נזר הקודש - בכורות צד

לו חדשיו מ"מ מונין לו שנה מיום השמיני. - וכן כתבו התוס' במנחות ל"ז שהביאו מסוגיא זו דר"ה יעוי"ש. - אבל נראה דכל הספק שיש להסתפק בזה הוא רק לרשב"ג דסבר דלא אזלינן בתר רובא, וחייש לספיקא דנפל. - משא"כ לרבנן דסברי דרוב ולדות בני קיימא נינהו פשיטא דזה שאמרה תורה דאינו ראוי לקרבן עד לאחר יום השמיני שע"כ הוא מגזירת הכתוב, ולא מחשש נפל, דהרי מצד החששא דנפל הלא איכא רובא. - ורק לרשב"ג דסבר דמצד הדין ספיקא הוה, שפיר יש לומר דהתורה אמרה להמתין עד שיעברו ח' ימים בכדי להוציא מידי ספק נפל. - ומטעם זה אין ראיה מסוגיא דר"ה דשפיר איכא למימר דאזלא הסוגיא אליבא דרבנן. ד ובזה יש לתרץ מה שראיתי בחידושי הר"ן למס' ר"ה שם מקשה דהלא הכא בסוגיא מבואר דאף בקים לי' שכלו לו חדשיו לא מהני להרצאה. וא"כ קשה הא דאיתא בשבת קל"ה דיליף מזה דכל שלא שהה ח' ימים בבהמה ספק נפל הוי ומפקינן לה מהא דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה, והא שאני הכא דהוי גזירה"כ יעוי"ש, אבל לפי מה שכתבנו דהסוגיא בר"ה אזלא אליבא דרבנן אתי שפיר. - אבל אכתי נשאר הספק אליבא דרשב"ג, דפסק שמואל כוותי' במסכת שבת קל"ה, ובירושלמי יבמות פרי"א יעוי"ש. - ה ולפי"ז אין להוכיח גם מדברי ר' שמעון דהכא דאמר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר דשפיר יש לומר דסבר ר' שמעון כרבנן דאזלינן בתר רובא ורוב ולדות בני קיימא נינהו. - וממילא מחוסר זמן אסור להקרבה מגזירה"כ, אבל נכנס לדיר להתעשר, ורק אליבא דהרא"ש דסבר דבמקום דהקפידה תורה על הודאי גם רוב ממועט. - יש הוכחה. אבל התוס' ב"מ שם לא סברי כן. ו ואין לומר דאין ראיה מדברי ר' שמעון הכא דהרי יש לפרש מחוסר זמן באופן שאין להסתפק בספק נפל דהיינו מחוסר זמן כגון ששחטו את אמו והוי מחו"ז מטעם איסור דאותו ואת בנו שנוהג גם בקדשים. - אבל זה ליתא דהכא הרי מוקי פלוגתא דר"ש ורבנן מיירי הכא במחוסר זמן דקודם ח' ימים, ומ"מ סבר ר' שמעון הכא דנכנס לדיר להתעשר בתורת מחוסר זמן אעפ"י שע"כ מיירי בכלו לו חדשיו. - וא"כ מוכח דהא דאמרה תורה ח' ימים לקרבן שהוא מצד גזירה"כ ולא משום ספק נפל. ז איברא מה שכתבתי לעיל דאפשר דהסוגיא דר"ה אזלא אליבא דרבנן ולדדהו בודאי הוי גזירה"כ הא דח' ימים. - אבל לא אפשר לפרש כן, והוא דע"כ שם אזלא הסוגיא אליבא דרשב"ג והוא בהא דאיתא שם דפריך בע"מ מי מצי אכיל לי', והיינו דסבר הש"ס דאסור גם באכילה קודם ח' ימים, וזהו ע"כ כרשב"ג, וכדפירש"י, וא"כ כשמשני הש"ס שם דמיירי כשכלו לו חדשיו. מוכח להדיא דאף לרשב"ג אפילו בכלו לו חדשיו אסור להקרבה קודם ח' ימים. ח אמנם נראה עוד דאפשר דשאני בכור דבעינן דוקא שיעבור עליו ח' ימים, והוא מטעם שכן אמרה תורה בהדיא דכתיב בפרשת משפטים. ,ביום השמיני תתנו לי", משמע דוקא ביום ח' ולא מקודם, וא"כ יש לומר דיש קפידא על יום ח'. - וראיה לזה ממה דאיתא בספרא פ' אמור יכול יהיה בכור מותר בח' ומשמיני ולהלן יהא אסור ת"ל במוקדשים ומיום ח' והלאה ירצה וכו' הרי גזי"ש אמו אמו יעוי"ש. - הרי מבואר דאי לאו הגזי"ש הוי אמרינן דדוקא ביום ח' הוא בר הקרבה. - ולא לאחר ח'. - א"כ שפיר יש לדרוש דקודם ח' אסור אפילו בדקים לי' דכלו לו חדשיו, מדחזינן מזה שיש קפידא על יום ח', ואעפ"י שמהגז"ש ילפינן דלאו דוקא יום ח', אבל הגזי"ש אינה מלמדת למעט ולומר דכשר גם קודם אפילו אם אמרינן דבשארי קדשים מותר גם קודם ח' דע"כ לא לחנם כתבה ביום ח' ולא ילפינן משארי קדשים. - ומטעם זה איכא למימר דשאני בכור, ושם בר"ה דמיירי בבכור אין ראיה מזה לשארי קדשים. - והנה ראיה לזה דשאני בכור מהא דתנן בפר"א דפרה הבכור והמעשר והפסח כשרים מיום ח' ולהלן. ופירש הרמב"ם שם דבשאר קרבנות מיירי דהתיר בדיעבד, בתוך שלשים אבל לכתחילה לא תתקרב אלא מיום שלשים מפני שנאמר והלאה ירצה, אמנם בבכור התבאר ביום הח' תתנו לי יעוי"ש. הרי מבואר דסבר הרמב"ם דהקפידה תורה בבכור על יום ח'. - וא"כ שפיר יש לומר דלכו"ע לא מהני בבכור כלו לו חדשיו להקריבו קודם ח', אבל אין מזה ראיה לשארי קדשים לרשב"ג דחייש לספק נפל, ובזה יש ליישב קושיות החידושי הר"ן דהוי לכו"ע ובכור שאני. ט והנה בזה יש להצדיק דברי המל"מ בזה שכתב דלא ראה בדברי רבינו שביאר דין זה יעוי"ש. ותמוה דהלא בהדיא כתב הרמב"ם בפר"א מבכורות ה"ח וז"ל הבכור נאכל בתוך שנתו בין תמים ובין בע"מ וכו' ומאימתי מונין לו אם תם הוא מונין מיום ח' שהוא להקרבה, ואם נולד בעל מום מונין לו מיום שנולד והוא שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילתו מיום לידתו, אבל אם לא נודע לו בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום ח' וכו' יעוי"ש, הרי כתב להדיא דלענין הקרבה בעינן ח' ימים אפילו בשכלו לו חדשיו, ולפלא על המל"מ אשר עיניו הבהירים לא ראה בזה דברי הרמב"ם. - ואפשר שמפרש ג"כ דשאני בכור, אבל לפי"ז אזדא הראיה שהביא מר"ה, והנה התוס' במנחות שם שמביאים ראיה מר"ה הנה שם דברו בבכור, - וא"כ המל"מ שהסתפק בכל הקדשים אין ראיה מהא דר"ה דמיירי לענין בכור. י והנה בספר מראה כהן לזבחים י"ב מביא ראיה דלא מהני כלו לו חדשיו מהא דהקשו שם התוס' ד"ה לילה לקדושה, הקשה הר"י איך קדושה חלה על העוברין, כתב מכאן יש להוכיח לפשוט הספק של המל"מ בהא דפסלה תורה מחוסר זמן היאך הדין בשכלו לו חדשיו, והנה אם אמרינן דבכלו לו חדשיו אין בו פסול משום מחוס"ז א"כ יצוייר קדושה על העוברין באופן שידוע שכלו לו חדשיו ואשתהי במעי הבהמה עכת"ד. יעוי"ש. אמנם לפי מה שכתבנו דעיקר הספק דוקא לרשב"ג, אבל לרבנן פשיטא דלא מהני כלו לו חדשיו, א"כ שפיר הקשו התוס' לרבנן היאך חלה קדושה על העוברין. - ואין לומר דסברי