נזר הקודש - בכורות סד

עצם ההרמה ופעולתה אין הכרח לומר דמיירי שהי' הנכרי התורם ממש, אלא הכוונה שישראל הי' עושה מעשה ההדמה בהסכם הנכרי. - והא דמסיימו התוס' הא דעכו"ם וכותי שתרמו וכו' אין כוונתם אלא לומר דשייך דין תרומה בתבואת נכרי, וממילא ישראל התורם הוי הרמה ג"כ לצורך עכו"ם כיון דיש עכו"ם במצוה זו דתרומה ואין להקשות כיון דאין שליחות לעכו"ם היאך מהני ישראל התורם בעד הנכרי. - דליתא דע"כ זה לא נלמד מדין תרומה, דע"כ דוקא בהא דתרומת ישראל הקפידה תורה שיהי' השליח דומיא דאתם, אבל ע"כ לא הקפידה תורה בתרומת נכרי שתהי' דוקא ע"י הנכרי ממש, ופשיטא דישראל יכול לתרום עבור הנכרי, דלא גרע מהנכרי עצמו, וכמו שהנכרי אעפ"י שע"כ אינו במצות הפרשה דהרי אינו במצוה זו דהפרשה, ומ"מ מהני הפרשה שלו.- וע"כ הטעם בזה דהחיוב מוטל על הפירות וקדושתה, והרמת הנכרי אינה אלא מעשה הרמה בעלמא, ואין דין זה מיוחד על הבעלים, רק הדין מוטל על הפירות, וממילא לא גרע ישראל התורם בהסכם הנכרי מההרמה דהנכרי בעצמו. - ולדעתי הדמיון הא דפירות הנכרי לענין תרומה כדין פדיית הקדש דלא בעי בעלים, וכל אדם יכול לפדות. - והנה הראשונים כתבו כן גם בפדיית פטר חמור דלא בעי בעלים, ותרומת עכו"ם אין בזה תורת בעלים, ובזה אתי שפיר כוונת התוס' בתירוצם, וכמוש"נ, א שם, ואם מת נהנים בו, דמית היכא אילימא דמית בי כהן וכו' אלא דמית בי בעלים וכו' קמ"ל דמעידנא דאפרשי' ברשותי' דכהן קאי. - וקשה טובא דעדיין קשה מאי קמ"ל דהלא כיון דקיי"ל כרבנן דר"א דליכא חיוב אחריות על הטלה המופרש. כדתנן לקמן. - וא"כ פשיטא דהטלה הוא של הכהן. ועוד מה זה חידוש דמותר בהנאה להכהן, וכי ס"ד דיש איסור הנאה על הטלה המופרש, ופשיטא כמו שמותר בהנאה מחיים כן מותר בהנאה לאחר מיתה. ובריט"א עמד ג"כ בזה ומה שכתב ביישובו של דבר דחוק מאד כמבואר. ב ונראה דבא התנא להודיענו דהטלה המת מחויבים הבעלים ליתנו להכהן מפני שהוא של הכהן. והיינו דמה דתנן דאין הבעלים חייבין באחריות בשמת הטלה. - זהו הכוונה דפטר חמור נשאר פדוי. - ומותר הפט"ח בהנאה. - אבל אכתי לא ידעינן אם שייך הטלה המת להכהן להיות נהנה ממנו. דאפשר לומר דהפדיון מהני אעפ"י שלא זכה בו הכהן עדיין. - ובהפרשה גרידא נפקע האיסור מהפט"ח. - אבל חסר בזה זכייתו של כהן עדיין. - מפני שחסר עדיין הנתינה. - וממילא כשמת נפקע ממנו זכותו על זה. קמ"ל התנא דזכותו של הכהן גם לאחר שמת הטלה ויש בזה חיוב דנתינה ג"כ מטעם דברשותי' דכהן קאי. - וכן משמע מפיה"מ להרמב"ם. - ג והנה הא דנקט התנא ואם מת נהנים בו. ולכאורה קשה הא עיקר חידושא דהמת הוא של כהן, והבעלים מחויבים ליתן לכהן הנבלה בכדי שיהנה הכהן ממנו דהיינו למכור לנכרי וליהנות מעורו. אבל תמוה למה נקט בדבר ההנאה, הלא ממילא מובן שכל עיקר הוא ההנאה דהלא באכילה אסור והיה להתנא למיתני ואם מת יתן לכהן. - ומדוע הזכיר לשון הנאה. - והנה הרמב"ם בפי"ב מביכורים ה"ה כתב להאי דינא בזה הלשון הפריש פדיון פט"ח ומת השה קודם שיתננו לכהן אינו חייב באחריותו, ויתן הנבלה לכהן ליהנות בה יעוי"ש. - וגם בלשון הרמב"ם קצת דיוק שהזכיר ליהנות בה. ד ונראה לפרש בזה כמו שכתבנו לעיל לשיטת הרמב"ם שכתב שם בה"ד פט"ח אסור בהנאה עד שיפדה, ואם מכרו קודם פדיון דמי' אסורים יעוי"ש, והיינו דסבר הרמב"ם דהדמים נתפסין באיסור, וביארנו לעיל דהכוונה דהדמים נתפסין באיסור והפט"ח ניתר בהנאה. - ועדיין חיוב פדייה עליו, ובזה הוי הדין דהפט"ח מותר בהנאה, ודינו כמו לר' שמעון בכל פט"ח. - והנה לפי"ז כשפודה בדמים ובפחות משוויו שלא חל עליו תורת פדיון הדמים נתפסין באיסור. - וכן מבואר לעיל י' ע"ב בהנאת דמיו דאסור לר' יהודה ופירש"י אם השכירה לאחרים, וע"כ כוונת רש"י דהשכירות ע"כ הוא בפחות משוויו. - ואין כאן פדיון. והדמים נתפסים באיסור. ולפי"ז כשפדה בשה ומת. - אם אמרינן דחסר עדיין זכייה דכהן יש לומר דאעפ"י שהפט"ח נפדה, אבל יש בזה התפסה לאיסור דכיון דנתבטל בתורת שה, הרי זה כמו שפדה מפחות משוויו. - ואעפ"י שאין זה דומה לפדה מפחות משוויו מטעם דהתם ליכא פדיון להפט"ח. והכא איכא פדיון להפט"ח, מטעם דאזלנין בתר מעיקרא וליכא חיוב אחריות. - אמנם אכתי יש לומד דכיון דנתבטל תורת שה טרם שהגיע ליד כהן, להכי הרי זה כמו שמכר הפט"ח ודמיו אסורים, להכי אשמענין התנא דזה נחשב כאילו בא לידו של כהן מעיקרא וממילא שוב אין מקום לחלות האיסור ומותר בהנאה. א דף י"ב משנה אין פודין וכו' ולא בטריפה. - ופירש"י שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה עכ"ל, והנה משמע מזה דדוקא טריפה כזו שחסרו רגליה, ואין כאן שה שלם, - אבל שארי טריפות בלא חסרון אבר שפיר דמי מטעם המבואר בסוגיא דאעפ"י דילפינן שה שה מפסח מ"מ תפדה תפדה ריבה. - אבל לפי"ז הי' להתנא למיתני ולא במחוסר אבר. - ומדנקט התנא ולא בטריפה סתם משמע דע"כ כל הטריפות אימעיטו. - והנה בהגהות הב"ח הוסיף כגון. משמע שכוונתו דרש"י נקט טריפות דנחתכו רגליה רק לדוגמא. - אבל תמוה למה לן הדוגמא וכי לא ידענו מה זה טריפה, והברטנורא פירש ג"כ כגון. - אבל גם זה תמוה, והתוסיו"ט כתב דנקטו הכי לפי שהוא טריפות הנראה וניכר, אבל ודאי אי הוי טריפות אחרת נמי הפדייה שפדה בו אינו כלום יעוי"ש, אבל גם זה אינו מובן דכיון דכל הטריפות בכלל זה דאין פודין למה נקטו טריפות זה הנראה וניכר. - אשר יש לטעות שהוא מטעם חסרון אבר גם כן. - והרמב"ם בפרי"ב מבכורים כתב סתם ולא בטריפה כלשון המשנה, וא"כ תמוה מדוע נחתו רש"י והברטנורא לפרש טריפה שנחתכו רגליה.