נזר הקודש - בכורות פה

דר"ח ובשעירי הרגלים. - עוד קשה הא בעינן אחד למידרש דבעינן מיוחד שבעדרו כדדרשינן ביומא ל"ד יעוי"ש, וע"כ צריך לומר דזה ילפינן מתמיד דכתיב אחד. - אבל לפי"ז מדוע לא ילפינן ג"כ לענין מיוחד מששת ימי בראשית שעירי הרגלים משעיר דר"ח.- והנה כמו כן מה שדרשו מאחד דכתיב גבי תמיד דבעינן מיוחד שבעדרו, וקשה מדוע לא דרשו לומר דבעינן מיוחד מששת ימי בראשית, וע"כ דסבר הש"ס דזה נלמד משעיר דר"ח או משעירי הרגלים, וא"כ קשה למה בעינן אחד בשערי דר"ח ובשעיר הרגלים. ב והנה לרבנן דר"מ דפטרי ברחל בת עז ועז בת רחל. - א"כ בלא"ה סברי דאין זה שה ועז האמורים בתורה מאי דרשי הא דכתיב אחד, בכל הקרבנות האלה, ואם למידרש למיוחד שבעדרו כמו שדרשו רבנן דרבי שם ביומא לגבי תמיד. - קשה מדוע לא ילפינן זה מזה והנה שם עביד הש"ס צריכותא בנדר ובחובה. - אבל שעירי הרגלים ושעיר דר"ח הלא הוקשו זה לזה ולמה אמרה תורה אחד בכל אחד ואחד. ג והנה אפשר דרבנן סברי ג"כ להאי דרשא דאחד המורה המיוחד, המיוחד ובא מששת ימי בראשית שזה לא נלמד מהא דמיעטה התורה נדמה, משום דשאני זה דנחית לדרי, וכמו שקאמר הש"ס. - וחידשה תורה שזה גם כן, בתורת נדמה הוא. וילפי מזה שכן הדין גם כן לענין בכורה שפטור מבכורה, וזה לא ידעינן מהא דכתיב אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור. - משום דמזה אין אנו יודעין רק אם אזלינן בתר אימיה. - ומאחד המאחד ילפינן דאזלינן גם בתר, אימי' דאימי', דפסולין לשעיר ר"ח ושעירי הרגלים, וזה הוי אליבא דכו"ע דהרי חזינן דר"מ מודה בזה לרבנן, וא"כ מבואר דזה הוי לכו"ע, וא"כ שפיר איכא למימר דרבנן דיומא ג"כ דרשי להאי אחד להורות להמיוחד דמששת ימי בראשית. ד אמנם לפי"ז יש לעיין מדוע השמיט הרמב"ם להאי דינא דבעינן בשעיר של ר"ח ושעירי הרגלים שיהי' דוקא בן שעירה אפילו היכא דנחית לדרי וצע"ג. ה שם, אמר רבי אחא בר יעקב הכל מודים דאין לוקין על צמרו משום כלאים שנאמר לא תלבש שעטנז מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה יעוי"ש. - והנה מדאמר הכל מודים משמע דקאי אפלוגתא דר"מ ורבנן דמיירי באופן דנחית לדרי. - ומ"מ נקרא נשתנה, אעפ"י שדומה לאימיה, אלא שאינו דומה לגבי אם אימי', והוא מטעם שאינו שה המיוחד מששת ימי בראשית. - וכן משמע מפירש"י שפירש וז"ל על צמרו של שה שאינו מיוחד שה לדורותיו עכ"ל. ו ולפי''ז תמוה לי מה שכתב הרמב"ם בפר"י מכלאים ה"ב וז"ל רחל בת עז צמרה אין לוקין עליו משום כלאים עכ"ל, מבואר דכתב רק בנדמה שאינו דומה לאמו. - אבל טרם ידענו היאך הדין בשדומה לאמו ואינו דומה לאם אמו. - ומשמע דסבר הרמב"ם דרק דאינו דומה לאמו כן הדין. - אבל בשדומה לאמו ואינו דומה לאם אמו, דאז לא נחשב לשינוי.- ותמוה דזה הוי היפוך הסוגיא, וכמו כן בפר"ב מציצית ה"א כתב רחל בת עז פסול לציצית יעוי"ש, וזהו השינוי שאינו דומה לאם, אבל לא כתב השינוי שאינו דומה לאם אמו. - ומשמע דסבר דזה לא נקרא נשתנה, וזה הוי היפוך הסוגיא הא דאמר רב פפא הכל מודים שצמרו פסול לתכלת יעוי"ש. וע"כ דקאי גם על אופן דנחית לדרי, כמבואר, וצע"ג. ז והנה אפשר דסבר הרמב"ם דלרבנן דר' שמעון לעיל ו' ע"ב דסבר דטמא שנולד מן הטהור טהור. - והיינו דתמיד משגיחין על האם. - ואפשר שנחשב גם למין טהור לכל מילי. - ומטעם זה לרחל שנולד מן העז דין עז עליו, מלבד דלקרבן פסול מטעם נדמה אבל בשם ומין עז הוי האי רחל. - וא"כ לא בעינן לזה לבטל צמרה מטעם שנשתנה, אלא כיון שדין עז יש על הצמר, וממילא אין זה צמר האמור בתורה. - ולהכי גם בהולד הנולד מהאי רחל שנולדה מן עז תורת עז עלי' מצד הדין ג"כ. - ויש לעיין היאך הדין לענין הרבעה. - ובספרנו נזר הקודש למסכת כריתות בפר"ק מבואר אודות זה. - והנה בהחלטה הלזו שפיר נכון מה שלא נחית הרמב"ם לדרי. - וע"כ מפרש הרמב"ם הסוגיא דנחית לדרי. היינו אם אמרינן כר' שמעון דפליג שם על רבנן וסבר דגמל הנולד מן הפרה טמא מטעם דאזלינן בתר המראה ולא משגיחין על האם. - ולהכי ברחל שנולד מן העז תורת רחל עלי'. - ובזה הוי הפסול רק מטעם השינוי.-ומטעם זה גם אם השינוי באופן דנחית לדרי, ג"כ נקרא שינוי. מטעם שאין זה רחל המיוחד מששת ימי בראשית. - אבל הרמב"ם לשיטתו שפיר כתב רחל בת עז אין בצמרו משום כלאים, וצמרו פסול לציצית, וזהו מטעם דאין זה רחל אלא עז. - וצמר עז אינו בכלל צמר. ח ובזה יש ליישב הא דהקשה מרן בפר"י מכלאים בזה שכתב הרמב"ם דצמר של רחל בת עז לענין כלאים אינו אסור אלא מדרבנן משום מראית עין. - והקשה הלא בסוגיא מבואר רק דאין לוקין, ומשמע דאבל אסור מדאורייתא, יעוי"ש. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר, דהנה הסוגיא מיירי אליבא דהאי תנא דסבר בטמא היוצא מן הטהור טמא, וזהו מפני דאזלינן בתר המראה וחזותא. - וכיון דלמראה עינינו היא רחל. - להכי יש בצמרה איסור דאורייתא משום כלאים, כיון דצמרה הוי צמר, ורק אין לוקין על שעטנז כזה מפני השינוי. - אבל הרמב"ם לשיטתו דסבר דאזלינן בתר האם, וכיון שהאם היא עז לא הוי הצמר של הרחל הנולד מן עז דין צמר כלל, וליתא בזה איסור מדאורייתא, ורק מפני מראית עין אסור, זה נראה בביאור שיטת הרמב"ם בס"ד. א שם, משנה, רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת, ריוה"ג אומר שניהן לכהן שנאמר הזכרים לד', וחכ"א אי אפשר לצמצם, אלא אחד לו ואחד לכהן. - ויש להבין טמעייהו דרבנן, דהלא שפיר קאמר ריוה"ג דע"כ הקרא מרבה שני בכורים. - מדכתיב הזכרים. - וע"כ או דאפשר לצמצם שיצאו כאחת, או דכוונת התורה שאם יתראה לפנינו שהיציאה היתה כאחת דין