נזר הקודש - בכורות עז

שטר מטעם דלא שייך קנין שטר אצלו, וא"כ ממילא ליכא למידן ק"ו גבי כסף ג"כ, מטעם דאיכא למימר שטר יוכיח שקונה בגופו אם קנה אותו מישראל, ואם הישראל קונה מן העכו"ם אינו קונה בשטר משום דלא שייך קנין שטר אצלו. כן יש לפרש בכוונת הפירכא. - אבל התוס' שהקשו דבאמת תקנה שטר כשקונים מן העכו"ם תמוה הא לא שייך אצלו קנין שטר. - ולזה הגיה הברכת הזבח שטר בדברי התוס'. ז וגם אין לפרש כוונת התוס' דהא דאמרינן אין קנין שטר בעכו"ם זהו כל זמן שאין התורה מלמדת אותנו שיש קנין. - אבל אם אמרינן דמן התורה למדנו שיש קנין שטר בעכו"ם ע"כ יועיל שטר גם אצלו, וזהו שהקשו התוס' דלימא דהתורה מלמדת שיש קנין שטר אצל העכו"ם. - אבל זה ליתא דהלא עיקר הסברא שאין שטר בעכו"ם הוא מטעם כמבואר בב"ב שם משום דלאחר שקבל המעות אסתלק מן החפץ. - ושוב אין דעתו עלי'. - וא"כ אין סברא לומר שעל זה מורה הכתוב שזה יהי' נקרא קנין באופן שאין דעת המקנה עוד על זה ונפק מזה זכות בעלות. ח אבל נראה לפרש דהלא כל עיקר הא דאיתא שם ב"ב דלא הוי קנין שטר אצל עכו"ם הוא מטעם דלאחר שקבל הכסף אסתלק מזה. - כל זה שייך באופן שקבל כסף. - אמנם אם העכו"ם נותן מתנה פשיטא דלא שייך האי טעמא. - ובאופן זה מסתבר שיועיל שטר גם אצל עכו"ם, וכדומה לזה כשמוכר בהקפה או שמקבל רק פרוטה אחת לכוונת הקנין פשיטא שלא אסתלק מזה עד שיתן שטר, ובזה אתי שפיר הא דפריך הש"ס א"כ אפילו בשטר ובחזקה נמי. - ובאופן זה שפיר מתפרשין גם דברי התוס' שהקשו וא"ת דלמא הא מיד עכו"ם בשטר. - איברא דזה לא יספיק לשיטת הר"ת הובא שם ב"ב בתוס' ד"ה עכו"ם וז"ל ושטר ודאי לא קנה בעכו"ם, משום דישראל גופי' לא קנה בשטרא אלא מספר המקנה דירמיהו והתם ישראל הוי עכ"ל יעוי"ש, ולפי"ז שטר לא מהני בעכו"ם מצד הדין. - והנה אם אמרינן דכוונת התוס' לשיטת ר"ת דלא מהני קנין שטר בעכו"ם מצד הדין לפי"ז מדוע כתבו הכא דלמא ביד עכו"ם בשטר. - אבל לפי"ז יש להקשות גם על חזקה דהרי לשיטת הר"ת אין לנו לומר חזקה ג"כ בעכו"ם דהרי הלימוד חזקה ילפינן מוירשתם אותה וישבתם בה, וזה מיירי בישראל, וליכא למילף עכו"ם. ואין להקשות דלפי"ז במה קנה סיחון ארץ בני עמון שאמרו רבותינו עמון ומואב טיהרו בסיחון. - אבל ע"כ שאני התם דהוי כיבוש מלחמה. - וזה עצמו נחשב לקנין. - אבל חזקה לא ידענו מן התורה לשיטת הר"ת. - אבל לפי"ז ע"כ יש לפרש דכוונת התוס' דאם אמרינן דכוונת התורה על שטר וחזקה ממילא יחודש הדין דעכו"ם קונה בשטר ובחזקה. וגם הש"ס שפריך א"כ שטר וחזקה נמי, ג"כ הכוונה דיחודש מזה הדין דעכו"ם קונה בשטר ובחזקה. טז שם, הכי קאמר אעפ"י שנתן מעות אי משך אין אי לא משך לא. - מבואר דאם לא משך אין בזה שום חלות המכירה. - והוי ביטול מקח. והקשו בתוס' והא איכא מי שפרע, יש לומר כשקבל עליו לדון בדיני ישראל ומי שפרע אין זה דין יעוי"ש. ביאור הדברים דמי שפרע אינו פועל על הקנין מאומה אלא רק לטותא דרבנן איכא על החוזר. - ומזה יש לדון דאם מכר המוכר לאחר גם קודם הקבלת המי שפרע מכירה דהשניי' יש לה חלות. - והוא מטעם דהמי שפרע אין לה שייכות להקנין. - אמנם עוד תירצו התוס' כמו שמפרש הר"ת דבמקום שמפסיד לגמרי ליכא מי שפרע יעוי"ש. - והנה משמע מתירוצם השני דמי שפרע יש לה עיכוב מצד הדין, וכל זמן שלא קבל המי שפרע בבי"ד המכירה קיימת, ואם מכר לאחר קודם הקבלת המי שפרע אין ממש בהמכירה של השני. - וראיה לזה דסברי התוס' דלולא שיש בזה הפסד לגמרי, והי' בזה דין מי שפרע לא הי' יכול לחזור עד שיקבל המי שפרע, נמצא דנידון זה אם המי שפרע פועל על המקח תליא בהשני תירוצים של התוס'. עי' בספרנו שאילות משה חחו"מ סימן ל"ז. - א דף י"ד, משנה, כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה. - ופירש"י שהיה להם מום קבוע והקדישן להמכר ולהביא מדמיהם קרבן למזבח יעוי"ש. - ומשמע שזה הדין בהקדישן למזבח, ולא בשהקדישן לבדה"ב וכן פירשו בתוס' שכתבו לאו בקדשי בדה"ב איירי אלא בהקדישן למזבח לדמיהן דאין חילוק בין רישא לסיפא אלא שזה קדם הקדשו למומו, וזה קדם מומו להקדשו יעוי"ש. - ויש לעיין היאך הדין בהקדש בדה"ב. - ולכאורה משמע דבהקדש בדה"ב ליתא כלל להאי דינא. - והיינו דבהקדש בדה"ב יש חיוב בכורה גם בהקדשו קודם שנפדו. - והיינו משום שלא הוי אלא חיוב דמים להקדש, וכמו שמצינו הבדל בין קדושת מזבח לקדושת בדה"ב לענין להפקיע מידי שעבוד דהקדש בדה"ב אין מפקיע מידי שעבוד כדאיתא בגיטין מ' ע"ב הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד, ופירש"י דוקא קדושת הגוף מפקיע מידי שעבוד אבל קדושת דמים לא יעוי"ש. - ובזה יש לומר ג"כ הכא דשאני בין קדושת דמים למזבח, לבין קדושת דמים לבדה"ב. דקדושת דמים למזבח הרי"ז כעין קדושת הגוף ומפקיע מידי חיוב בכורה כל זמן שלא נפדה, משא"כ קדושת בדה"ב שהוא רק כעין חיוב דמים, היינו שמוטל על הבעלים לתת כך וכך דמים לבדה"ב. - וההקדש הוי רק כעין שעבוד שיתחייב עצמו לזה. - ולהכי אין בכח ההקדש כזה להפקיע מידי חיוב בכורה. - והא דקאמר הש"ס הכא בגמ' טעמא דנפדו. הא לא נפדו פטורין מן הבכורה ומן המתנות קסבר קדושת דמים מדחה מן הבכורה ומן המתנות, פירש"י קדושת דמים פוטרת מן הבכורה כקדושת הגוף יעוי"ש. ע"כ סברת רש"י שזהו בקדושת דמים למזבח שזה אלימא כקדושת הגוף של קרבן כיון דגם זה הוא לצורך קרבן, משא"כ קדושת בדה"ב. ואפילו לפירוש התוס' שכתבו לפטור בקדושת דמים משום דכתיב גבי בכור בישראל יעוי"ש. מ"מ איכא למימר דגבי קדשי בדה"ב קרינן לזה בישראל כיון דלא הוי אלא חיוב דמים גרידא, כן נראה לכאורה לומר מהא דדייקו רש"י ותוס' לפרש המשנה דמיירי בקדושת דמים לצורך קרבן.