נזר הקודש - בכורות נה

וא"כ לא שייך על זה לומר פשיטא. - ואפשר לומר דסבר הש"ס דהכא בפדיון פט"ח כיון שאם לא יפדה יקיים עריפה, נמצא דלא שוה מידי, וא"כ לא שייך בזה שום אונאה גם להכהן משום דבידו לערפו ולא שוה מידי. - ולא דמי להקדש ומעשר שני דאיכא מ"ד בתמורה כ"ז דדינא דשמואל דאמר הקדש ומעש"ש ששוה מנה וחיללו על שו"פ שזהו רק בדיעבד, אבל לכתחילה אסור, שאני התם דהרי איכא אונאה להקדש או למעשר שני. - משא"כ בפדיון פט"ח דלא שוה מידי מטעם דבידו לערפו. - ועל זה פריך הש"ס פשיטא. ה דף י''א אלא אפילו תימא ר' יהודה לא יהא חמור מן ההקדש, ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו, ופירש"י דאם פודהו בשה יכול לפדותו בפטרוזא. - והנה משמע דליכא בפדיון פט"ח חומרא יותר מפדיון דהקדש, וקשה הא תנן לקמן באלו דאין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשחוטה וכו' וע"כ הביאור דגם בדיעבד אינו פדוי והפט"ח באיסורו קאי. - והיינו שאינן באין בתורת פדייה בפחות משווי' דהרי בשוויו פודין אפילו בשילקי. - ואילו גבי הקדש קיי"ל הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל. - נמצא דפדיון פט"ח חמור מהקדש. וכיון דחזינן דהחמירה תורה הרבה בהא דפדיון פט"ח דבעינן שווי' דוקא. - א"כ אפשר לומר דגם בשוויו בעינן שה דוקא. - ומצאתי שהקשה בזה הגאון בטו"א למגילה כ"ג ומוכיח מזה דגבי הקדש כל עיקר האי דינא דהקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל הוא דוקא גבי בעלים וכמו"ש התוס' במנחות ע"א.- והטעם בזה משום דבא הקדש על פיו. - וזה ליתא בפט"ח שהוא קדוש מאיליו מרחם. - ובעלים בזה כאחד דמי. - ממילא אין כאן חומר בפדיון פט"ח יותר מהקדש עכת"ד יעוי"ש. ו אמנם נראה דהנה זה ודאי דהא דאמרה תורה תפדה בשה חומרא היא דהכוונה דוקא בשה ולא בדבר אחר, וגזירה"כ הוא. - ואי לא דרבתה תורה תפדה המורה על כל שהוא, דאז בודאי היתה הקפידה שתהי' הפדייה בשה דוקא ולא בדבר אחד אפילו בשווי'. - אבל לאחר שרבתה תורה תפדה לרבות כל שהוא. - ולפי"ז מחויבים אנחנו לדרוש את שניהם היינו הקפידא דשה, והריבוי דכל שהוא. ועל זה דרשו רבותינו שיתקיימו שני המקראות דאם הפדייה בשה אז סגי גם בפטרוזא. - אבל אם הפדייה בדבר אחר בעינן שווי'. - ולכאורה קשה הלא אפשר לומר דהמקראות יתקיימו רק בשה, ומנלן לרבות דפודין בכל דבר אף אם הוא בשוויו. - ועל זה אמרו רבותינו דע"כ אין לדרוש משה למעט הפדיון מכל דבר חוץ משה, משום דאין סברא לומר שהחמירה תורה בזה יותר מהקדש לומר דלא מהני פדיון גם בכסף לשוה כסף. - ומטעם זה מוקמינן המיעוט דשה דבא למעט דבר אחר שהוא חוץ משה באופן שבא בתור פדיון שהוא פחות משווי'. - ומעתה שוב לא קשה הלא מצינו שהחמירה תורה בפט"ח יותר בזה דבעינן שוויו דוקא. - משום דחומרא זו ע"כ ישנה בפט"ח דאל"כ למה כתבה תורה שה כל עיקר. - והלא אם כתבה תורה סתם תפדה, הוי אמרינן שדין פדיון פט"ח כדין פדיון דהקדש ולא חמור מיני'. - נמצא דלא קשה כלל מהחומרא דאין פודין לא בעגל וכו' משום דחומרא זה ע"כ איכא מדאמרה תורה בשה. - אבל מלבד חומרא זו אין לנו להחמיר יותר מהקדש לומר דבעינן גם בשה שווי' דוקא, דא"כ מה נעשה הא דאמרה תורה תפדה לרבות כל שהוא. - וע"כ דכוונת התורה מהא דתפדה לרבות כל שהוא שהוא רק גבי שה דוקא. - והמיעוט למעט שארי דברים שאין פודין בהם ממילא ממועט מדכתיב תפדה בשה דבא למעט שאר מילי. ' ז וממילא שאין להוכיח מזה דהדין דשוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל גבי הקדש ומעשר שני שהוא רק בבעלים. - ולעיל כתבנו שע"כ דעת התוס' בקדושין דגם שלא בבעלים ג"כ הוי מחולל. - וגם התוס' שם במנחות התירוץ של האי נמי ג"כ סברי דגם באחרים שפיר דמי. - ולא קשה עליהם מסוגיא זו, וכמוש"נ. ח שם אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים ופירש"י דפדיונו בשה כל דהוא, אמר רב יוסף אפילו פטרוזא בר דנקא וכו' אמר רבא הלכתא ברגיא קשיא הלכתא אהלכתא לא קשיא כאן בבא לימלך כאן בעושה מעצמו, ופירש"י הלכתא היינו מה שאמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים דאפילו בר דנקא יעוי"ש, מבואר מפירש"י דכל הסוגיא מיירי בשבא לפדות בשה דבזה דברו חכמים בשה בר דנקא. והכא אמר רבא הלכתא ברגיא. - ועל זה משני בין בא לימלך לבין עושה מעצמו. - וכן פירשו בתוס' ד"ה והלכתא ברגיא בבא לימלך מוקמי ליה שמורים לפדותו בשה שוה ג' זוזים וכו' יעוי"ש. - מפורש יוצא מסוגיא זו דגם בפדייה דשה יש הבדל בין ההוראה כשבא לשאול לבין פודה מעצמו. - ולכאורה מדוע פירשו רש"י ותוס' דמיירי כל הסוגיא בפדייה דשה, והלא יש לפרש דהא דאמרו רבנן ההבדל שבין עין יפה וגם הא דאמר רבא הלכתא ברגיא מיירי בפדיון בדבר אחר שלא בשה, אלא בכסף וכדומה בשוה כסף ואיזה הכרח היה לרבותינו לפרש דכל הסוגיא מיירי בפדייה בשה. - נראה משום דאל"כ א"כ מאי פריך הש"ס הלכתא אהלכתא הלא יש לומר דהא דפסק רב נחמן הלכה מיירי בפדייה דשה, ובזה שפיר דמי אפילו בשה בר דנקא. - אבל בשפודה בכסף ההלכתא ברגיא. - ומזה הוכיחו רש"י ותוס' דכל הסוגיא מיירי בפדייה דשה, וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא, ועל זה משני הש"ס לחלק בין בא לימלך לפודה מעצמו. וממילא תצא לדינא דגם בפדייה דשה דבא לימלך מורין לו שיתן שה ברגיא. ט עוד נראה לומר דההכרח לפרש הסוגיא דע"כ מיירי בפדייה דשה. - משום דבפדייה בכסף או בשוה כסף בעינן שוויו ממש, ואין בזה מקום לעין יפה וגם לא לברגיא. - וע"כ דמיירי הסוגיא בפדייה דשה, ומכל זה גם בשה בעינן לכהפ"ח שיתן שה ברגיא. - ואפשר ומסתברא שהוא מדרבנן שנתנו שיעור לפדיון דבשה.- משום דלחכמים דסברי דרבתה תורה מתפדה שמורה כל שהוא שה לא בעינן שיעור כלל ואפילו פטרוזא בר דנקא. - אבל חכמים נתנו לזה שיעור והוא ברגיא.