נזר הקודש - בכורות מא

בחוץ חייב, ופריך והא איכא חציצה ושני אמר שמואל בשהפכן, רב אמר מב"מ אינו חוצץ, ור"י אמר אפילו תימא וכו' יעוי"ש, הרי חזינן דלאו כו"ע סברי הא דמב"מ אינו חוצץ, וקשה טובא הא הבא ע"כ מוכח דסברי רבנן מב"מ אינו חוצץ עכת"ד יעוי"ש.- - אבל לפי מה שביארנו אתי שפיר דשאני הכא דרק בשביל למלא את התנאי דכולי רחם. - והיינו שלא לגרוע העצם החיוב דהיציאה האחרונה בהגמר כו"ע סברי מב"מ אינו חוצץ. - משא"כ התם דבעינן נגיעה במזבח. - לב ויש לעיין בהא דפליגי רבה ורבא בסוכה ל"ז בהא דאמר רבה לא לדוץ איניש לולבא בהושענא דדלמא נתרי טרפי והוי חציצה, ורבא אמר מב"מ אינו חוצץ יעוי"ש, וקשה לרבה הא הכא מוכח דע"כ סברי רבנן מב"מ אינו חוצץ, ודוחק לומר דרבה מפרש דסברי רבנן דמקצת רחם מקדש. - מדלא קאמר הש"ס דפליגי בזה רבה ורבא בטעמייהו דרבנן. - ונראה דשאני הכא בבכור דהוי מב"מ מעליא, והיינו כי שניהם עומדים לצאת ראשון, וכל מי שיצא ראשון הוא הבכור וכיון שכל אחד ואחד ראוי לזה, לכן לא הוי חציצה לכו"ע. - וסברת רבא התם משום דהתם ג"כ הני טרפי דלולבא באים לגרוע את המצוה, ואין בכח המב"מ לגרוע את המצוה כי הלולב העשוי כדת. אין לפסלו משום החציצה דמב"מ. - ואינו דומה להא דזבחים דשם אנו באים לחדש כי דין מזבח יש גם על הבשר מטעם מב"מ. הנה בזה אין בידינו לחדש מכח מב"מ, ולהכי הוי חציצה לשמואל, וכן למאן דמוקי כר' שמעון, כמבואר שם. לג אולם יש להעיר משום דאם נחליט דסברי רבנן דגם בבת אחת לא קדשי. - א"כ לפי מה שכתבו התוס' במנחות י"א ע"ב ד"ה כגון דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בב"א אינו, והכא כאן דליתא בבת אחת כל שכן בזה אחר זה יעוי"ש. - והכא בנידון זה דבכור אם סברי רבנן דבצמצום שניהם לא קדשי, א"כ גם בזה אחר זה לא קדשי אפילו אחד מהם. - ואעפ"י שכתבו התוס' הכא בסוגיא דהכא לא אמרינן האי כללא דכל שאינו בזאח"ז אפילו בבת אחת אינו משום דשאני קדושה הבאה מאיליה בלא מעשה אדם. - אמנם אם בקדושה הבאה מאיליה לא מהני בת אחת א"כ לא ליהני גם בזה אחר זה להתקדש אפילו אחד מהם. לד לכן נראה דע"כ סברי רבנן דבכור בהמה טהורה דאעפ"י דאי אפשר לצמצם מ"מ יש בזה כל עיקר הקדושה בהצמצום. - וכן הדין גם בבהמה טמאה. - ומ"מ לא קשה הא דאתיא המשנה כרבנן אעפ"י שלא תנן דיפריש טלה לעצמו לאפוקי הספק דהצמצום, משום דע"כ גם בטלה הזה דנותן לכהן פוטר הספק ומה ששנה התנא שנותן טלה אחד לכהן יש בזה גם עבור ההפרשה דהטלה שהוא לעצמו. - ורק לריוה"ג אי אפשר לפרש כן כמו שכתבנו לעיל, ולהכי קאמר הש"ס לימא דלא כריוה"ג. - אבל לרבנן שפיר מתפרשא המשנה כן, וכפסקו של הש"ך דמקודם מפריש הטלה והוא לעצמו, ואח"כ נותן הטלה הזה להכהן, וכמוש"נ. לה איברא ברא דיש להעיר מדברי התוס' ד"ה שתי זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן, לכאורה מפריש טלה אחד מספק לעצמו וכו' וכן פירש בקונטרס מפריש עוד טלה והוא לעצמו יעוי"ש, - משמע דלא סגי בהטלה הזה שנותן לכהן. - אבל יש לפרש דפירשו כן קודם ששנה התנא הדין דפודה בו פעמים הרבה שזה שנה התנא בסוף המשנה. - אבל לאחר ששנה התנא הדין דפודה בו פעמים הרבה סגי גם בהטלה שנותן להכהן. לו תוס' ד"ה אמר רב אשי מב"מ אינו חוצץ, וא"ת דמוקי מתניתין כריוה"ג דאפשר לצמצם וכו' אמאי לא אמר כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו וכו' יעוי"ש. - ולכאורה מדוע לא הקשו כן גם בבהמה טהורה שאמר ריוה"ג דשניהם בכורים. והלא גם אינו בזה אחר זה ומ"מ בבת אחת קדושים.- וע"כ דסברי התוס' דבאופן שחלה הקדושה על שניהם ששניהם המה כגוף אחד וכמו שפירש"י ליתא בזה הכלל דכל שאינו בזה אחר זה וכו'.- ורק באופן שרק החלות על האחת אז אמרינן הכלל דכל שאינו בזה אחר זה, וכן מוכח בזבחים ל' דבאופן דהוי תמורת עולה ושלמים שפיר חלה על שתיהן ולא אמרינן בזה הכלל דכל שאינו בזה אח"ז וכו' יעוי"ש, וכן מבואר בגיטין מ"ב הא דאמר כולו הא דאמר חצי יעוי"ש בתוס' וכל עיקר האי דינא דרבה אמר במקדש שתי אחיות כאחת שאי אפשר שיהיו שתיהן מקודשות, אלא רק אחת להכי גם אחת אינה מקודשת.- ומצאתי לחובה להעיר מפי' י"גגת הקולמוס להגאון ריט"א בפר"ב ד"ה מתניתן רחל וכו' שכתב דאי אמרינן דאפשר לצמצם היה סברא לומר דאפילו אחד מהם אינו בכור דהא קיי"ל כרבה דכל שאינו בזאח"ז וכו' יעוי"ש, וזה ליתא דבאופן שיש חלות הקדושה על שתיהם לא אמר רבה להאי כללא. לז והנה בהא דאמר רב אשי מב"מ אינו חוצץ כתב הרמב"ן בהלכה בפר"ג וז"ל ומסתברא ספוקי מספקא ליה דלמא טעמא דרבנן התם משום דמקצת רחם מקדש אבל מב"מ חוצץ בבכור דפטר רחם אמר רחמנא וכל דלא נגע ברחם לאו פטר רחם הוא, ורב אשי נמי אפשר דלא בסברא דקושטא מהדר הכי אלא בדרך דחוייה הוא דקאמר הכי לומר דמהא לא תפשוט דלכך קמה לי' בעי' דרבא ולא איפשטא עכ"ל. - ויש לעיין מדוע בחר הרמב"ן לומר כן בדברי רב אשי, ומדוע לא אמרינן דרב אשי אמר לקושטא דמלתא משום דסבר כן, והלא מצינו דכן סבר רבא בסוכה. לו ונראה ראה בסברת הרמב"ן דסבר דעיקר סברת דמב"מ אינו חוצץ הכוונה שאין לבטל הקדושה או המצוה בשביל החציצה דמב"מ. - אבל אין סברא לומר לעשות חיוב או חלות הקדושה, - דכיון דבעינן יצירה דחלות הקדושה כמו הכא בהא דפטר רחם שבזה תלוי החלות הקדושה בזה בעינן בלא שום חציצה אפילו מב"מ חוצץ. - וראיה לזה דרבא בעצמו סבר בסוכה מב"מ אינו חוצץ. - והכא בעי רבא. - לזה סבר הרמב"ן דע"כ גם רב אשי אינו מדחה בעי' דרבא רק בא בדרך דיחוי. - ומזה ראיה לזה שכתבנו לעיל, וכמוש"נ.