נזר הקודש - בכורות צ

יעוי"ש. והביאור בזה דאמרינן דלא עשה הכליבה משל עניים, אלא משלו, ולהכי חייב במעשר. - והרמב"ם השמיטה, ולפלא שלא עמדו בזה. ח אבל לפי מה שביארנו אתי שפיר דהרמב"ם מפרש דהתוספתא אזלא אליבא דרבנן דר"מ דלא סברי כל עיקר האי דינא דספק לקט לקט. - וממילא אזלינן בתר אומדנא דלא עשה הבעה"ב הכליבה משל לקט. - אבל הרמב"ם דסבר ספק לקט לקט, ולא מהני גם אומדנא, ממילא האי דינא בספק לקט קיימא, ודין לקט על הכליבה ופטור מן המעשרות. - והא דלא נקט הרמב"ם לדין זה לומר שפטור מן המעשר, אפשר דסמך הרמב"ם על מה שכתב הרבה פעמים שספק לקט לקט. - וכיון שמובן בסברא שספק הוי, ממילא מובן שפטור מן המעשר. א דף י"ט משנה יוצ"ד והבא אחריו רבי טרפון אומר שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים. - ובגמ' מבואר דסבר ר' טרפון דמספקא לי' אי בכור לדבר אחד הוי בכור יעוי"ש. - והנה משמע מזה דהיוצ"ד בעצמו לא הוי מום להיות נאכל לבעלים, והוא מדקאמר ר' טרפון שניהם ירעו עד שיסתאבו. - ומזה קשה טובא בהא דכתב הרמב"ם בפר"ד מתמורה ה"ח וז"ל ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן וכו' הרי אלו יפדו יעוי"ש. מבואר דסבר דזה עצמו הא דפסול לקרבן מטעם יוצ"ד הרי זה מום להיות נפדה. - ולפי דברי הרמב"ם לא היה לר' טרפון לומר שניהם ירעו עד שיסתאבו, והיינו דהיוצ"ד בעצמו הרי"ז מום ודינו להיות נאכל לבעלים, ולא בעי פדיון דזה ליתא בבכור. - ובספרנו נזר הקודש למס' מנחות דף קל"ג דף הספר ביארנו לנכון בס"ד. ב שם, ר"ע אומר שניהן אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם, והשני מפני שקדמו אחר. והביאור בזה מפני שבעינן שיהי' ראשון להולדה, וגם פטר את הרחם, ולהכי היוצ"ד אינו קדוש מפני שלא פטר את הרחם והבא אחריו אעפ"י שפטר את הרסח, אבל אינו ראשון ללידה, ומבואר בגמ' בברייתא דכן הדין בבא אחר נפל ג"כ לא מתקדש בקדושת בכורה כיון שאינו ראשון להולדה, וזה נלמד מדכתיב בכור. ג ויש לעיין היאך הדין בבא אחר נפל שיצא דרך דופן. - שיש בו תרתי לריעותא. א) שיצא דרך דופן וגם הוא נפל. - והנה אף שאמרה תורה דגם הבא אחר נפל לא הוי בכור מטעם דעכ"פ לא הוי בכור כיון שקדמו הנפל להולדה. - אבל כל זה דוקא בשקדמו ברחם שהוא מקום ההולדה, אבל לא בשיצא דרך דופן דלא קרינן בזה הולדה, והנה אף שרבתה תורה גם ביוצא דופן שפוטר את הבא אחריו דרך רחם, אמנם כל זה מפני שהבא אחריו לא נקרא בכור, כיון שקדמו היוצ"ד, אבל אפשר שכל זה דוקא אם היוצ"ד לא הוי נפל, אבל היאך הדין בשהי' היוצ"ד נפל אם הוא פוטר הבא אחריו. - ואח"כ מצאתי שעמד בזה הריט"א, וכתב שלא מצא גילוי לדין זה בדברי הפוסקים יעוי"ש. ד וכן יש לעיין בהא דתנן חולין ס"ט ע"ב המברכת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, - ושיטת הרמב"ם בפר"ד מבכורה הי"ד דעתו דאינו פוטר הבא אחריו יעוי"ש. וזהו דלא כשיטת התוס' דסברי דהא דתנן שם פטור מן הבכורה קאי גם ארישא. - אבל הרמב"ם סבר דבאופן שמחתך אבר אבר ומשליך לכלבים הבא אחריו הוי בכור מעליא יעוי"ש. - והנה להרמב"ם ודאי כן הדין במחתך אבר אבר ומשליך לכלבים ביוצ"ד דהבא אחריו הוי בכור מכח כש"כ. - אבל יש לעיין לשיטת התוס' דסברי דבאופן זה ג"כ הדין דפוטר את הבא אחריו. - אבל היאך הדין באופן זה כשיצא דרך דופן ומחתך אבר אבר ומשליך לכלבים אם פוטר ג"כ את הבא אחריו. ה והנה סברת הרמב"ם ג"כ דסבר דבאופן זה דמחתך אבר אבר ומשליך לכלבים לא יצטרפו להיות נקראת לידה. - והיינו דכמו שלא יצטרפו לענין בכורה להיות נקרא בכור. - הנה כמו כן לא יצטרפו האברים להיות נקראת לידה כיון שכל אבר ואבר הלך לאיבוד טרם שבא לידי הצטרפות. - ופשיטא שכן הדין אם היתה נקבה אינה פוטרת את הבא אחריו לשיטת הרמב"ם כיון שלא נקראת לידה באופן זה.- ממילא הבא אחריה נקרא בכור. - אבל שיטת התוס' דסברי דאעפ"י שאין כאן צירוף לענין בכורה, מטעם דבעינן חלות הקדושה, וזה ליתא מטעם דבשעה שיצא רובו, לא היה על מה לחול. - אבל בדבר אם נקראת לידה דליתא בזה ענין חלות שפיר נקראת לידה. - דלענין הבא אחריו אינו בכור. - והנה לפי"ז אם היתה נקבה, ג"כ פוטרת את הבא אחריו. - ואנו רואים נפק"מ רבתי לדינא באופן שהיתה נקבה דלשיטת הרמב"ם אינה פוטרת הבא אחריו, ולשיטת התוס' פוטרת את הבא אחריו. ו וכיון דלשיטת התוס' יש צירוף להאברים הנחתכים ונשלכים לכלבים. - להיות נקראת לידה. בזה יש לעיין אולי זה דוקא באופן שיצאו האברים דרך רחם, אמנם בשיצאו דרך דופן אפשר דלא נקרא זה לידה כיון דבאמת סברי רבנן בכל מקום דיוצ"ד לא נקראת לידה ורק גבי בכור חידשה תורה דנקראת לידה לענין לפטור את הבא אחריו אפשר שזה דוקא אם היתה היציאה בכולו. - ולא באופן שהיתה היציאה אבר אבר, וגם השליך לכלבים טרם בא היציאה דהאברים כולם, וצ"ע. ז והנה יש להעיר לשיטת הרמב"ם דסובר במחתך אבר אבר דאינו פוטר את הבא אחריו. - דלפי"ז היאך יפרש הא דתנן לקמן מ"ו והיוצא מחותך הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן. - אבל יש לומר דהתם מיירי המשנה דכל החתכים מונחים לפנינו. - ואז ישנו בצירוף.- דדוקא בחותך ומשליך לכלבים דאינם לפנינו בעת יציאה הרובא, להכי אינן בצירוף. - וכן מצאתי בפרישה סימן שי"ט דמפרש דהמשנה מיידי שמקבץ החתיכות וקרבן, והרי הוא כאילו יצא בפעם אחת יעוי"ש. - וזהו דבר דמסתבר דהרי עפ"י דין טעון האברים קבורה, ומזה ראיה לשיטת המג"א בסימן תקכ"ו דנפלים טעונין קבורה, יעוי"ש. - וא"כ האברים הנחתכים טעונים קבורה, ופשיטא שאסור להשליכן. ח כתב הרמב"ם שם בפר"ד הט"ו וז"ל יצא שליש ומכרו לנכרי וחזר ויצא שליש אחר, נתקדש לויפרע ונפטרה מן הבכורה עכ"ל, ויש להבין מה זה