נזר הקודש - בכורות סג

המעשר של אלו העשרה שיין שהוא מפריש כיון דבחד הוי סגי, קמ"ל רב נחמן דהרשות בידו להפריש עשרה והם שלו אעפ"י שפוטר את אלו העשרה מן המעשר, והיינו דקאמד והם שלו כל העשרה ואין צריך ליתן כלום לכהן מ"ה נר"ו עכ"ל. - ולכאורה דברים תמוהים הם מה שייכות יש לכהן במעשר בהמה, והלא אין בזה משום מתנות כהונה ודין מעשר בהמה שהוא נאכל לבעלים, ומצאתי בריט"א שהרעיש טובא בזה יעוי"ש. ז ונראה דהנה יש לומר דיש בזה הפסד בהקרבת הקרבן. ואעפ"י שאין לכהן המקריב מאומה, וגם עור הבהמה של המעש"ב הוא לבעלים כמו"ש הרמב"ם בפר"ה ממעה"ק הי"ט, מ"מ יש בזה הפסד בדבר עצם ההקרבה, ויש בזה כעין גזל השבט היינו ההקרבה השייכה לכהנים. - ויש בזה גם שיווי ממון כמבואר לקמן נ"ג ע"ב אבל מקדישין אותן הקדש עילוי וכפירש"י יעוי"ש, ואתי שפיר גם דברי השיט"מ שם מה שהביא בשם הריטב"א דיש בזה גזל השבט, והריט"א הרעיש בזה יעוי"ש, אבל אתי שפיר כמו שכתבנו. - עוד נראה דאם אמרינן תקפו כהן אין מוציאין מידו יש בזה הפסד בזה שמעשרן שאינו יכול עוד לתפוס לאחר שנעשה מעשר. - אבל ההפסד בזה הוא רק על טלה אחד שהוא נעשה מעשר, אמנם הדברים נכונים כמו שכתבנו לעיל. א שם, אמר ר' שמואל בר נתן אמר ר' חנינא הלוקח טבלים ממורחין מן העכו"ם מעשרן והן שלו, דמרחינהו מאן אלימא דמרחינהו עכו"ם דגנך אמר רחמנא ולא דגן עכו"ם, אלא דמרחינהו ישראל מרשות עכו"ם מעשרן דאין קנין לעכו"ם באר"י להפקיע מיד מעשר והן שלו דא"ל קאתינא מכח גברא דלא מצית אישתעיה דינא בהדיה. - ויש לעיין מה זה סברא דליפטר מלמיתב המעשר מטעם דקנה מנכרי שהוא בר פטור, והלא כיון דעכ"פ כיון שקנה קודם מירוח, ומרחינהו ישראל, וא"כ יש עתה חיוב מעליא. ועוד הא דאיתא לקמן דמחלק הש"ס בין תרומה גדולה. והיינו דמחויב ליתן תרומה גדולה לכהן. - וקשה מדוע לא אמרינן בתרומה גדולה שיהי' שלו, וימכור לכהן. - ומה הבדל יש בין תרומה גדולה למעשר. ב ונראה דיש הבדל בין אם הענין הוא מטעם האיסור לבין אם הענין הוא מטעם דררא דממונא. - והיינו כי בטבל הטבול לתרומה גדולה יש בזה איסור מצד עצמו, והנתינה לכהן לא הוי מצד דררא דממונא אלא רק מפני הקדושה דהפרשת תרומה דורשת הנתינה להכהן. וזהו כעין הפרשה דהקרבן, ואכילה דהכהן הרי"ז נחשב לגדר עבודה כמבואר בפסחים ע"ב ע"ב דרחמנא קריא עבודה. - משא"כ מעשר השייך ללוי זהו מצד הממון שאמרה תורה שזה שייך להלוי. - ואעפ"י שגם זה נקרא טבל ואסור באכילה. - אבל עיקר האיסור הוא מפני הנתינה להלוי. - נמצא דזהו ההבדל שיש בין תרו"ג למעשר. דבתרומה גדולה הנתינה להכהן מסתעף מהאיסור. - ובמעשר הדבר להיפך דהנתינה הוא העיקר, והאיסור מסתעף מכח חיוב הנתינה. - ולהכי הדין בתרו"ג שלא יכול הישראל לומר להכהן שלא ליתן התרומה מטעם דיכול לומר דאתי מכח גברא דלא מצי לאישתעי' דינא בהדיא. - משום דהאיסור נולד אצל הישראל. - ובזה שנוגע לאיסורא אין בזה שייכות לבעלים הראשונים. - והכח האיסור מביא לידי חיוב נתינה להכהן. - משא"כ מעשר שהעיקר בזה הכח הממון וזה בא בראשונה. - ומה ששייך לממון בזה יכול לומר אתינא מכח גברא דלא מצות לאישתעי' דינא בהדיה. - ומפני הטבל מעשרן והן שלו. - וזהו שמחלק הש"ס בין תרו"ג למעשר. ג אמנם בתרומת מעשר אשר מחויב הלוי להפריש וליתן לכהן. - הנה בזה ג"כ בא האיסור מצד עצמו והנתינה להכהן מסתעפת מהאיסור ממילא יש כאן חיוב נתינה כמו גבי תרו"ג. - אבל בזה חידשה תורה דין מחודש מה שאמרה תורה ללוים כי הניקחין מן הנכרי אין בזה חיוב נתינה להכהן כמבואר בהסוגיא. - ובקרית ספר כתב ומעשר ראשון דאינו טובל מצי אמר לי' קאתינא מכח גברא וכו'. ולכאורה דבריו אינם מובנים במה שכתב דמעשר ראשון אינו טובל דע"כ טבל הוא. - ואפשר שכוונתו ג"כ לזה שכתבנו דהכוונה דאינו טובל כמו שטובל לתרו"ג דהתם הטבל בא מכח דררא דאיסורא, ובמעשר ראשון הטבל בא מכח דררא דממונא מכח החיוב דהנתינה. ד והנה הרמב"ם בפר"א מתרומות הי"א כתב דהישראל הקונה מן הנכרי קודם שתגמר מלאכתן וגמרן ישראל מפריש תרו"ג ונותנן לכהן, ותרומת מעשר ומוכרה לכהן יעוי"ש. - וזהו דכיון שאמרה תורה להלוים דאינן חייבין ליתן התרומת מעשר להכהן בהפירות שנלקח מן הנכרי ומשמע שהלוי הוא עצמו הוא הקונה מן הנכרי, אמנם ע"כ גם בישראל הקונה כן הדין ג"כ דכיון דפטור מליתן להלוי המעשר. - להכי גם זכות הלוי יש לו ג"כ להישראל דאין צריך ליתן התרומת מעשר להכהן אלא מוכרה לו בדמים. - וזהו ההבדל שבין תרו"ג לתרומת מעשר. - וכן פסק הרמב"ם. והביאור בזה כמוש"נ. ה ובעיקר הדבר אין להקשות בדבר ההבדל שבין תרו"ג לתרומת מעשר. מטעם דשני דינים הן דהא תרו"ג הדין של הבעה"ב הקונה שהוא זר, ולו לא פטרה תורה, משא"כ תרו"מ שהדין על הלוים ולהם פטרה תורה מתרו"מ בהפירות שלקח מן הנכרי וכמו שנאמר בקרא ואל הלוים וגו'. - והא דגם הבעלים הזרים פטורים מתרו"מ הוא מפני שכיון שפטורים מליתן המעשר ראשון ללוי. ממילא זוכה גם הזכות של הלוי, ופטור מליתן תרו"מ לכהן כמו שהלוי פטור אם הוא הקונה. - הנה כן פטור גם אם. הקונה הוא זר, וכמו שכתבנו לעיל שזהו סברת הרמב"ם שכתב להאי דינא בישראל הקונה מהנכרי. ו תוס' ד"ה טבלים וכו' אלא בעכו"ם התורם משלו על של ישראל וכו' יעוי"ש, וקשה טובא הלא כל ענין הא דתורם משלו על של חבירו דמהני הוא מטעם דזכות הוא לו, וזכיי' מטעם שליחות, ועכו"ם לישראל לא הוי בשליחות. - וחכ"א העיר בזה. - ונראה בכוונת התוס' לומר דההפרשה נעשית משל נכרי על של ישראל היינו מתבואת נכרי. אבל