נזר הקודש - בכורות פג

פדיונן דחשבינן לעיל ולד צבי ואיל, ותירצו בזה, יעוי"ש. - א ע"ב גמרא, למימרא דכיון דלא נקט מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא וכו' אלא אמר רבא וכו' והכא גבי בכורה היינו טעמא דאילו אתי עכו"ם בעי זוזי ולא יהיב לי' תפיס לה לבהמה, ואי לא משכח לה לבהמה תפיס וולדות דידה והוי יד עכו"ם באמצע וכו'. - וכן פסקו הפוסקים. - ויש לעיין היאך הדין כשהיה הדבר להיפך דעכו"ם קבל צאן ברזל מישראל אם פטור מן הבכורה, ולכאורה כי היכי דפטור מן הבכורה מטעם זה דאילו לא יהיב לי' זוזי. - תפיס לפרה, ואי לא משכח לפרה תפיס וולדות, ממילא ברשות ישראל קיימא, וחייב בבכורה. - או"ד כיון דעכ"פ הרי"ז צאן ברזל אצל העכו"ם, הוי יד עכו"ם באמצע. - ואפשר שזה יותר מבאמצע כיון דכל אחריות על העכו"ם, ובזה פשיטא להש"ס דפטור מבכורה, ואדרבה חידוש איכא להיפך בישראל המקבל דאעפ"י שכל האחריות על הישראל, מ"מ כיון דיש זכות לעכו"ם לגבות אם לא יהבינן לי' זוזי ג"כ נקרא עכ"פ לכהפ"ח יד עכו"ם באמצע. ב ונראה לפשוט הספק מהא דכתבו התוס' וא"ת מאי שנא מבהמת ארנונא דחייבת בבכורה ללישנא קמא דרבא בפר"ק דפסחים היכא דמצי ישראל לסלוקי בזוזי, והכא נמי אי יהיב לי' זוזי לא תפיס לולד, וי"ל התם עיקר בהמה של ישראל מתחילה, אלא שמשועבדת היא לארנונא וכיון דאפשר לסלוקי בזוזי לא יצאה מרשות ישראל ולא חשיב יד עכו"ם באמצע אבל הכא דמתחילה של עכו"ם כל זמן שיש לעכו"ם כח זה דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה לא יצאה מרשות עכו"ם ומקרי יד עכו"ם באמצע שלא נסתלקה ידו לגמרי עכ"ל. - ולפי"ז יש לפשוט הספק דבאופן שהעכו"ם קבל מישראל והבהמה היא מתחילה של ישראל, הנה בשעבוד העכו"ם לא יצאת הבהמה מרשות ישראל, ודמיא לבהמת ארנונא דחייבת בבכורה. ג ובזה יש ליישב מה שקשה טובא הא דכתבו הפוסקים דלמ"ד משיכה בעכו"ם קונה ולא מעות, דבנתינת המעות לא נפטרה מן הבכורה. - וקשה הא אם לא יתן הישראל המעות בחזרה להעכו"ם תפיס לה לבהמה וא"כ הוי יד עכו"ם באמצע. - אבל לפי מה שכתבו התוס' בטעם דבהמת ארנונא דכיון דהפרה הוא של ישראל לא מהני סברא זו לפטור מן הבכורה אתי שפיר גם הכא דכיון דעיקר הבהמה הוי של ישראל לא מהני סברא זו דאי לא יחזיר לו הישראל המעות תפיס לה לבהמה, כיון דהעיקר הוא של ישראל. ד אמנם בהא דבהמת ארנונא פסק רבינו האלפס דפטורה מן הבכורה, והיינו דפוסק כאיכא דאמרי דפסחים שם דאמר רבא דבהמת ארנונא פטורה מן הבכורה, וכן כתב שם הרא"ש בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה, ואע"ג דמצי לסלק לי' בזוזי יעוי"ש. וכן פסקו הטור והמחבר. - והנה לפי"ז ע"כ גם כשקבל נכרי בהמה מישראל בצאן ברזל, ג"כ פטורה מן הבכורה, מטעם דזה ג"כ נקרא יד עכו"ם באמצע. - ובזה אתי שפיר מה שכתב הרמב"ם בפר"ד מבכורות ה"ג וז"ל המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהם, או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר כל רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל עכ"ל, וזהו ע"כ דסבר ג"כ כשיטת הרב אלפס דבהמת ארנונא פטורה מן הבכורה. ואעפ"י שלא כתב בהלכה הא דבהמת ארנונא, אבל משמע דסבר כן מהא דכתב דנכרי שקבל מישראל, דבזה ג"כ מצי ישראל לסלק לעכו"ם בזוזי, ומ"מ נקרא יד עכו"ם באמצע. ה נמצא דנידון דידן תליא בהני תרי לישני דרבא בהא דבהמת ארנונא. - וכיון שנקטו הפוסקים כלישנא בתרא דרבא ופטרו בהמת ארנונא מבכורה, ולהכי פטרו ג"כ בנכרי שקבל מישראל, וכמו שכתבנו. - והנה בתה"ד הנקרא פסקי מהרא"י בסימן ק"ל דעתו לומר ולדון דבנכרי שקבל מישראל כיון שגוף הבהמה של ישראל חייב בבכורה. - וכתב ומה שכתב ביו"ד בקיצור או נכרי שקבל מישראל משמע דאין מחלק בהכי אין בידנו פה מיימוני מסדר קדשים לדקדק בו יעוי"ש. - אבל לפלא הלא זה ידע בודאי האיכא דאמרי בגמ' דרבא סובר דבהמת ארנונא פטורה מן הבכורה אעפ"י שגוף הבהמה של ישראל, והרי"ף והרא"ש פוסקים כהאיכא דאמרי. - והנה הרמ"א מביא להאי דינא בסימן ש"כ ס"ה ומציין לפסקי מהרא"י. - ולכאורה תמוה דהלא המהרא"י שם דעתו להחמיר אם גוף הבהמה של ישראל. - ואפשר שסמך הרמ"א כיון שכתב שאין בידו ספר המיימוני. - משמע דאילו ראה ברמב"ם היה מסכים לזה להכי מציין הרמ"א שכן דעתו. ו והנה תצא מזה דנכרי הקונה בהמה מישראל במעות או להיפך ישראל שקנה בהמה מנכרי במעות אעפ"י שמעות אינן קונות, וישנו למעות בחזרה מן המוכר להלוקח כיון שלא נעשה הקנין בהמעות, אבל כיון דאם לא יתן המוכר המעות ע"כ תפיס להבהמה עבור המעות, קרינן לזה יד עכו"ם באמצע- וכשהדבר להיפך שישראל נתן לעכו"ם מעות עבור הפרה, אעפ"י שמעות אינן קונות, מ"מ כיון שעכ"פ גוף הפרה הוא של הנכרי פשיטא שקרינן לזה יד עכו"ם, ועכ"פ אין זה הכל מישראל, ופטורה מן הבכורה, - והנה בזה יש לנו נתיב להבין שיטת הרמב"ם כאשר יבואר. ז כתב הרמב"ם בפר"ד מבכורות ה"ה וז"ל ישראל שנתן מעות לנכרי וקנה לו בהן בהמה מנכרי בדיניהן אעפ"י שלא משך קנה וחייבת בבכורה, וכן אם קנה הנכרי מישראל בדיניהם ונתן מעות אעפ"י שלא משך קנה ופטורה מן הבכורה עכ"ל, ודייקו מזה הפוסקים דסבר הרמב"ם דבנכרי מעות קונה. - והנה בה' זכייה ומתנה פר"א הי"ד כתב וז"ל עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים עכ"ל וכתב הה"מ כוונת רבינו הוא שהעכו"ם קונה ומקנה בין במשיכה בין בדמים וכו' וזה דעת המחבר שפסק בה' בכורות פר"ד ישראל שנתן מעות וכו' ומשם שכוונת המחבר שאף העכו"ם קונה בדמים וכו' וכבר נחלקו עליו ואמרו דהרי קיי"ל דעכו"ם דוקא במשיכה ולא בכסף, וכן כתב הרמב"ן ז"ל בהלכות בכורות יעוי"ש.- והלח"מ שם הקשה דלדברי הרמב"ם הכא דסבר דגם מעות