נזר הקודש - בכורות צג

משא"כ לענין טעות יום אחד, כיון דעכ"פ רובא טועין הם, וא"כ גם אם לא אזלינן בתר רובא, אבל עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. - וממילא ההוכחה שהעידו ליום אחד הוי הכרעה שאין כאן הכחשה, ומצאתי בערוך לנר לסנהדרין שהקשה בזה. יז ונראה בכוונת התוס' דסברי דאם לא הוי רובא דטעו בעיבורא דירחא, או דלא אזלינן בתר רובא דאינשי. - והוי הדין בזה כפלגא ופלגא היינו דפלגא טועין ופלגא אין טועין ואנן בעינן לעיכובא דיאמרו בכמה בחדש דאף אם אין מכחישין עצמן ביום אחד. אבל הרי זה כחסר בחקירה דכמה בחדש, וסברי התוס' דזה הוי לעיכובא דלא כרבינו זרחיה, אלא כהרבה הראשונים דסברי דזה הוי לעיכובא ומבוארים בחידושי הר"ן לסנהדרין שם. - וממילא לא מהני מה שכיוונו ליום אחד כיון שעכ"פ חסר לן הבדיקה בכמה בחדש. - וזהו שכתבו התוס' דזה דומה לאחד אומר בג' ואחד אומר בה' שהחסרון מצד שחסר לן בדיקה דכמה בחדש כיון שמכחישין זה את זה, וה"נ כשאחד אומר בב' ואחד אומר בג' כיון שמכחישין זה את זה הרי זה כאילו לא אמרו בכמה בחדש ולא מהני מה שכוונו ליום אחד, כיון שעכ"פ חסר לנו הבדיקה דכמה בחדש.- אבל כשאנו הולכין בתר רובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא, הרי זה כאילו כיוונו עדותן לכמה בחדש. - אבל כיון דמצד הדין יש לנו לדייק יותר ולברר, ואילו הוה דייקינן טובא אפשר שלא טעו, וא"כ טרם יצא הבי"ד ידי חובתו. - בזה אמרו חכמים דכיון שאנו רואים שלא טעו בכמה ימים בשבוע ושניהם כיוונו ליום אחד שפיר נקרא שיצא בי"ד ידי חובת הבדיקה בהחקירות, וכן משמע מדברי הר"ן בחידושיו שהביא מה שכתב ה"ר דוד דאפילו אמרו העדים בכמה בחדש צריכין אנו לשאול להם באיזה יום מן השבת וכו' שאם הם מכוונים בו ודאי אמרינן שטעו בעיבורו של חדש יעוי"ש, וזהו כמו שכתבו התוס', והיינו דמזה שמכוונים ליום אחד יצאנו גם הבדיקה של כמה בחדש. ולא צריך בי"ד לבדוק עוד. יח ולכן לפי"ז אפילו לר"מ דחייש למיעוט גם מדאורייתא הכא שפיר דמי, ולא חייש למיעוט שלא טעו בעיבורא דירחא, - והוא מטעם דעיקר הסמיכות מהא דכיוונו ליום אחד שזה מעיד על הטעות של עיבורא דירחא. וכיון דיש מי שמעיד על הטעות שפיר סמכינן על הרוב שטועין וכמוש"נ. יט והנה בהא דמשני רבא מחוורתא ר' ישמעאל כרבי מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא. ולהכי מכאן ואילך ספק. - ויש לעיין לרבי יהושע בברייתא דפליג על ר' ישמעאל דהא דקאמר דעד הזמן הזה הוי ודאי בכור, ואיהו סבר דספק הוי. - אבל במכאן ואילך ספק לא פליג. - וקשה הא כיון דלא חייש רבי יהושע למיעוט כמבואר בסוגיא, א"כ מדוע הוי ספק, ולא אזלינן בתר רובא, ובשלמא לרבינא דסבר דלא הוי רובא מטעם דתליא במעשה אתי שפיר דמכאן ואילך ספק. - אבל לרבא דלא סבר האי חילוקא קשה מדוע לא אזלינן בתר רובא, ומצאתי בריט"א שעמד בזה בקושיא יעוי"ש. כ והנה לפי מה שכתבנו אתי שפיר. - והיינו דכיון דאיכא חזקה בחזקת שלא ילדה, וסבר רבי יהושע סמוך מיעוטא לחזקה והוי פלגא ופלגא להכי גם במכאן ואילך ספק הוי. כא והנה הרמב"ם והטור והמחבר פסקו להלכה, דתמיד ספיקא הוי. - אבל אינו מבודר אם הוא מטעם סמוך מיעוטא לחזקה או מטעם דסברי דלא הוי רובא מטעם דתליא במעשה.- אמנם הרמב"ן והרא"ש פסקו כרבינא דלא הוי רובא מטעם דתליא במעשה. - כב והנה לשיטת הריטב"א ועוד ראשונים דסברי סמוך מיעוטא לחזקה. - קשה בהא דמצא תרנגולת שחיטה דמותר ברוב טבחי ישראל.- ותמוה מדוע לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקת איסור. וכמו שהקשה הריטב"א היאך סמכינן ארוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם. - מדוע לא נצרפינן מיעוט שאינן מומחין לחזקה. - ומה שמתרץ משום דגם המיעוט אפשר ששחט שפיר יעוי"ש, לא שייך הכא דבטבח נכרי אף אם שחט כהוגן אסור והוי נבלה. - ועי' בספרנו שאילות משה בחיו"ד סימן ט'. א דף כ"א והכא במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפליגי, והתניא רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר וכו'. - ונראה דע"כ מיירי באופן שידוע שכלו לו חדשיו. - דאל"כ כיון דאיכא ספק נפל, א"כ הוי ספק עשירי והתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ספק. - ולא מבעי' לרשב"ג דאמר בשבת קל"ו דבלא שהה ספיקא הוי, דפשיטא דמחוסר זמן קודם להשמונה ימים שלא יצא מספק נפל דפשיטא דלא נכנס לדיר להתעשר, רק באופן דקים לן שכלו לו חדשיו. - ומ"מ הוי מחוסר זמן מצד גזירה"כ דאמרה תורה ומיום השמיני תתנו לי. - אלא אפילו לרבנן דסברי דאזלינן בתר רובא, ורוב ולדות בני קיימא נינהו, מ"מ בעינן הכא לענין מעשר בידוע שכלו לו חדשיו. וזהו לפי מה שכתב השיט"מ לב"מ ו' בשם הרא"ש דלא מהני רובא במעשר מטעם דהקפידה תורה עשירי ודאי ולא ספק. - ורובא לא הוי בתור ודאי כמבואר שם וא"כ גם לרבנן ע"כ הא דאמר ר' שמעון מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר מיירי באופן שידוע שכלו לו חדשיו. ב ומזה יש לפשוט ספקו של המל"מ בפר"ג מאי"מ ה"ח הא דאמרה תורה דאין ראוי לקרבן רק מיום השמיני אם הוא מצד גזירה"כ, או שהוא מטעם דבעינן שמונה ימים כדי שיצא מכלל ספק נפל יעוי"ש. - והנה הכא חזינן דע"כ מיירי שיצא מכלל ספק נפל מדנכנס לדיר להתעשר, ומ"מ נקרא מחוסר זמן, וע"כ משום שלא עברו עליו עדיין שמונה ימים, וא"כ מוכח דהא דאמרה תורה שמונה ימים ולא מקודם, מוכח שהוא מצד גזירה"כ לחודיא. - ולא משום ספק נפל. ג והנה המל"מ שם מביא ראיה מסוגיא דר"ה ו' דאיתא שם בכור מאימתי מונין לו שנה וכו' ופריך בע"מ מי מצי אכיל לי', ומשני דקים לי' בי' שכלו לו חדשיו, הרי דאפילו אם קים לי' דכלו