נזר הקודש - בכורות נב

ואפשר דמודה ר"ש דטעון קבורה מדרבנן. - בכדי שלא יבוא לידי תקלה, וביותר לשיטת הראשונים כל עיקר דין המשנה הוא מדרבנן. - ולכן לא פליג אלא על חולין שנשחטו בעזרה דסבר שהוא בשריפה. בזה פליג ר' שמעון ואמר דחושב"ע ליתא בקבורה אלא בשריפה, ואיכא בזה מצות עשה ג"כ. ה שם, נבלת בהמה טמאה וכו' וחלב, והנה רש"י לא גריס והחלב, דאי בחלב נבלה הא אין מטמא טומאה חמורה וכו' וכן כתבו התוס' יעוי"ש. וקשה הלא בטמאה איירי וחלב נבלה דטמאה דינו כבשר. - וכמו שכתב הרמב"ם בשלהי עוקצין דחלב בהמה טמאה מטמא כבשר, ולפיכך אינו צריך הכשר יעוי"ש. - והא דלא נחתו לזה התוס' משום דלפי"ז דינו כנבלה דלא בעי מחשבה בכל. והנה החלב בעי מחשבה בכפרים. - להכי פירשו דמיירי בחלב בהמה טהורה. - והקשו על זה. אבל אפשר לומר דשאני החלב של בהמה טמאה - והיינו דהחלב שלה מאיס טפי מבשרה. - ולהכי בכפרים בעי מחשבה, אמנם התוס' לשיטתייהו בנדה נ' ע"ב כתבו דחלב של בהמה טמאה דינה כבשרה, יעוי"ש. ו והנה הרמב"ם בפר"ג מטו"א כתב דהחלב טהורה בכרכים אין אחד מאלו צריך מחשבה, ואינן צריכין הכשר, מפני שסופן לטמא טומאה חמורה יעוי"ש. וקשה טובא הא חלב נבלה אינו מטמא כלל. ובכס"מ כתב דזה הטעם לא קאי על חלב יעוי"ש. - ולכאורה אפשר לומר דכוונת הרמב"ם חלב היינו שומן שדינו כבשר, דכל שומן קרוי חלב, עי' רש"י ד"ה וחלב ובתוס' ד"ה והחלב. ז ע"ב הכא במאי עסקינן כגון ששחטו להתלמד בו ובפלוגתא דנימוס ורבי אליעזר דתניא אמר רבי יוסי סח לי נימוס אחיו של ר' יהושע הגרסי שהשוחט את העורב להתלמד בו דמו מכשיר, רבי אליעזר אומר דם שחיטה לעולם מכשיר וכו' ת"ק סבר דמו מכשיר לעלמא אבל לגופי' בעי מחשבה, ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר, ואפילו לגופה נמי לא בעי מחשבה, ע"כ הסוגיא. והנה ההבדל שבין לעלמא ובין לגופה. - הביאור בזה דעלמא בעינן שתהי' הדם דם משקה וכיון שדם שחיטה נקרא משקה להכי מכשיר אבל לענין זה דהשחיטה תהי' פועלת על הגוף שתהי' נקראת אוכל בעינן מחשבה לשווי' אוכלא. והשחיהט לחודיא לא סגי בזה, והיינו דכיון דלא הוי שחיטה המתרת לאכילה. - אבל כיון שעכ"פ נעשה מעשה השחיטה, פועלת המעשה הזו להיות הדם דם שחיטה, כיון שמציאותה על ידי פעולת שחיטה. ח והנה לפי"ז אם עשה מעשה נחירה בסימנים, וא"כ חסר מעשה שחיטה, אין על הדם להיות נקרא דם שחיטה, ואין בהדם תורת מכשיר כלל. - ומטעם זה הכא ששחטו להתלמד צריך לומר דמיירי שלא עשה שום קלקול בשחיטה שלא שהה ושלא דרס. - והיינו דלענין הדם שתהא על הדם תורת משקה להכשיר בעינן שתהי' מציאות של הדם על ידי מעשה שחיטה דוקא. ובאופן שחסר מעשה שחיטה אז אפילו בטהורה לא הוי על הדם תורת מכשיר. - ט והנה רש"י בד"ה דמו מכשיר פירש ואי נחרו ולא שחטו לא הוי פליג בה רבי אליעזר דודאי לעלמא הוא דמו יעוי"ש. ותמוה דהלא כיון דלא נעשה בו מעשה שחיטה היאך תהי' נקראת דם שחיטה. - וזהו שהקשו התוס' הכא ד"ה שהשוחט וז"ל ותימה פי' דדם נחירה מכשיר לעלמא דמה טעם מכשיר כיון דלא הוי דם שחיטה, ודם חללים לא שייך בבהמה אלא באדם עכ"ל. סג והנה הרמב"ם השמיט לגמרי להאי דינא דהשוחט עורב להתלמד בו. - ולפלא שלא עמדו בזה הנו"כ. - י ונראה דהנה תנן בפר"ו דמכשירין מ"ז דם שחיטה בבהמה, בחיה, ובעופות הטמאים, דם הקזה לרפואה ר"א מטמא באלו, ופירשו שם המפרשים דמשקין הן חשובין ומטמאין ומכשירין, וכתב הר"ש שם וז"ל פירש רבי אליעזר דסבר כל דם שחיטה מכשיר בפר"ק דבכורות פריך ר' אליעזר היינו ת"ק ומשני איסורו חישובו איכא בינייהו ת"ק סבר דמו מכשיר לעלמא, אבל לגופיה בעי מחשבה, ואתא רבי אליעזר למימר דם שחיטה לעולם מכשיר וכו' יעוי"ש, מבואר מדברי הר"ש דסבר דר' אליעזר דמכשירין זהו ר' אליעזר דבכורות. - וזהו דלא כהמלאכת שלמה שגריס אלעזר בלא יוד יעוי"ש. והיינו ר' אלעזר בן שמוע אלא הוא ר' אליעזר דסוגיא דידן דסבר דדם שחיטה מטמאים מטמאין ומכשירין. והנה הרמב"ם שם בפירוש המשנה כתב שאין הלכה כר' אליעזר יעוי"ש, וכן כתב בפר"י מטו"א ה"ג דדם שחיטה בטמאים, אין מתטמאין ולא מכשירין אלא הרי הם כשארי מי פירות יעוי"ש. - ובזה אתי שפיר הא דהשמיט הרמב"ם האי דינא דשחט עורב להתלמד כיון דסבר דדם שחיטה בטמאין ליתא בהכשר. יא והנה שיטת רש"י נראה שסבר רש"י דעיקר הפלוגתא דר"א ונימוס בהא דשחט עורב להתלמד מדוע פליגי דוקא בעורב ולא בבהמה טמאה, והש"ס קאמר משום דאיכא בעורב סימני טהרה, ולכאורה הלא איכא גם בבהמה טמאה שיש לה סימן טהרה. - וסבר רש"י לפרש דהני תנאי סברי אין שחיטה ועוף מן התורה ונחירה זהו שחיטתו. - וממילא דם נחירה הרי היא כדם שחיטה. - ויש להדם תורת מטמא ומכשיר. - וזהו שיטת רש"י שפירש דדם נחירה מכשיר, היינו עוף דהנחירה זהו שחיטתו גם בעוף טהור מדאורייתא ולהכי גם בעורב הוי הנחירה כשחיטה. - וזה עדיף מהא דנחירה של עכו"ם לישראל כמבואר בחולין קכ"א דאינו מטמא טו"א, וכן כתב הרמב"ם בפר"ג מטו"א ה"ג יעוי"ש, דשאני התם דע"כ הנחירה לית בה ממשא של כלום. - משא"כ בעורב דהנחירה בעוף זהו שחיטתו גם בעוף טהור. - וממילא גם בעוף כמו עורב הנה הנחירה דם שחיטה ממש ויש להדם תורת מכשיר, כן נראה ביישוב פירש"י בס"ד. יב שם, רישא בהנאת דמיו. - ופירש"י אם השכירה לאחרים יעוי"ש. - ולכאורה מדוע לא פירש"י שמכר הפט"ח וזהו פשטות הביאור בהנאת