נזר הקודש - בכורות סב

במעשר כיון דדינן כאילו לקחן מיד הכהן ולקוח פטור ממעשר בהמה. - וע"כ סברת התוס' דשאני לקוח זה כיון דהנתינה להכהן לא הוי אלא רק בשביל לאפקועי איסורא. - להכי לא נחשב ללקוח אעפ"י שחשבינן כאילו קבלן הכהן וחזר ולקחן. וזהו מטעם דלא היתה ברשותו של הכהן ממש, וסגי בזה להיות נקרא אשר יולד. - ואין זה לקוח ממש שפטור ממעשר בהמה. - אבל יש לומר דרש"י סבר דאין אנו חושבין לזה כאילו בא ליד כהן וחזר ולקחן דאז הי' פטור ממעשר בהמה מטעם לקוח. - וע"כ דשיטת רש"י דבאופן שפטור מליתן לכהן, לא קרינן בזה כאילו בא לידו, והנה הכא בשבאו הפטרי חמורים לידו של כהן והוא פטור מליתן לכהן, וממילא היורש בא מכחו פטור מליתן לכהן, אין כאן יד כהן כלל, ולא זכה בזה מאומה. - והפרשה בעצמותה הרי"ז נחשב לפדייה. וממילא בעינן פדייה חדשה לכל פטר חמור בפני עצמו. - ולא סגי בטלה אחד. - מטעם שחסר בזה זכייה דכהן, ולהכי בעינן עשרה שיין, כן נראה ביישוב שיטת רש"י. - א ת''ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן שהרי שנינו הלקוח ושנותן לו במתנה פטור ממעשר בהמה. - והנה משמע מזה דכהנים חייבים במעשר בהמה, וזהו כמו שפסק הרמב"ם בפר"ו מה' בכורות ה"ג הכל חייבים במעשר בהמה כהנים לוים וישראלים, ומרן לא הראה המקור. - והנה מסוגיא זו מוכח להדיא דכהנים חייבים במעשר בהמה, מדלא פריך הש"ס דכהן פטור ממע"ב. - וע"כ דכהנים חייבים במע"ב. - ולהכי פריך הש"ס דהוי לקוח בהטלה שניתן לו עבור פדיון פט"ח. ויש לתמוה לשי' הר"ח הובא בחידושי הרשב"א בפר' ראשית הגז שכתב דכהנים פטורים ממע"ב. - איברא דהרשב"א הקשה עליו מהא דשבת נ"ד דראב"ע הוי מעשר תריסר אלפי עגלא בכל שנה ושנה יעוי"ש. והנה בשביל זה אפשר לומר דהר"ח יפרש כמו שפירשו התוס' בשם רבינו אלחנן דלא הוי הכוונה מעש"ב אלא הכוונה דהוי מעשר בהמת ארנונא למלך יעוי"ש. אבל מסוגיא דנא קשה טובא. ב והנה המל"מ שם הקשה מהא דאיתא ב"ק בפרק הגוזל דמיבעי' שם אם כהנים בגזל הגר יורשים הוי וחייבים במעש"ב או מקבלי מתנות הוי ופטורים יעוי"ש, הרי מבואר דאי יורשים הוי חייבים במעש"ב ומסיים בצ"ע אבל אפשר לומר דשאני התם דכיון דהיו עשר בהמות אצל הגר ונתחייבו במעשר.- שוב לא פקע החיוב גם אצל הכהנים אי יורשים הוי. והרי זה דומה לכהן שירש מאבי אמו ישראל עשרה בהמות שמחויב לעשר כיון שנתחייבו ביד ישראל המוריש, ואינו דומה ללוקח ושנותן לו במתנה דפטור אעפ"י שנתחייבו ביד המוכר או הנותן, שאני התם דלא קרינן בהלוקח והמקבל אשר יולדו לו. - משא"כ יורש דברא כרעי' דאבוה, ומטעם זה רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי לענין שינוי רשות, ומה"ט אם אמרינן דכהנים בגזל הגר הזכות שלהם כזכיות יורש חייבים במעש"ב. - משא"כ הבהמות שנולדו ברשות הכהן סבר הר"ח דאין בהם חיוב מעש"ב כלל, אבל מסוגיא זו דהכהן שמגיע לו טלה אחד עבור פדיון פט"ח שפיר יצוייר דלא בא מעולם לכלל חיוב מעש"ב כגון שלא היו לה בעלים עדיין עשרה טלאים. ממילא אם הכהנים פטורים ממעש"ב, לא שייך אצלו נכנס לדיר להתעשר, ומדחזינן דלא פריך הש"ס מזה, מוכח דכהנים חייבים במעש"ב, וזהו כפסקו של הרמב"ם, וקשה טובא לשיטת הר"ח דסבר דכהנים פטורים ממעש"ב וצ"ע. ג והנה לכאורה אפשר לפרש דכוונת הש"ס בהא דתנן נכנס לדיר להתעשר הכוונה באופן שנותן להכהן עשרה טלאים עבור עשרה פטרי חמורים. ואלו עשרה טלאים נתחייבו במעשר.- ואז לא נפטרו מטעם שבאו אצל הכהן. - ולזה פריך הש"ס שיש לפטרם מטעם לקוח או שנותן לו במתנה. - והיינו דיש לומר דרבינו הר"ח יפרש כן בכוונת הש"ס. ד וגם איכא קצת הוכחה לזה, והוא מדלא משני הש"ס דמיירי שנתן להכהן טלה שהוא עדיין מחוסר זמן. - שאינו נכנס לדיר להתעשר כמבואר לקמן נ"ו, ומבואר שם דאמר רבי אסי אמר ר' יוחנן לקח עשרה עוברין וכו' וכתבו התוס' דה"ה נולדו כיון דהוי מחוסר זמן יעוי"ש. מבואר דלא מיעטה התורה מחוסר זמן מטעם לקוח וא"כ אם קבל הכהן הטלה במחוסר זמן שפיר יש עליו חיוב מעשר. ומדלא משני הש"ס כן יש לומר דסבר הש"ס דזה לא מהני גבי כהן, כיון שבלא"ה פטור ממעש"ב, והא דפריך הש"ס דליפטרו מטעם לקוח. - הוא משום דסבר בזה לפרש הא דתנן נכנס לדיר להתעשר מיירי שבא לידו של כהן עשרה טלאים ונתחייבו במעשר, ולזה פריך הש"ס דפטורים מטעם לקוח, - והנה הריט"א הקשה ג"כ מהא דמחוסר זמן ומיישב דהסוגיא אזלא אליבא דר' שמעון בן יהודה דסבר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר יעוי"ש. - אבל לשיטת הר"ח אתי שפיר גם אליבא דרבנן, וכמו שפירשנו. ה שם, אלא בישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים בתוך ביתו שמפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו. - וקשה מדוע לא מוקים התנא שהיה לו עשרה פטרי חמורים ודאין וכאידך דרב נחמן. - ואפשר דבא התנא להורות דגם בספק בעינן עשרה שיין. - ולא סגי בשה אחד להיות פודה בו פעמים רבות, וזהו כשיטת רש"י דאינו חוזר ופודה אלא אם כן נתנו לכהן וחזר ולקחן. - עוד יש לומר דבא להשמיענו דתקפו כהן מוציאין מידו כדמוכיח מזה הש"ס בב"מ, וזה מוכח מספק פט"ח וזה לא שייך באידך דרב נחמן דליתא שם שייכות לתקפו כהן דודאין הן שלו ממש. - ובזה מיושב הא דהקשה שם בהגהות ר' יהודה בכרך מדוע לא מביא מהמשנה מהא דתנן נכנס לדיר להתעשר יעוי"ש דלא קשה דהמשנה שפיר מתפרשא בודאין, וכאידך דרב נחמן, ואין מזה ראיה לתקפו כמו דמוציאין מיהו. ו ובעיקר הדבר הא דמפריש עשרה שיין שהקשו בתוס' למ"ל עשרה, הנה בשיט"מ לב"מ שם מביא וז"ל הקשו בתוס' דשה אחד פוטר כמה פטרי חמורים ותו קשה דמאי אתא רב נחמן לאשמעינן מתניתין היא, וי"ל דחדא מיתרצא בחבירתה דס"ד לא יוכל להפריש עשרה שיין מפני שמפסיד לכהן