נזר הקודש - בכורות פ

קל"ה. - והיינו שזה אסרו חכמים גזירה מיוחדת לא מטעם אתי לאיחלופי. - וזהו מפני שהקדיש הראויה למזבח. - והיינו אף באופן שאינו נהנה כלל מהגיזה ועבודה, וליתא בה משום נהנה מן ההקדש מ"מ אסרו חכמים עצם המלאכה דגוזז ועבודה ורק מלקות ליכא. כיון שהאיסור שלא הלאו דלא תגוז בקדושת הגוף למזבח נאמרה. - אבל אסרו חכמים בעצם איסור להיות גוזז ועובר, מפני שהיא עכ"פ תמימה ועומדת היא להיות קרבן למזבח, כן נראה בביאור דברי הרמב"ם בס"ד. יח והנה זה ודאי דע"כ מיירי דינו של הרמב"ם באופן שלא נהנה מאומה מהגיזה ועבודה, דאל"כ הרי יש בזה גם מלקות כמו"ש שם בפר"א דמעילה ה"ג וז"ל לא תוכל לאכול וגו' מפי השמועה למדו שזו אזהרה לאוכל מבשר עולה וכו' וה"ה לשאר הקדש שהוא להשם לבדו בין מקדשי מזבח בין מקדשי בדה"ב אם נהנה בהן בשוה פרוטה לוקה עכ"ל. - וא"כ ע"כ מיירי בדין זה בגיזה ועבודה בקדשי בדה"ב מיירי שאין בו הנאה של כלום. אבל ע"כ אין לומר ג"כ בשנהנה בפחות משו"פ וכמו"ש - והיינו מדלא כתב הרמב"ם דמיירי באופן שנהנה בפחות מכשיעור מעילה. - וע"כ משום דזה לא יספיק מטעם דחצי שיעור ג"כ אסור מדאורייתא. - וביותר כמו שכתבנו לעיל דהתורה רבתה גם לחצי שיעור לגבי מעילה. - וע"כ דכוונת הרמב"ם כמו שמתרץ השיט"מ בתירוץ הראשון דמיירי שאין בזה הנאה כלל, והיינו כגון שקנה הגיזה ועבודה מן ההקדש. - והנה בפשיטות יש לומר דגוזז או עובד לצורך הקדש. יט וראיתי אח"כ בספר בית מאיר בחידושיו לבכורות תמה על הסוגיא ועל הרמב"ם דהלא איכא איסור מעילה בגיזה ועבודה.- ובימיו עדיין לא נדפס השיט"מ ולא ראה שהיא קושיות הראשונים. ומפרשים שמיירי באופן שלא נהנה מהגיזה ועבודה. כ דף ט"ו, מנה"מ דת"ר צבי מה צבי פטור מן הבכורה וכו' ת"ל איל מה איל פטור מן הבכורה ומן המתנות אף פסוה"מ פטורין מן הבכורה ומן המתנות. - ויש לעיין דכיון דגם פסוה"מ פטורין מן המתנות א"כ פשיטא דקדשים ממש פטורין מן המתנות מכח כש"כ, וא"כ מדוע כתבה תורה "אותם" למעט קדשים מן המתנות כדאיתא בחולין ק"ל. - והנה לכאורה אפשר לומד דאין ללמוד מפסוה"מ דשאני פסוה"מ שפטורין גם מחזה ושוק, משא"כ קדשים שחייבין בחז"ו אפשר שחייבין גם במתנות.- וביותר שהמשנה שם דרש בק"ו מחולין שאין חייבין בחזה ושוק חייבין במתנות קדשים שחייבין בחזה ושוק אינו דין שחייבין במתנות יעוי"ש. - וא"כ גם בהא דפסוה"מ דאין ללמוד להקדש לפטור ממתנות מהא דפסוה"מ שפטורין ממתנות, משום דיש לומר דשאני פסוה"מ שפטורין מחזה ושוק משא"כ קדשים שחייבין בחזה ושוק, ולהכי איצטרך אותם למעט קדשים ממתנות. כא אמנם יש לדייק ולהקשות לכאורה דהלא הק"ו מחולין יש להשיב דשאני חולין דלא אפשר לחייבם בחזה ושוק מטעם דלא אפשר משום דאין לקיים תנופה כמו שקאמר שם הש"ס דכיון דבעינן תנופה בפנים וזה לא אפשר משום דאסור להכניס חולין בעזרה. - ודוחק לומר דסבר האי תנא דמותר כמו דפליגי תנאי בזה במנחות דף ק"ו, אבל תקשה לפי"ז לרבא שם דסבר דכו"ע סברי דאסור להכניס חולין בעזרה, ודוחק לומר שהוא מדרבנן. וכן מבואר במל"מ בפר"ב משחיטה דכל שהוא עושה דרך הקרבה אסורה מדאורייתא יעוי"ש. - וא"כ היאך שונה התנא הק"ו מחולין. - אבל אפשר לומר דכוונת התנא כיון שמצינו דגם פסוה"מ פטורין ממתנות. - ובזה ליכא איסור חולין בעזרה כיון שעכ"פ עדיין תורת קדשים עליהם, ומ"מ מיעטה התורה ממתנות. - וא"כ ע"כ גם הא דפטרה תורה חולין מחזה ושוק, הוא מצד עצמו, ולא מטעם דלא אפשר. - וא"כ איכא ק"ו לחייב הקדש במתנות מכח ק"ו דחזה ושוק. כב אבל לפי"ז תצא חדש דליכא איסור חולין בעזרה בפסוה"מ. - וכן יש להוכיח מהספרי דברים י"ב דדרש למעט פסוה"מ מחזה ושוק יעוי"ש. - וקשה הא בלא"ה לא אפשר מטעם המצוה דתנופה, וע"כ סבר הספרי דמותר להכניס פסוה"מ בעזרה. כג ויש לעיין היאך הדין אם נשחטו בעזרה אם יש בזה משום חולין שנשחטו בעזרה, וצ"ע. כד אמנם נראה דאם לא מיעטה התורה קדשים ממתנות דאז לא הוי דרשינן למעט גם פסוה"מ ממתנות. - דהיינו דלא הוי דרשינן הא דהקישה תורה פסוה"מ לצבי ואיל למעטם ממתנות, משום דהוי אמרינן דלא נפקעו מכל מה שנתחייבו מקודם. - ורק מחיוב חדש שנוהג בחולין ולא בקדשים פטורים מטעם ההיקש לצבי ואיל. - כמו לחייבם בבכורה, שזה ליתא בהקדש, אבל במתנות אם הקדש חייב גם פסוה"מ חייבים, ואם בשביל ייתור הקראי שאמרה תורה צבי ואיל דע"כ בא להוסיף עוד, הוא לפטור הדבר אשר הוא יותר בסברא, והיינו חזה ושוק שנוהגין בו דין קרבן. משא"כ מתנות שאין בהן תורת קרבן הוי אמרינן דהחיוב שמקודם לא נפקע מהם, להכי אי לאו דכתבה תורה אותם למעט קדשים ממתנות, לא הייתי לומד זה מפסוה"מ, משום דהוי אמרינן דגם פסוה"מ חייבין במתנות, להכי איצטרך אותם דקדשים פטורים ממתנות, וממילא מלמד ההיקש לצבי ואיל לפטור פסוה"מ ממתנות, והיינו שטרם יצא מתורת הקדש לגמרי. כה ובזה יש לבאר הא דאיתא הכא בסוגיא דדרשו מאך למעט לומר דנוהג בפסוה"מ דין אותו ואת בנו, ואיסור חלב. - ולכאורה מה חזית לפטור מבכורה וממתנות, ולחייבם באותו ואת בנו. - ולחיוב חלב. - אבל הביאור בזה כי כל מה שנתחייבו מקודם בהיותם בקדושת הגוף, זה לא נפקע מטעם שנפדו והם פסוה"מ. - ורק לא נתחייבו בחיובים הנהוגים בחולין. ולא במוקדשים כגון בכורה ומתנות וכדומה. כו ולפי"ז יש להבין דברי רבא שאמר דאך לאותו ואת בנו אתי, וחלבו מדמי נפקע יעוי"ש, וקשה למה איצטרך קרא לחלבו דהלא איסור ע"כ לא נפקע, וגם זה ע"כ ישנו בכלל המיעוט דאך.