נזר הקודש - בכורות פט

ד והנה המהרי"ט שם הקשה מדוע לא אמרינן הכא בסוגיא צדק משלך יעוי"ש. - אבל נראה כמו שכתבנו דהני תנאי לא סברי לה. א כתב הרמב"ם בפר"ב ממתנות עניים הי"ג וז"ל וכן בעל השדה שהפריש פאה ואמר הרי זו פאה וגם זו, או שאמר הרי זו פאה וזו הרי שתיהן פאה עכ"ל וכתב מרן שזהו מה שמספקא בגמ' נדרים ו' בעי' דר"פ אם יש יד לפאה וכו' ומסיק כיון דלא איפשטא בעי' זו הוי ספקד"א ולחומרא, וכן פסקו הרמב"ן והרשב"א יעוי"ש. - ויש לעיין כיון דרק מטעם ספק הוי פאה מטעם דלחומרא, היאך הדין לענין מעשר דהרי פאה שפטור מן המעשר הוא מטעם פאה ולא מטעם הפקר דהפקר לא הוי עד שיפקיר גם לעשירים כשמיטה, והכא דהוי ספק פאה, א"כ איכא גם ספק למעשר, ויש להחמיר ולעשר. - אבל מדברי הרמב"ם לא משמע כן מדכתב הרי זו פאה, משמע שדין פאה על הכל, ותמוה. ב ונראה דסבר הרמב"ם דשאני לשו"פ כיון שאמרה תורה עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו, ומטעם זה ספק לקט לקט כמבואר בחולין קל"ד, וכן כתב הרמב"ם בפר"ד ממתנ"ע ה"ו ושם בה"ט, ולהכי כתב הרמב"ם הרי שתיהן פאה, והיינו שדין פאה חלה גם על הספק ופטור מן המעשר כדין פאה ממש. - והא דלא נחתי לזה הרמב"ן והרשב"א, אפשר דסברי דשאני בין ספיקא דמעשה לספד"ד. - וזהו כי ספד"ד עומד להתברר ולא נכנס לכלל ספק לדין זה. - ויש ראיה לזה דהספק העומד להתברר לא נכנס לכלל זה דספק לקט לקט. - והוא בהא דתנן בפר"ה דפאה הרוח שפיזרה את העומרים אומדים כמה לקט היא ראויה לעשות, יעוי"ש. וכן פסק הרמב"ם בפר"ד ה"ה. הרי חזינן דבאופן שיש לברר לא נכנס לכלל ספק. - וסברי הרמב"ן והרשב"א דספד"ד נכנס להתברר. - ומפני שלא ביררו עדיין הדין לא יצא מכלל עומד להתברר. - וזהו כמו שכתבו הפוסקים דחסרון ידיעה לא נכנס לכלל ספק להצטרף לספ"ס, וזהו מפני שספק זה עומד להתברר. - אבל הרמב"ם סבר דגם זה נכנס בכלל ספק. - ושאני התם הא בהא דהרוח שפיזר וכו' משום דכיון דיש לברר עפ"י האומד הרי זה כמבורר ממש. - ג והנה לכאורה יש להעיר מהא דכתב הרמב"ם שם בה"ו וז"ל לקט שנפל לארץ ולא לקטוהו עניים ובא בעל השדה והגדיש את הקציר שלו על הארץ כיצד הוא עושה, מפנה הגדיש שלו כולו למקום אחר, וכל השבלים הנוגעות בארץ כולן לעניים מפני שאין אנו יודעים איזו מהן שהיתה לקט וספק מתנות עניים לעניים שנאמר תעזוב הנח לפניהם משלך עכ"ל. ולכאורה ע"כ שאין זה כמבורר מטעם שיש לברר עפ"י אומד כהלכה הקודמת, ומזה חזינן שמתורת ספק לא יצאת אעפ"י שיש לברר על פי האומד. - והנה גם זה תמוה היאך נפטרו מן המעשר מטעם ספק, כיון שבאמת לאו ספק הוא. - והנה שם בה"ז כתב הרמב"ם מפני מה אין אומדין אותה וכו' מפני שעבר והגדיש על הלקט קנסוהו יעוי"ש, וזה תמוה דאם הוא מצד קנס, א"כ מדוע כתב בהלכה הקודמת שהוא מטעם ספק לקט, עי' ברדב"ז. ד א אבל נראה אשר באמת דבר שישנו בבירור לא הוי ספק כלל, מטעם דהרי הוא כמבורר, אמנם בזה שאסרו חכמים לברר כמו הכא שמטעם קנס אמרו חכמים שלא לברר, ממילא נשאר הדבר בספיקא. - וממילא הוי ספק לקט לקט. - ונפק"מ לענין מעשר. והנה הרדב"ז כתב שפטור מן המעשר מטעם הקנס, והוי הפקר בי"ד, ותמוה דהרי לא הפקירו בי"ד לעשירים ג"כ. - אבל הנכון כמו שביארנו דכיון דאסרו חכמים לברר, ממילא עומד בספק לקט ופטור מן המעשר מטעם שנעשה לקט מדין התורה, וזהו מפני הספק לקט נעשה ודאי, ולהכי כתב הרמב"ם שני הטעמים, וכמוש"נ. ה ובזה יש לבאר מה שכתב הרמב"ם בפר"ה שם הכ"ו בן לוי שנתנו לו מעשר טבל ומצא בו עוללות נותנו לעני. - ודבריו תמוהין שהרי בתוספתא פר"ג דפאה תניא להיפך דאיתא שם בן לוי שנתנו לו ענבים והיו בהן עוללות אינו חושש שמא של עניים הן יעוי"ש. - וזהו כוונת הראב"ד בהשגה. - אבל נראה דסברת הרמב"ם דכיון דעכ"פ ספק איתא שמא הן של עניים, והיינו באופן שאינן נקרצות עם האשכול כדאיתא בירושלמי. - ובמקום ספק יש לנו להחמיר במתנ"ע מצד הדין. - אמנם התנא דהתוספתא סובר דאזלינן בתר אומדנא דלא יתן הבעה"ב ללוי מה ששייך להעניים. - וזהו הביאור אינו חושש שמא של עניים הן, והיינו דאעפ"י שיש לחוש לספק, אבל מפני שהבעה"ב נתן ללוי אין מקום לחוש, דסמכינן שלא יגזול הבעה"ב מה ששייך להעניים. - והוי זה אומדנא שהוא כעין רובא, וזהו סברת הראב"ד. - אבל הרמב"ם סבר דהתוספתא זו אליבא דרבנן דר"מ דלא סברי האי דרשא דצדק משלך ותן לו וכמו"ש הכס"מ דרבנן פליגי על ר"מ וכן כתב התוסיו"ט שם. אבל הרמב"ם דפוסק ספק לקט לקט סבר דגם אומדנא לא מהני ומוכח דגם רובא לא מהני כמו"ש הרבינו משולם במרדכי פרק הזרוע בהא דתנן בחורי הנמלים הכל לעניים, ולא אזלינן בתר רובא מטעם דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו יעוי"ש. - וה"נ סבר הרמב"ם דלא מהני אומדנא. - וממילא מחויב הבן לוי ליתן העוללות לעניים. ו עוד אפשר לומר דגם הראב"ד סובר בזה כשיטת הרמב"ם. - אמנם סבר דהכא לא שייך לומר צדק משלך לגבי הבן לוי. - והוא דהרי מבואר בחולין שם דגם גבי מתנות כהונה ולוי' שייך צדק משלך. - וא"כ האי זכות דצדק משלך שייך גם גבי בן לוי וממילא אית לן לומר דמספיקא תשאר ביד הבן לוי העוללות מספיקא. - והרמב"ם סבר דכיון דטרם שבא להבן לוי נתחייבו העוללות להעניים מטעם דהספק בא מקודם טרם שבא להבן לוי, להכי זכות העניים מוקדם. ז ובזה שביארנו שיטת הרמב"ם יש ליישב ג"כ מה שקשה לי טובא ע"ד השמטת התוספתא פר"ב דפאה דתניא בעל הבית שנתן כליבה לעני למלאות לו מים אין בו משום לשו"פ וחייב במעשרות