נזר הקודש - בכורות צב

אומרים לו ליבם כן אין אומרים לו לחלוץ. - ויש להבין במאי פליגי הני תנאי. - ואפשר לומר דחכמים סברי דאעפ"י שאין הקטן חולץ אבל מייבם. - ולא סברי האי היקשא לומר כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, אלא אעפ"י שאינו עולה לחליצה אבל יכול לייבם כיון שראוי ליבום. - דדוקא אם אינו ראוי ליבום אינו ראוי לחליצה מטעם שזהו עיקר המצוה אבל לא מידרש להיפך כל שאינו ראוי לחליצה. מטעם דהחליצה לא הוי עיקר המצוה. - ובזה אתי שפיר דסברי רבנן דלא יחלוץ בתוך ג' חדשים ואם יארע איזו סיבה ייבם הקטן. - וראבר"צ סבר דהקטן אינו בר יבום. וממילא תהי' זקוקה ליבום לקטן ועל זה מתיר ראבר"צ לחלוץ בתוך ג' חדשים, וראיתי בעיטור סופרים שמרמז לזה ג"כ. - ולפי"ז אתי שפיר הסוגיא דידן הכא משום דאזלא סתמא דש"ס אליבא דחכמים דראבר"צ דלא סברי כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום, ולהכי פריך מה טעם אין מייבמין. - י דף כ', מחוורתא רבי ישמעאל כר' מאיר סבירא ליה דחייש למיעוטא. - וקשה והלא אפילו לרבנן דלא חיישי למיעוטא. - אמנם כיון דאיכא חזקה דבחזקת שלא ילדה, וא"כ סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא וכמו שכתבו התוס' לר"מ דמטעם סמוך מיעוטא לחזקה הוי פלגא ופלגא, וא"כ מדוע לא נימא כן גם לרבנן, - ולהכי הוי ספק בכור. - והנה אפשר לומר דלרבנן דלא חיישי למיעוטא הוי המיעוט כמאן דליתא. - ומטעם חזקה הנה קיי"ל דובא וחזקה רובא עדיף. - והנה כן משמע ג"כ בחולין פ"ו דפריך שם לר"מ מאי איריא רוב אפילו מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא יעוי"ש. משמע דלרבנן לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, וכן ביבמות קי"ט פריך שם כן לר"מ יעוי"ש. ואתי שפיר גם הכא בסוגיא. יא אמנם לפי"ז יש לעיין בהא דהקשה הריטב"א בפר"ק דחולין בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן, אמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא דשאין יודעין הלכות שחיטה לחזקה והוי פלגא ופלגא. ולא כתב הריטב"א דזהו לר"מ. - ומבואר דגם לרבנן אית לן לומר סמוך מיעוטא לחזקה. (איברא דיש לתמוה בדברי הריטב"א שמציין לפרק האשה שהלך, ושם מבואר דלר"מ אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה, ומשמע אבל לא לרבנן וצ"ע), וגם הרשב"א בחידושיו לחולין מביא בשם הרמב"ן שהקשה ג"כ היאך נסמוך ארוב מומחין במקום חזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת יעוי"ש, ולכאורה תמוה הלא קיי"ל בכל מקום רובא וחזקה רובא עדיף. - וע"כ גם כן הכוונה מטעם סמוך מיעוטא לחזקה. - ובאמת כתב הריטב"א בחידושיו לקדושין פ' דרבא מוקי מתניתין דיבמות אף כרבנן דר"מ וכו' דהיכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה יעוי"ש, וע"כ דזהו שיטת הריטב"א בחידושיו לחולין, ואפשר שזהו גם כן שיטת הרמב"ן. וזהו גם שיטת רב האי גאון, וא"כ קשה טובא מדוע לא מוקי הש"ס דר' ישמעאל סבר גם כרבנן. - וגם לשיטת הר"ת הובא בתוס' הכא דקיי"ל לדינא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה להחמיר, וכן כתב הרא"ש בחולין פר"ק סימן ט"ז יעוי"ש. איברא דמשמע דר"ת והרא"ש סברי דרק להחמיר מדרבנן אבל עכ"פ בדין דספק בכור הוי מדרבנן, ושפיר יש לדון מכאן ואילך ספק. - ולא סמכינן ארובא. ומכש"כ לשיטת הראשונים דהוי פלגא ופלגא. יב ונראה דסברי הני ראשונים דלא הוי חזקה מעליא הא דחזקת הבהמה שלא נפטרה, משום דאיכא חזקה כנגדה דהיינו חזקת הולד שהי' חולין במעי' אמו וכמו שכתבו התוס' הכא ובחולין י"א, יעוי"ש. - והא דכתבו התוס' הכא להחזקה שלא נפטרה. - אפשר דזהו רק לר"מ דסבר חיישינן למיעוטא דלדידי' גם חזקה זו סגי להיות המיעוט מצטרף. - יג אמנם נראה דר' ישמעאל לא סבר חזקה זו דהולד שהיה חולין במעי אמו, מדאמר דעד שלש שנים ודאי לכהן, ובודאי יש מיעוט שנולדו מקודם וא"כ יש לדון לסמוך המיעוט לחזקת הולד שהי' חולין במעי אמו, וע"כ דלא סבר ר' ישמעאל חזקה זו, וא"ב נשאר רק חזקה שלא ילדה, - ועל זה כתבו התוס' מדוע לא אמרינן לסמוך מיעוטא לחזקה. יד והנה התוס' הכא בד"ה ואיבע"א כתבו דר"מ חייש למיעוטא אף מדאורייתא. - והקשה הצל"ח בפסחים בפר"ק מהא דתנן בסנהדרין מ' אחד אומר בשנים בחודש וכו' ומכשירים העדים מטעם דרובא דאינשי טעי בעיבורא דירחא, ומוכח שם דגם ר"מ סבר כן מדלא פליגי ברישא דמתניתין, ואם אמרינן דחייש ר"מ למיעוטא מדאורייתא איך ניקום ונקטול, יעוי"ש. - ונראה לפי מה שכתבו התוס' שם מ"א ע"ב בד"ה שזה יודע וכו' קשה ומה אילו דייקינן בהני סהדי דתרווייהו ידעי בעיבורו של חודש והלא עדות מוכחשת וכו' ויש לומר דשפיר דייקינן כיון דשיילינן באיזו יום ומכוונים ליום אחד ש"מ שזה יודע בעיבורו של חדש וזה אינו יודע יעוי"ש, מבואר דאיכא שם חזקה בהדי רובא, ובזה לא חייש ר"מ למיעוט. - ומדאורייתא פשיטא דלא חיישינן בזה למיעוט. טו אמנם יש להעיר לפי מה שכתבו התוס' שם דז"ל וא"ת היכי דייק מהכא בריש בן סורר דבדיני נפשות אזלינן בתר רובא דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא הא שאני הכא דכוונו שניהם ליום אחד, וי"ל דאם איתא דלא אזלינן בתר רובא הו"ל כחוזר ומגיד במאי דקאמרי אח"כ דהרי כבר הוכחשו מידי דהוה אאחד אומר בג' ואחד אומר בה' וכו' יעוי"ש מבואר מזה דכל עיקר הא דסמכינן אהא דכוונו ביום אחד שהוא הוכחה המורה על הטעות דאחד, הוא מכח רובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא. וא"כ ההוכחה שהוא כעין חזקה הכל בא מכח הרובא, וא"כ לר"מ דלא סבר רובא וחייש למיעוט ליכא ההוכחה וא"כ הדרא הקושיא לדוכתא, אם חייש ר"מ למיעוט מדאורייתא א"כ היאך קטלינן לנפש מטעם הרובא, וד"מ לא פליג בזה. טז אמנם דברי התוס' לכאורה תמוה דהלא אין זה דמיון לזה אומר בג' וזה אומר בה' דע"כ הוי הכחשה בימי החדש דבזה לא טעו אינשי כלל,