נזר הקודש - בכורות נא

שפך כתיב. ר והוי אמרינן דבכל אופן יש חיוב כיסוי מדלא ממעטינן אלא איסוה"נ ולא איסורי אכילה. - אמנם לאחר שדרשו חז"ל למעט עוף טמא. ממילא יש ללמוד מזה למעט נוחר ומעקר. והיינו מפני זה עצמו דהמיועט לעוף טמא יש לומר ג"כ מפני שהשחיטה אצלו אינה בתור שחיטה אלא בתור נחירה, ומזה נלמד למעט נוחר ומעקר ג"כ מפני שבעינן שחיטה דוקא ולא נחירה. - ומטעם זה אין למעט טריפה אעפ"י שאינה באכילה. - אמנם כיון שעכ"פ שייך שחיטה אצל טרפה יש גבה חיוב כיסוי. ורק לר"ש דסבר דבעינן שחיטה ראויה לאכילה, ובשאינה ראוי' לאכילה אין זה שחיטה האמורה בתורה, נמצא דכל עיקר המיעוט מאשר יאכל הכוונה למעט באופן שאין זה שחיטה ודינה כנחירה. לג שם ומודה ר"ש בבשר וחלב שמטמא טו"א הואיל והיתה לו שעת הכושר. - ולכאורה מה מהני הא דהיתה לו שעה"כ, והלא עכ"פ לא קרינן בי' עכשיו אשר יאכל. - ונראה לפי מה ששנינו בטהרות פר"ח מ"ו כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיופסל מלאכול הכלב, וכל שאינו מיוחד לאוכל אדם טהור עד שייחדנו לאדם וכו' יעוי"ש. ועי' בכריתות כ"א וברמב"ם פר"ב מטו"א ובראב"ד שם בהשגה. - וא"כ מבואר דשאני בין אם היה ראוים מתחילה לאדם לבין שלא היה ראוי מעולם לאדם. - וזהו ג"כ הביאור הכא דבשר וחלב שהיה לו שעת הכושר לאכול ביחד קודם שנתבשלו. - והיינו שטרם שנתבשלו גם בתערובות ביחד חלב עם הבשר היה מותר באכילה. - וזהו כוונת רש"י הכא שפירש שעה"כ קודם בישול. - וכיון שהי' ראוי מתחילה לאכילת אדם לא נפסל מאוכל מטעם האיסוה"נ שבאה אחר הבישול, ובעינן שיופסל לכלב. ולא סגי בזה שיופסל לאדם מטעם שאינו יכול להאכילו לנכרים. , לד ובזה יש לדייק ברש"י שמפרש לאחרים לעכו"ם דאינו אסור בהנאה יעוי"ש, ומשמע מדברי רש"י דהא דאסור בהנאה להאכיל לאחרים היינו ג"כ לעכו"ם אבל לכלבים של הפקר לא איכפת לן. - ועיקר הדבר תליא באכילה דלאדם. - וממילא בבשר וחלב חזיא לכלבים של הפקר, נמצא דלא נפסל לכלב, וכיון שהיה ראוי לאדם ולא נפסל לכלב, לכן מטמא טומאת אוכלין. יש לעיין אם אכילה שלא כדה"נ חשיבה אכילה לטומאת אוכלין. - ויש להוכיח כאשר יבואר לקמן. א דף י' מה להלן אסור באכילה ומותר בהנאה. והקשו בתוס' דהלא בפסחים דריש איסי בן יהודה איסור אכילה מהכא ואיסור הנאה מק"ו דערלה וכו' יעוי"ש. - ולכאורה יש לומר דהנה שם פריך הש"ס לאביי דסבר דכלאי הכרם לוקין עליהן אפילו שלא כדרך הנאתן דיש פירכא על הק"ו כלאי הכרם יוכיחו שאין ענוש כרת ואסור בהנאה, ולאביי ליכא האי יוכיחו כיון דיש חומרא בכלאי הכרם שלוקין על שלכדה"נ ואביי מתרץ שם דגם בשר בחלב אסור שלא כדה"נ יעוי"ש. - ולפי"ז אפשר לומר דר' שמעון סבר דכיון דגמרינן מנבלה, ובנבלה אכילה כתיב ובעינן כדרך הנאתן, וא"כ גם בבשר בחלב בעינן כדרך הנאתן דוקא. - וא"כ ליכא למימר כלאי הכרם יוכיחו, משום דאיכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן אסור שלא כדרך הנאתן. - ומשו"ה קאמר דבשר וחלב מותר בהנאה. - ורק לאביי דסבר דכיון דלא כתיב אכילה בבשר וחלב להורות דאסור אפילו שלא כדרך הנאתן, לדידיה איכא ק"ו מעליא לאסור בהנאה, אבל לד' שמעון אין לזה הכרח, והא דלא קאמר הש"ס להביא ראי' לאביי מר' שמעון דבכלאי הכרם אסור אפילו שלא כדרך הנאתן. - זהו משום דאביי קאמר הכל מודים בכלאי הכרם שלוקין אפליו בשלא כדה"נ. ולא סגי מה שמביא ראיה מר"ש. - ובזה יש ליישב הא דלא קאמר אביי הכל מודים בבשר וחלב שג"כ לוקין עליהן שלא כדה"נ, וכמו שהקשו שם התוס'.- והיינו משום דר"ש ע"כ סבר דבבשר וחלב מותר שלא כדה"נ ולא שייך לומר הכל מודים כמו שאמר בכה"כ, אבל יוצא מזה דר"ש סבר דבשר וחלב מותר שלא כדה"נ, וא"כ מדוע לא קאמר דמודה ר"ש בבשר וחלב מטעם דמותר שלא כדה"נ. וגם בסוגיא דקאמר הש"ס חדא ועוד קאמר חדא דאוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים וכו' ומדוע לא קאמר הש"ס מטעם דמותר שלא כדה"נ, - מבואר מזה דאכילה שלא כדה"נ לא חשיבה לענין טו"א. ב אמנם יש לדחות לפי מה שכתבו התוס' ומהרש"א בשבועות דלר"ש דסבר כל שהוא למכות הוא הדין שלא כדה"נ. - נמצא דלר"ש כל האיסורים שבתורה אסור שלא כדה"נ. - וא"כ גם בשר וחלב אסור שלא כדרך הנאתן, וא"כ איכא ק"ו מעליא לאיסור הנאה, ושפיר הקשו התוס' לר"ש. וזהו לפי שיטת התוס' אליבא דר"ש והיינו כיון דסבר ר"ש כל שהוא למכות ממילא סבר ג"כ דאסור שלא כדה"נ בבשר וחלב, וא"כ איכא ק"ו מעליא ללמוד איסור הנאה בבשר וחלב. ג ועוד קשה דהכא מבואר דסבר ר' שמעון דבשר וחלב מותר בהנאה. - וקשה מהא דתנן שלהי תמורה דחשיב שם התנא במשנה בשר בחלב מן הנקברין ור"ש פליג שם על חולין שנשחטו בעזרה, ולא פליג על בשר בחלב, ומשמע דמודה ר"ש דבו"ח הוא מהנקברין, וע"כ דסבר דילפינן לאיסור הנאה מק"ו דערלה, - ואפשר דתנאי אליבא דר"ש. והיינו דמאן דסבר דר"ש סבר כל שהוא למכות סבר דבשר בחלב אסור בהנאה.-ור"ש בן יהודה דאומר משמו של ר"ש דבשר בחלב מותר בהנאה לא סבר הא דר"ש דאמר כל שהוא למכות. ד עוד יש לומר לשיטת התוס' בשם רבינו יקר דבתערובות מודה ר"ש דבעינן כשיעור שלם, וממילא ליכא בשלא כדה"נ באופן שאכל הבשר בחלב על ידי תערובות. - ובכלאי הכרם לוקה בשלא כדה"נ אף בשאכלן על ידי תערובות, וא"כ בטל הק"ו מערלה משום דליכא היוכיח מכלאי הכרם משום דאיכא למיפרך מה לכלאי הכרם שכן לוקה בשלא כדה"נ בשאכלן ע"י תערובות. - וא"כ מיושב קושיות התוס' דלר"ש ליכא ק"ו. - אבל לפי"ז קשה טובא מדוע לא פליג ר"ש שם בשלהי תמורה בהא דבשר בחלב. -