נזר הקודש - בכורות ד

הטובים בלא תשלום שכר, והמה נכנעים לכל מעשה הטוב, הכל כפי רצון הבורא, ולפי חוקי התורה אשר דרכיה דרכי נועם. - ותמיד הם מלאי רחמים וחסד כמדתו של הקב"ה וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו כדאי ורחמתי את אשר ארחם אעפ"י שאינו כדאי. וזהו כטבעו של הטלה אשר אינו מצפה לשילום מאומה. - אבל יש אנשים פועלי צדק אמנם לוטה במעשיהם לתשלום גמול, ולתאוה חומריות. - ויש לזה ציור לאנשי הצבא. - שהיו עומדים במערכת שדה קטל, והיה נחוץ להם לעלות ההרה, אשר סכנה גדולה לעלות על הר גבוה שהיה חד ומשופע, - ויהי היום, כי הפקיד נתן תרועה לאנשי הצבא אשר מחויבים לעלות ההרה. - ובאותה שעה נתבשל הקלחת עם התבשיל, והגיע עת האוכל. - אבל מוכרחים הם להניח את האוכל ולעלות ההרה, כי דבר הפקיד נחוץ. והנה יש לומר דעל זה רמזה תורה ופטר חמור תפדה בשה. והיינו כי המעלה הנשאה שיש בחמור, והוא מדת ההכנעה והסבלנות שיש בהחמור תפדה בשה לומר כי המדה הטובה הלזו ישנו גם בשה, וביתר עוז ועצמה, כי עושה זה לא בעבור הנאת עצמו. - ובטבעו הוא רק להטיב להבריות. - והנה המצריים היו עובדים להשה. - הנה יש לבאר מה מצאו בהשה שהיו עובדים אותו והיו משתחוים לו. - אף שאין אנו אחראין וערבאין לתת טעם לעובדי ע"ז. - אבל השערה קרובה שעשו השה לסמל מפני המדות טובות שיש בהשה, למען ילמדו בני אדם ממנו את כח הסבלנות לסבול עול המלכות, שלא יעשו מרד בהמלוכה. - וגם כח האיגוד הנמצא בהשה כי כולם כאחד יתאספו, וגם העיזא דמסגא בריש עדרא. - וכולם נמשכים אחריה בלי חקור אחריה באיזה דרך מובילה. והשה סימן טוב לבני אדם שילמדו ממנה. - ולזה נתנו המצריים כח אלהות לה. להיות כל אחד משתחוה להמדות הטובות הנמצאות בהבריאה הלזו. והנה יען שכל המדות הטובות היו באבינו הזקן. והוא היה המשפיע הטוב בכל ארץ מצרים. ובשבילו פסק הרעב. - והיה מלא רחמים. - ומכל זה היה בהכנעה עד להפליא. והיה משתחוה לבנו ליוסף מפני נשיאותו. - ובטח היה יעקב סמל טוב להמצריים לומר כזה ראה וקדש. - ובטח היו מציירים צורת יעקב על אבנים למען יהיה חקוק התמונה לכל אדם. - ובטח היו אומנים שיודעים לצייר באופן שתהיה מראה התמונה גודל ההכנעה ורחמים רבים. - ובטח היו עושים את התמונה לסמל אלהות. והיו עובדים אותו כמו שעובדים להשה מפני שזה נחוץ גם להיות נכנעים להמלך ולהשרים. - וזה היה מתיירא יעקב אבינו. - ואמר שלא יפדו בי המצריים, היינו שיחליפו את השה בתמונתו שזהו לשון פדיון חליפין ויחליפו את השה ביעקב אבינו. והמדרש מסיים שהיה יעקב אמר אשר בשר חמורים בשרם. - והביאור בזה כי המצריים אדרבה מחליפים את השה בחמור, כי לומדים הם המדות האלו רק לתאותם ולחומריותם. - ולא די שלא יתנהגו בהמדות הטובות של השה, אלא אדרבה הם יתנהגו באכזריות נוראה. - וכמו שאנו רואים שישנם אנשים המתימרים לרוב רחמים והחמלה על בע"ח, והמה רוצחי נפשות. וכן היה עם המצריים ששפכו דם ילדים באכזריות נוראה. - ועל זה אמר יעקב אבינו אל נא תקברני במצרים, היינו קבורה כזו שהוא ח"ו לאבדון, - בשיעשוהו לע"ז.- וזה קשה היה ליעקב מאד. וזה רמזה לנו התורה בדבר פטר חמור לפדות בשה, היינו כי המדה דהחמור בכח ההכנעה והסבלנות. - שלא להשתמש עבור הנאת עצמן למלא בולמוס האכילה והתאוה. רק להשתמש במדה זו למטרה רוחנית להרמת קרן התורה והיהדות, והחמורים שנשאו כסף וזהב כשיצאו ישראל ממצרים זכו לפדיון פט"ח שלהם להיות חליפין ופדיון לשה. - להורות לעם ישראל כי החמור הנושא את הכסף והזהב להשתמש בהשתמשות להנאת עצמן הרי הוא הבל ואין בם הועיל. - ומטרת הכסף והזהב בהובילם למטרת ההשתמשות כהשתמשות השה, רק להטיב לזולתם, וזהו ופטר חמור תפדה בשה. - ללימוד הכנעה שמטרתה לרומם הרוח ולהחיות עם רב. הנה לפי הנראה ומדמה בנפשי כי אנחנו בהיותנו בזה בקיום ופטר חמור תפדה בשה. - כי הפטרי רעיונות החומריות אשר תפעם בקרב הלב פנימה. - עולה בתהו, - והחלומות של הכבוד המדומה ג"כ שוא ידברו. וממילא מה יתרון להדפיס ספר על מסכת אשר טפחתי ורביתי כרב עמל ובזיעה רבה, כי להיות חמור נושא כסף וזהב רחוק מאד גם במחשבה, כי אילי הכסף בזמן הזה רחוקים מרעיון הזה, ולהוזיל זהב מכים של עצמו.- - וגם בשעה דחוקה, הרי זה פדיון פט"ח בשה בת דנקא. - אמנם תודה לד' כי עזרני עד כה והביאני עד הלום לבאר המסכת בכורות, הן בפשט הגפ"ת, והן בביאור הלכה לכמה הלכתא רבוותא לה' בכורות. וקראתיו בשם נזר הקודש כהספרים הקודמים מפני שהוא גם בסגנון הזה, וכה אני בבקשה להבא שיזכני ד' ללמוד וללמד לשמור ולעשות אמן כי"ר. על הטוב תזכר עזרתי בקודש, אשר היא תמיד בעזרתי מנשים באהל תבורך, היא רעיתי הרבנית הצנועה מרת הינדא תחי' בת הרב הגאון הגדול המפורסם כש"ת מו"ה הלל דוד הכהן טריווש זצ"ל. - יתן ד' אשר נזכה לראות נחת מצאצאינו שילכו בתורת ד' תמיד ולהתברך בעושר ואושר כאות נפשינו ולראות בבנין בית מקדשנו, אמן. המחבר