נזר הקודש - בכורות עו

ההבדל ביניהם שזה פדיונו בשה, וזה פדיונם בכל דבר, ומשני שם משום דכתיב פטר פטר תרי זימני יעוי"ש, נמצא דיש בזה דרשא דחביבא להו לחז"ל לדרוש דדוקא פט"ח ולא שארי בהמות טמאים. - בזה שייך חביבא ליה. - ולזה מביא רש"י הא דמה נשתנו וכו'. א שם, אלא אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה וכו' וקשה מזה לשיטת המשאת בנימין סימן נ"ט שכתב וכל דבר שנהגו בזה הסוחרים לקנות הוי קנין גמור א"כ מדוע לא מתרץ הש"ס דבדיניהם הכוונה לפי מה שנהגו לקנות, ועי' במג"א סי' תמ"ח סק"ד שהקשה בזה. (והנה מרן הגרע"א מציין לעיין בשו"ת ושב הכהן סימן ד'. ולא מצאתי שם יישוב לזה). - ונראה דאם הכוונה בדיניהם לפי מה שנהגו למה אשמעינן שנתן מעות והו"ל לאשמעינן בסתם קנין בדיניהם כפי מה שנהגו, וע"כ מדאמר רבי אושעיא שנתן מעות שזהו קנין שמצינו בתורה, ולהכי מוקים בדיניהם שפסקה להם תורה, וסבר דמעות קונה בנכרי. - וע"כ מיירי דלא נהגו לקנות בכסף. - דלפי דברי המ"ב אם עשו קנין לפי מה שנהגו הוי קנין מעליא. - ורבי אושעיא בא להודיענו דכסף הוי קנין בנכרי אעפ"י שלא נהגו בזה, וזהו מטעם שפסקה להם תורה. ב שם ואימא מיד עכו"ם כלל כלל לא. - הנה פשטות הדברים משמע דס"ד דליתא שום קנין בעכו"ם במטללין. - ותמוה דלפי"ז למה כתבה תורה למעט עכו"ם מדין אונאה במטלטלין כדאיתא לקמן לעמיתך למ"ל אמרי לעמיתך אתה מחזיר אונאה, ואי אתה מחזיר אונאה לעכו"ם. - ואם אמרינן דליתא קנין במטלטלין לעכו"ם א"כ הוי תמיד ביטול מקח. - ופסוק זה מיירי במטלטלין. - ולא בקרקע. - דבקרקע אנו יודעין דיש קנין לעכו"ם בשדה עפרון דכתיב ויקם השדה לאברהם למקנה. - אבל אין לומר דהתורה מיעטה לעכו"ם באונאה בקרקע משום דקרא זה דלעמיתך מיירי במטלטלין.- ועוד דבקרקע גם בישראל ליתא אונאה. - להרבה שיטות אפילו ביותר מפלגא. - והנה כנראה דזה הוקשה לרש"י ופירש"י בהא דקאמר הש"ס לעכו"ם כלל כלל לא, עד שתבוא לרשותו של ישראל לא קני יעוי"ש. וע"כ הכוונה שהוא קנין חצר. - וסבר רש"י שחצר קונה לעכו"ם. - אמנם מדברי התוס' ד"ה אימא משמע דמפרשי בכוונת הש"ס דליתא שום קנין לעכו"ם מדהקשו וא"ת דלמא בחליפין ותירצו דאי לא אשכחן כסף או משיכה בעכו"ם לא הוי מוקמינן לי' בחליפן יעוי"ש, ומדוע לא הקשו דלמא בחצר, וע"כ דסברי התוס' דחצר אינו קונה בעכו"ם והיינו דחצר הוי מתורת שליחות ואין שליחות לעכו"ם. וכבר פליגי בזה הפוסקים.- ולפי"ז תצא מזה דפליגי בזה גם רש"י ותוס'. - והפוסקים האחרונים לא העירו בזה. - אבל נראה כמו שכתבנו. ג תוס' ד"ה קנה וחייבת בבכורה, ואע"ג דשמעינן קנה איצטרך לאשמעינן דחייבת בבכורה דלא תימא קנה מספק. - או מדרבנן. קמ"ל דקנה קנין גמור עכ"ל, והנה הריט"א הקשה היאך אפשר לומר קנה מספק הא קיי"ל דבכל ספיקא מוקמינן ממונא בחזקת מרי' קמא יעוי"ש. - ונראה דהכא לא שייך לאוקמי' אחזקה דכיון שיש למוכר הנכרי המעות ונכרי כשמקבל מעות איסתלק מן הפרה. - כמו שאיתא ב"ב ג"ד ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל נכסי עכו"ם הרי הן כמדבר כל המחזיק בהן זכה בהן, מ"ט עכו"ם מכי מטא זוזי לידיה איסתלק לי' ישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידי' הלכך הרי הן כמדבר וכל המחזיק בהן זכה בהן, ועי' שם ברשב"ם. - נמצא לפי"ז גם בנידון דידן כשקבל הנכרי המעות אסתלק מן הפרה. - ולא שייך בזה עוד חזקת מרי' קמא. - ובספק קנין של ישראל. - היינו שספק הוי אם קנה הישראל, או לא קנה, והרי הוא כהפקר, והפקר פטורה מבכורה, ובספק כזה חייב בבכורה מספיקא. וזהו שכתבו התוס' דהכוונה קנה יש לפרש שקנה מספיקא וממילא חיוב בכורה הוי מספיקא לחודיא מטעם דהוי ספק הפקר. ד איברא דזה ניחא ברישא כשלקח ישראל מן הנכרי בכסף. - אבל בסיפא כשלקח נכרי מישראל בכסף דבזה לא מתפרשא באופן זה דהרי ישראל לא מסלק נפשי' בשביל הכסף שקבל אם אין זה קנין גמור, וממילא בספיקא אית לן לאוקמי' בחזקת מרי' קמא והפרה ברשות ישראל וחייב בבכורה מצד ודאי. - וכמו שהקשה בריט"א. - אבל גם בזה אפשר לומר דכיון דאי תפיס עכו"ם הפרה בשביל הזוזי שנתן הוי תפיסה מעליא. - קרינן לזה יד עכו"ם באמצע. - אבל מספקא להו להתוס' אם באופן זה תפיסה באופן שיש חזקת מר"ק אם זה נקרא יד עכו"ם באמצע, וממילא יש כאן חיוב בכורה מספיקא. - כן נראה בביאור דבדי התוס' שכתבו שיש לפרש קנה מספק. ה עוד נראה דכיון דאפילו אם טעות אינו קונה אלא מספיקא. - והיינו דכיון דלא הוי אלא ספק קנין ויכול המוכר לחזור, ומצד חזקת מר"ק הוי הפרה שלו כדמעיקרא, אבל כל זמן שלא חזר בו הוי ספק ברשות מי עומדת. - וביותר יש לומר דסלקא דעתי' דש"ס דגם בדברים יש בזה משום מחוסר אמנה. - וקאי על זה במי שפרע. - וראיה לזה דאפילו לר"ל דסבר דמעות אינן קונות מ"מ איכא מי שפרע להחוזר, עי' ב"מ מ"ח ובפנ"י בד"ח בפי' רש"י. - ובשביל איסור חזרה לחודיא די להיות בזה תורת ספק. - שפיר שייך לומר בזה קנה. - ועל זה מסיים ואמר ברישא וחייבת בבכורה לומר שמעות קונה קנין גמור, ובסיפא אמר פטור מן הבכורה בתורת ודאי. ו תוס' ד"ה מיד עמיתך וכו' וא"ת דלמא הא מיד נכרי בשטר ובחזקה. - וקשה הא כתבו התוס' לעיל דלא שייך קנין שטר בעכו"ם כדאיתא ב"ב נ"ד. - ובברכת הזבח מגיה בזה שטר יעוי"ש. והנה לכאורה למה קאמר הש"ס שטר דפריך אי הכי אפילו בשטר ובחזקה נמי, והיינו ג"כ כשיקנה ישראל מן הנכרי מקנה בשטר, וקשה הא לא שייך שטר גבי עכו"ם. - והנה אפשר לדחוק דכוונת הש"ס דפריך א"ה אפילו שטר נמי היינו דכמו שליכא ק"ו גבי