, דזה ליתא דע"כ אין לומר דמ"ד דולד קדשים במעי אמן הן קדושין לא הוי אליבא דרבנן, ועוד דתנן כיצד מערימין על הבכור וכו' נקבה תקרב שלמים וכו' רשב"ג אומר אין קדושה חלה עליהן, ושם בגמ' מוקי לה בבהמת קדשים. ואין לומר דשאני בקדושה הבאה מאיליה. - דהרי הסוגיא בתמורה פריך הש"ס מההיא משנה לבר פדא ולר' יוחנן. - ומבואר שם דהפלוגתא דבר פדא ור' יוחנן אזלא אליבא דכו"ע בין לרבנן ובין לדשב"ג. וא"כ ע"כ הא דהקשו התוס' שפיר מצינן למימר דהקשו לרבנן ובר פדא ור"י אזלי גם אליבייהו. יא אמנם מסוגיא דהכא מוכח ע"כ דלא מהני כלו לו חדשיו מדקרי לי' מחוסר זמן, וע"כ דפסול להקרבה, ורק נכנס למעשר, ופלא שלא נחתו לסוגיא זו. יב שם, מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר, ומבואר בסוגיא שם דיליף העברה העברה מבכור.- הנה לקמן נ"ז ע"א מבואר סתם משנה דמחוסר זמן אינו נכנס לדיר להתעשר. - והרמב"ם בפר"ג מאי"מ פוסק כהסתם משנה, ומבואר שם בברייתא דממעט מחוסר זמן מהא דכתיב והיה שבעת ימים יעוי"ש, והרמב"ם בפיה"מ שם כתב כפי מה שעלה בידינו מספרא וכו' שבעת ימים פרט למחוסר זמן יעוי"ש.- והנה יש לעיין אם המשמעות דשבעת ימים מורה למעט מחוסר זמן א"כ מה מהני הגז"ש מבכור כיון שהתורה מיעטה בהדיא. - ונראה דהאי תנא סבר דהקרא דוהיה שבעת ימים מורה על כל הקדשים כולם לבד מעשר והיינו דכיון דמעשר תופס גם בבע"מ להכי מחוס"ז לא חמיר מיני', והוא שמחוסר זמן הוא ג"כ כמום עובר, וכן כתב הרמב"ם בפר"ג מאי"מ ה"ו הקדיש מחו"ז הרי זה כמקדיש בעל מום עובר. - ולהכי סבר האי תנא דהא דאמרה תורה והיה שבעת ימים זה הדין קאי על שארי קדשים לבד ממעשר, ועל זה מורה הגז"ש העברה העברה. יג והנה לפי"ז יש להבין רבנן מאי טעמייהו הלא מסתבר הדבר דמחו"ז לא עדיף מבע"מ שנכנס לדיר להתעשר. - והנה יש לומר דרבנן ילפי תחת תחת מקדשים, ובקדשים מיעטה התורה להקדיש מחוסר זמן מדכתיב לקרבן וכמו שדרשו בתו"כ והובא ברש"י ד"ה לילף יעוי"ש. - אבל הלא כתבו התוס' דלענין קידוש שייך למילף טפי מהעברה יעוי"ש. וא"כ מדוע באמת שבקו רבנן האי גז"ש המלמדנו אשר מחוסר זמן ראוי להיות נכנס לדיר להתעשר. ועוד דהלא גם הסברא מחייבת אשר מחוסר זמן לא גרע מבע"מ שנכנס לדיר להיות עשירי. - וביותר שלא הוי רק מום עובר וכמו"ש הרמב"ם. - וביותר שלא הוי רק חסרון בזמן אשר לא הוי זה כמחוסר מעשה, וכמו שאמרו בש"ס בכמה דוכתי דזמן ממילא קאתיא. יד ונראה דהני רבנן סברי כרשב"ג דסבר דעד שמונה ימים יש לחוש לספק נפל. - וא"כ הוי ספק עשירי כמו"ש לעיל. - וגם אם אמרינן דאפילו אם קים לי' דכלו חדשיו אינו בר קרבן. - וממילא אינו נכנס לדיר להיות קודש אפילו אם קים לי' דכלו חדשיו. - זהו מפני שכן גזרה תורה לחוש לספק. - והיינו דכיון דבעינן שמונה ימים לברר הספק נפל במקום דלא קים לי' אם כלו לו חדשיו. - הנה דין זה נתנה תורה להמתין מלהיות קרבן וכמו כן להקדישו לקרבן, וזה נלמד מקרא כמבואר בשבת קל"ה. - וכן כתב הר"ן בחידושיו לשבת שם וז"ל ולאו דוקא נולד לשמונה. דה"ה לכל ספק דלא קים לן בי' שכלו לו חדשיו דבעי שהיית ל' יום וכל שלא שהה הוי ספיקא, ובהא רשב"ג לחומרא, וקרא דמייתי מיני' ראיה לרשב"ג מפדיון אדם וקרבן בהמה לאו דוקא דהוי דכוותי' דאילו פדיון אדם אפילו קים לי' לאב שכלו לו חדשיו אינו חייב לפדותו עד ל' יום. וכן נמי בהמה אינה ראויה לקרבן עד שמונה ימים, אלא הכי קאמר מכלל דאיכא דתלו וקיימי בשהיית ל' יום, ולפיכך השוה הכתוב מדותיו לשער כולן בשוה וכו' יעוי"ש. מבואר מדברי הר"ן גם הפשיטות של הספק שהסתפק המל"מ אם מהני ידיעה שכלו לו חדשיו להקריבו במחוסר זמן. - ומה שמספקא לי' להמל"מ הוי ודאי להר"ן. - שמבאר לנו הר"ן בשיטת רשב"ג דהקרא מלמדנו קביעות זמן דהיינו שזהו השיעור להקריבו, ולהקדישו, ומובן מזה כי גם בשכלו לו חדשיו בודאי, יש לנו לדון כאילו לא קים לן מפני שזהו השיעור שקבעה לנו תורה. - וכיון דאם לא קים לן שכלו לו חדשיו שאז בודאי לא נכנס לדיר להתעשר מפני שהוא ספק עשירי. - הנה כמו כן יש לדון אף באופן שידע שכלו לו חדשיו, וזהו מפני שזהו השיעור שקבעה התורה להיות ראוי לקרבן, וכמו כן להקדישו. - וזהו סברת הרבנן דפליגי על ר' שמעון.- והרמב"ם דפוסק כרשב"ג וסובר דבדלא קים לי' דכלו לו חדשיו הוי ספד"א כמו שכתב בפר"ד ממ"א ה"ד ובאבוה"ט פר"ב ה"ו, יעוי"ש. ומטעם זה פסק כרבנן דמחוסר זמן לא נכנס לדיר להתעשר. טו עוד נראה דסברת רבנן בזה דכיון דמיעטה התורה טרפה מכל אשר יעבור פרט לטרפה שאינה עוברת, וא"כ יש לצרף מיעוט טרפה למיעוט שלא כלו לו חדשיו. - והוי תרי מיעוטי ובזה נעשה פלגא והוי ספק השקול. - וכיון שביארנו דהתורה אמרה לדון זה השיעור במקום שידוע שכלו לו חדשיו כאילו לא נודע שכלו לו חדשיו, וכמו שביארנו בסברת הר"ן. - להכי סברי רבנן דמחו"ז לא נכנס לדיר להתעשר. - ותליא בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בברכות נ"ג ת"ר היה מהלך חוץ וכו' אם רוב ישראל מברך רבי יוסי אומר אפילו רוב ישראל אינו מברך וכו' הו"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד יעוי"ש. מבואר דפליגי תנאי אם מצטרפין הרי מיעוטי לגרוע את הרובא. - ואפשר לומר דפליגי בזה ר' ש שמעון ורבנן דר' שמעון סבר דאין מצטרפין תרי מיעוטי לגרוע את הרובא. להכי המיעוטים השנים כמאן דליתא לגבי רובא, מטעם דעל כל מיעוט איכא רובא. וורבנן סברי דהתרי מיעוטי מגרעין את הרובא, וכיון דאיכא ספק נפל, וגם ספק טרפה. - להכי אין מחו"ז נכנס לדיר להתעשר, וכיון שכן הדין בדלא ידוע שכלו לו