נזר הקודש - בכורות פד

קונה בעכו"ם א"כ היאך כתב הרמב"ם בפר"ז מה' ע"ז הלוקח גרוטאות וכו' אעפ"י שמשיכה בעכו"ם קונה יעוי"ש, משמע דסבר דמעות אינו קונה בעכו"ם עכת"ד יעוי"ש. ח ונראה דבאמת סבר הרמב"ם דמעות אינו קונה בעכו"ם וכמו שסברי רוב הפוסקים. - אבל יש בזה קנין מצד אחר. - והוא דאם לא יתן העכו"ם המעות בחזרה ע"כ תפיס הישראל המטלטלין שקנה. וכן להיפך אם קנה הנכרי מישראל במעות, אם לא יתן הישראל המעות בחזרה ע"כ תפיס העכו"ם המטלטלין עבור המעות, זה עצמו פועל להיות הדמים קנין. - ונפק"מ לדינא בין אם מעות קונה מצד הדין לבין אם מעות קונה רק מצד דאי לא יהיב זוזי תפיס לה להמטלטלין, וזה הדבר דאם מעות קונה הנה תיכף כשקבל המוכר המעות שוב ליתא בחזרה לא מצד המוכר, ולא מצד הקונה. - אמנם אם מעות אינו קונות מצד הדין, ויכולין שניהם לחזור. - אמנם אם המוכר אינו מחזיר המעות, המכירה קיימת, נמצא דביטול המכירה תליא בחזרת המעות, וכל זמן שלא החזיר המעות הוי מכירה קיימת, וזהו מטעם דכל שעה ושעה ביד הלוקח לתפוס החפץ עבור הזוזי. - וזהו שכתב הרמב"ם בה' ע"ז נתן מעות ולא משך יחזירם העכו"ם, ואם משך ולא נתן מעות אעפ"י שמשיכה בעכו"ם קונה יעוי"ש. - והיינו דבנתן המעות כיון שאינו קנין מצד עצמו, אלא תליא בחזרה דהמעות, וזה מדויק גם בהא דכתב בה' זכיה ומתנה שכתב קונה במשיכה ומקנה במשיכה, או בדמים. - ולכאורה אם סבר דדמים קונה כמו משיכה, היה לרבינו לכתוב קונה במשיכה ובדמים ומקנה במשיכה ובדמים. אבל חזינן דכתב הרמב"ם קונה ומקנה במשיכה, ואח"כ כתב או בדמים, מזה נראה דהקונה ומקנה קאי רק על המשיכה ועל הדמים בא ברמיזה, והיינו ע"כ כוונתו על הדמים שיש בזה ג"כ אופן קנייה אבל לא על אופן דמשיכה והביאור בזה בדמים, אם המוכר מעכב הדמים, ולא בא בחזרה על הדמים, דאז יש לו זכות תפיסה דהחפץ עבור הדמים שנתן דזה ג"כ עושה קנין. - וזהו הדין שבין ישראל לעכו"ם דהביטול המכירה שבאה על ידי מעות תליא בחזרת הדמים. וזהו הכוונה שכתב בפר"ד דבכורות דבלקיחה דמעות נפטרת מבכורה, וזהו בזכות תפיסה. - וזהו דכל זמן שלא באו המעות בחזרה יש בזה קיום המקח. - ולא קרינן בזה בשעת לידה בישראל שהוא כולו מישראל. ט וה והנה לפי"ז יש לעיין בזה שכתבו הפוסקים לדינא דבעינן מעות ומשיכה בשקונה בהמה מן העכו"ם או שמוכר לו. - בכדי לצאת מספיקא ולא סגי במעות כשיטת רש"י, מטעם שמא הלכה כר"ח דמשיכה קונה בנכרי ולא מעות. - וקשה הא כיון דנקטו הפוסקים לדינא בהא דהמקבל בהמה מן הנכרי דפטורה מן הבכורה מטעם דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה קרינן לי' יד עכו"ם באמצע ופטורה מן הבכורה, א"כ גם בשמוכר בהמה לעכו"ם במעות, אם לא יהיב זוזי לעכו"ם תפיס לבהמה בעד המעות, א"כ הוי זה יד עכו"ם באמצע. - ולמה בעינן גם משיכה. - ומדוע משונה זה מבהמת ארנונא אע"ג דמצי לסלוקי בזוזי, וצ"ע. י ונראה דאם אנו תופסין להלכה דמעות אינן קונות בעכו"ם. - אין לו תביעה על הבהמה עבור המעות, והוי המעות כפקדון אצל המוכר, ואם בא לתפוס הבהמה אין אנו מניחין אותו, וגם אם תפס הבהמה בע"כ לא קנה. - וכופין אותו להחזיר הבהמה לבעליו. - ובזה ישונה מהא דבהמת ארנונא דהתם אם תפס להבהמה אין מוציאין מידו. - וכן בהמקבל בהמה בצאן ברזל אם תפס הבהמה או הוולדות עבור הזוזי אין מוציאין מידו. - והא דיכול לסלוקי לי' בזוזי. זהו מעיקרא קודם שתפס אזוזי, משא"כ לאחר תפיסה אין מוציאין מידו, וזהו מפני שזהו זכותו בתחילה, משא"כ בקנין מעות אין לו זכות תפיסה על הבהמה עצמה, וגם אם תפס בע"כ שלא מדעת הבעלים מחויב הוא להחזיר. - להכי כתבו הפוסקים דלצאת מידי ספיקא בעינן תרווייהו מעות, וגם משיכה. והנה לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם משמע דסבר דגם בקנין מעות כן הדין כמו במקבל צאן ברזל, אבל הפוסקים לא נקטו כן. וכמו שביארנו. יא והנה הריט"א בסוגיא זו רוצה לחדש דאם עכו"ם נתן מעות לישראל בעד בהמתו דפטורה מן הבכורה אפילו למ"ד משיכה קונה ולא מעות. והוא לפי סברת הר"ח שהביא הרא"ש בפר' חזקת הבתים גבי עכו"ם שמכר קרקע לישראל וקבל המעות ולא כתב השטר דאעפ"י שלא קנה הישראל קנין גמור, מ"מ חלה זכיות הלוקח על השדה למשכנתא בשעת מתן מעות, דאע"ג דלא קנה בכסף לגמרי היינו לקנות גוף הקרקע אבל תורת משכנתא לא פקע מיני'. - ובב"י חו"מ סימן קצ"ד כתב שזהו דעת רבינו האי והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והריטב"א ורבינו יונה והנ"י. - ולפי סברתם הוא הדין הכא בשנתן העכו"ם מעות לישראל בעד בהמתו דאע"ג דלא קני גוף הבהמה, אבל תורת משכון לא פקע מיני', וממילא נחשב זה יד עכו"ם באמצע יעוי"ש. - נראה דלא דמי דשאני התם דבאמת קרקע נקנה בכסף ורק לענין סמיכת דעת בעינן שטרא. - אבל העכו"ם המוכר אסתלק מן הקרקע כשקבל המעות. - ולגבי אחרים הזוכים בהקרקע הרי"ז למשכון עבור הדמים שנתן. - וכל זה הוא מפני שהקרקע הוי כהפקר וכל אחד יכול לזכות בה כדאיתא שם בסוגיא. - משא"כ הכא בקנין הדמים שנתן העכו"ם לישראל לא עשה שום קנין, והבהמה עצמה ברשות בעלי' עומדת. - ואין שום אדם יכול לזכות בה. - ואפילו העכו"ם עצמו כשתפס אינו זוכה בה, וממילא גם משכון לא הוי, דבמשכון בעינן גם כן שיקבל המשכון ברצון הממשכן. - וממילא אין לדון בזה ספ"ס בצירוף השיטה דמעות קונות. - וזהו משום דלא שייך שיטת הראשונים שם לנידון דידן כמוש"נ. א דף י"ז, אמר ר' יוחנן מודה ר' מאיר בשעיר של ראש חדש דבעינן בן שעירה מ"ט אמר קרא אחד המיוחד ובא מששת ימי בראשית. - ופירשו רש"י ותוס' דהוא הדין שעירי הרגלים דכתיב בהן אחד יעוי"ש. - וקשה מדוע לא ילפינן משעיר דר"ח דהרי הוקשו כל המועדים זה לזה כדאיתא בשבועות י' יעוי"ש. - וא"כ למה כתבה תורה אחד בשעיר