נזר הקודש - בכורות עה

הקדשתי לי כל בכור בישראל. - הנה כל מרבה בין בכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה, ועל זה אמרה תורה בישראל, לכן פסיקא להתנא דישנו בהמיעוט גם בהמה טהורה. - והנה הרמב"ם כתב ג"כ האי מיעוט דבישראל לשניהם, והיינו דלענין פט"ח כתב להאי מיעוט בפרי"ב מבכורים, ולענין בכור בהמה טהורה כתב האי מיעוטא ג"כ מבישראל. - אבל לפי"ז תקשה דהרי בסוגיא לעיל דף ג' מבואר דרבנן דרשי למעט מכל עד דאיכא כולו, משום דסתם בכור משמע מקצת בכור, ועל זה כתב רחמנא כל עד דאיכא כולו. - וא"כ תקשה דלמא אתא קרא למעט שותפות עכו"ם רק בפט"ח, ולא בבהמה טהורה. - והנה אפשר לומר מדכתבה תורה סתם בהמה כדכתיב באדם ובבהמה, ואיכא בזה גם בהמה טהורה, וכן ראיתי בקרית ספר בפרי"ב מבכורים מדייק מדכתיב בהמה סתם. - אבל דוחק הוא לומר כן. - והיינו דהרי מדכתיב תרי קראי למעט שותפות עכו"ם נלמד מזה למעט דגם בשיש חלק להעכו"ם בהאם פוטר מן הבכורה כמו"ש התוס' לעיל. - וע"כ אין לחדש דין כזה רק אם זה דבר ברור שגם בהמה טהורה בכלל, אבל אין ללמוד חידוש דין מכח זה דכתיב בהמה סתם, במקום שיש סברא לומר שרק בפט"ח דיבר הכתוב. ד והנה במכילתא פ' בא אות ק"כ דרשו אשר יהיה לך להוציא את המוכר בהמתו לנכרי, מוצא אני את המוכר בהמתו לנכרי ומביא אני את הלוקח עובר בהמתו של נכרי ת"ל אשר יולד בבקרך ובצאנך, להוציא את הלוקח עובר בהמתו של נכרי. - מבואר מזה דאיכא תרי מיעוטי חד לאם וחד לעובר. - וזה מיירי בבהמה טהורה. - אבל דרשא זו אינה אלא באופן או שהבהמה דהיינו האם היא של עכו"ם או שהולד כולו לעכו"ם אבל טרם ידענו מזה למעט שותפות. - והנה אם אמרינן דנלמד מהא דכתיב בישראל למעט שותפות עכו"ם בין באם ובין בהעובר, א"כ פשיטא דאם הוא כולו לעכו"ם דפטור מבכורה, וא"כ למאי איצטרך קרא למעט אם הוא כולו של עכו"ם- וע"כ דהתנא דהמכילתא לא דריש מבישראל למעט שותפות עכו"ם, בין באם בין בולד. - אבל אפשר לומר לאידך גיסא דהתנא דמשנתינו סבר ג"כ הדרשא דהמכילתא דנלמד מקראי אחריתא למעט בין אם האם היא של עכו"ם ובין אם העובר הוא של עכו"ם ממילא נדרש מבישראל למעט גם שותפות עכו"ם, ולולא הקראי הממעטים בהמה של עכו"ם דאז הוי דרשינן מבישראל למעט אם האם הוא של עכו"ם או העובר הוא של עכו"ם. - אבל עכשיו שזה אנו יודעים מקראי אחרינא ממילא ממעטין מבישראל גם שותפות בין בהאם בין בהולד. - אבל אכתי יש לומר דמבישראל ממעט דוקא פט"ח בשותפות של עכו"ם, וטרם ידענו שגם בבהמה טהורה שותפות עכו"ם פוטר היינו שותפות במקצת האם או במקצת העובר. - משום דאכתי יש לומר דדוקא בפט"ח שפטורים כהנים ולוים כן הדין. ולא בבהמה טהורה שכהנים ולוים חייבים. ג לכן נראה דעיקר הלימוד הוא מדכתיב בכל בכור שכולל כל בכור וגם בהמה טהורה בכלל זה בהמיעוט מבישראל. - וכמו שכתבנו לעיל, ואין להקשות דהרי בעינן כל בכור לאורויי דבעינן כולו בכור לאפוקי ממשמעות בכור, דמשמע אפילו מקצת בכור כמו שקאמר הש"ס משום דלפי דרשת המכילתא דמיעטה התורה אפילו אם האם של נכרי והולד הוא כולו של ישראל פטור מבכורה, א"כ כש"כ אם יש לעכו"ם חלק בהעובר עצמו דפשיטא דפטור מבכורה. וע"כ אתא כל להיות כולל בהמה טהורה ביחד עם הפט"ח בכלל המיעוט דבישראל. - וע"כ הא דקאמר הש"ס דכל בא להוורות דבעינן כולי' בכור לא סבר דרשא דהמכילתא. ד ובזה יש ליישב דברי הרמב"ם בפר"ד מה' בכורות ה"ג כתב למעט שותפות עכו"ם מהא שנאמר כל פטר רחם בבני ישראל. - ולא הביא הלימוד מהא דכתיב כל דבעינן למיהוי כולי' בכור, והלח"מ הקשה בזה יעוי"ש. ולפי מה שביארנו סבר הרמב"ם דעיקר הלימוד מבישראל וכמו ששנינו במשנתינו. ה והנה הקשו התוס' בריש מכילתין למ"ל קרא בישראל למעט שותפות עכו"ם הלא בחולין נפקא לן מבקרך ולא שותפות נכרי יעוי"ש. - ולפי מה שכתבנו אפשר לומר דמבקרך ממעטינן בהמה טהורה, ובזה מסתבר למעט עכו"ם מפני שאינו בקדושת בכור ובכור בהמה קדוש בקדושת קרבן, ונכרי ליתא בזה. - אבל לא נלמד מזה למעט פט"ח, להכי בעינן קרא בישראל. - ולאידך גיסא אין למעט מבישראל בהמה טהורה דאפשר לומר דדוקא בפט"ח שפטרה תורה כהנים ולוים בזה מיעטה התורה גם שותפות נכרי, - משא"כ בהמה טהורה שכהנים ולוים חייבים בה. - ועוד אתי שפיר בלאו הכי כמו"ש לעיל. ו וגם בזה שהקשו התוס' שם למ"ל קרא לחייב שותפות ישראל דהלא בלא"ה אנו יודעין דמדפטרה תורה שותפות נכרי, ממילא אנו יודעין דשותפות ישראל חייב בבכורה. - ונראה לפי דאיתא לעיל ט' ע"ב דאיתא שם דלר' יהודה איצטרך הא דלא תעבוד בבכור שורך למישרי שותפות עכו"ם בגיזה ועבודה יעוי"ש. - והנה גם לדידן אליבא דרבנן אי לאו דכתבה תורה לחייב שותפות ישראל בבכורה הוי אמרינן דשותפות ישראל ג"כ פטור. - אבל ההבדל שבין שותפות ישראל לשותפות עכו"ם דבשותפות עכו"ם מותר גם בגיזה ועבודה ושותפות ישראל אעפ"י שפטור מבכורה אבל עכ"פ איסור גיזה ועבודה נוהג בהן. - ותו לא. - להכי אמרה תורה דשותפות חייב בבכורה לגמרי גם בקדושת קרבן. - ז בגמרא, אמרי במערבא איידי דחביבא לי' כדר' חנינא, ופירש"י הא דקאמר לעיל מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים. - כוונת רש"י דבכל מקום דקאמר איידי דחביבא לי' הכוונה משום דאתיא מדרשא כדאיתא ריש יבמות ועו"מ. - אבל הכא הלא פט"ח כתיב בהדיא בתורה ומה שייך חביבא לי', ואטו מפני שסייעו להביא כסף וזהב. - אבל לזה פירש"י דהנה בזה איתא דרשא דדרשו למעט פטרי סוסים וגמלים, וזהו דפריך שם הש"ס ואימא דגם פטרי סוסים וגמלים ישנן בבכורה ורק