נזר הקודש - בכורות לח

לכהן היינו אחרי שהפריש לעצמו עבור הספק, חוזר ונותן להכהן עבור הודאי. יב אמנם אתי שפיר לפי מה שכתבנו לעיל דהכא הוי חזקת חיוב, והחזקה מורה שיצאו שניהם כאחד. - אלא שהרוב מכריע דלא היתה בצמצום. ובזה הולכים בתר רובא, והיינו דהרובא מסייע להמוחזק. - אמנם כשנותן הטלה להכהן יכול הכהן לומר שמקבל הטלה עבור הספק. - והמיעוט דהצמצום מצורף להחזקת חיוב, וחזקת ממונא ליכא הכא, ואדרבה החזקה דממונא עתה ביד הכהן, ובאופן הזה בחזקת חיוב שפיר יכול הכהן לומד דנטל זה בשביל הספק. - והבעלים מחויבים ליתן עוד טלה עבור הודאי. - וא"כ ע"כ לריוה"ג מחויב ליתן שני טלאים, ומזה מוכח דהמשנה דלא כריוה"ג. יג שם, במשנה, זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו. וזהו מפני שספק הוי דלמא יצאת הנקבה תחילה. - ולא שייך לומר דחזקה דהחיוב תכריע - משום דאם נקבה יצאת תחילה אין כאן חזקת חיוב כלל. - ולא אמרינן בזה צדק משלך ותן לו, כדין ספק לקט לקט, והוא הדין במתנו"כ, - משום דזה שייך דוקא במקום שהיתה החיוב ודאי. - אבל זה קשה טובא מדוע צריך להפריש טלה והוא לעצמו, והלא יש כאן רובא לפטור, והיינו דיש לצרף מיעוט דהצמצום להמחצה דהנקבות- וגם אם היתה היציאה בצמצום אין כאן חיוב בכורה מטעם החציצה דהנקבות, והוי רובא לפטור, וא"כ מדוע צריך להפריש טלה לאפקועי איסורא- וכמו שהקשו התוס' בזה לריוה"ג. - הנה כמו כן תקשה גם לרבנן, והוא דהרי ע"כ רבנן דסברי אי אפשר לצמצם, אבל עכ"פ מודו דע"כ יצוייר צמצום. - והנה דאיתי אח"כ שהמהרש"א לקמן בתוס' הקשה בזה מדוע לא הקשו כן התוס' גם לרבנן. - והנה בחק נתן מתרץ דלרבנן איכא למימר דמקצת רחם מקדש, וגם דא"א לצמצם מ"מ איכא מקצת רחם ולכך מפריש טלה לעצמו דליכא אלא מחצה ומחצה, אבל לריוה"ג דאמר אפשר לצמצם ומשכחת שיצאו שניהם בבת אחת והוי רובא ואין צריך להפריש טלה לעצמו עכת"ד, יעוי"ש. ודבריו תמוהין טובא דהלא פשיטא דאף דסברי רבנן א"א לצמצם אבל עכ"פ מודו דיצוייר צמצום וכמו שכתבו התוס' כן בדוכתי טובא. - וא"כ גם לרבנן תקשה כמו לריוה"ג. יד ונראה דהנה בהא דפליגי רבנן וריוה"ג הוא לקמן י"ז במשנה רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת, ריוה"ג אומר שניהן לכהן שנאמר הזכרים לד' וחכמים אומרים א"א לצמצם אלא אחד לו ואחד לכהן יעוי"ש, והנה נחזה אנן מדוע פליגי חכמים על דיוה"ג שיליף להאי דינא מן הקרא שנאמר הזכרים לד' דמרבה שנים. - וע"כ דרבנן דסברי א"א לצמצם הכוונה דאמרה תורה דאין לסמוך על מראית עין שמעיד על הצמצום, וע"כ מפרשי להקרא דהזכרים לד' דאפילו במקום שנים איכא לד' והיינו דאחד מהן לד'. - וא"כ מפרשי רבנן שהתורה אמרה שלא לסמוך על הצמצום, והיינו דלא נחשב הצמצום למאומה, והיינו דיש לנו לדון תמיד שלא הי' צמצום. - ואף במציאות הצמצום אנו דנין כבזה אחר זה. - ואפשר לומר שהוא מצד דובא שאמרה תורה כיון שעפ"י רוב אחד יצא ראשון אין משגיחין על המיעוט דהצמצום וכמאן דליתא דמיא. - והרי"ז בדמיון שכתבו התוס' בכתובות ט' דלא נחשב המיעוט לספק כיון שהרוב מכחישו. - אמנם לריוה"ג דסבר אפשר לצמצם, והתורה הכירתו להאי מיעוט לחשיבות עד שאמרה תורה על זה הדין דהזכרים לד' ששניהם קדשי. א"כ ע"כ יש לצרף זה למחצה דנקיבות להיות רובא. טו והנה למאי דמוקים דמתניתין אתיא גם כריוה"ג מטעם דריוה"ג לא אמר דשניהם קדשי אלא בבכור בהמה טהורה ולא בטמאה מטעם המיעוט דהזכרים. - וא"כ לכאורה תקשה ג"כ מדוע נותן טלה אחד לכהן והא כיון דאיכא אחד בר פטור, וא"כ הרי מבטל קדושת בכור של השני וכל אחד ואחד מבטל. - ואין כאן בכור כלל, ולא דמי לבכור בהמה טהורה דשניהם קדושים, משא"כ בבהמה טמאה, וא"כ ליכא בכור כלל, עי' בריט"א, אבל לא קשה מידי מטעם דאזלינן בתר רובא ולא יצאו שניהם כאחד. וממילא אחד יצא ראשון. - וא"כ חזינן דלא חיישינן למיעוט הצמצום ואפילו לריוה"ג דסבר האי מיעוט לחשיבות אשר התירה הכירתו. - ומ"מ לא נחשב לספק להיות אמרינן בזה הממע"ה. - וע"כ כדפירשנו לעיל דבמקום דאיכא חזקה לחיוב לא משגיחין על המיעוט לומר דאין הולכין בממון אחרי הרוב, אלא אזלינן בתר רובא, וכמוש"נ. טז שם, במשנה שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין לכהן כלום, ופירש"י שני זכרים ושתי נקבות ספק הן דשמא כל חד וחד ילדה זכר ונקבות, ושמא נקבות יצאו תחילה, הלכך אין כאן לכהן כלום, אלא מפריש עליהן שני טלאים לאפקועי איסוריהן, והן לעצמו. - והנה אע"ג דאיכא הכא ספקי טובא, ומ"מ צריך להפריש טלה אחד, והיינו משום דכל מה דאפשר לתקוני מתקנינן, וכמו שכתבו התוס' בד"ה זכר ונקבה. - וכן כתב הרא"ש בפסקיו דב' חמורות וילדו ב' זכרים ונקבה נותן טלה אחד לכהן, וגם צריך להפריש טלה אחד לעצמו דשמא ב' זכרים בכורות הם, דאע"ג דהוי להו תרי ספיקי שמא אחת ילדה ב' זכרים ואחת ילדה נקבה, ואת"ל אחת ילדה זכר ואחת ילדה זכר ונקבה שמא יצאת נקבה תחילה, אפ"ה כיון דאפשר לו בתקנתא דהפרשת טלה אחד ולא קא מפסיד ולא מידי שהרי הוא חולין וכו' יעוי"ש. - ולכאורה קשה הא מצינו בחולין י"ב דאמרינן ואליבא דר"מ ודלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר, מבואר דאליבא דרבנן גם היכא דאפשר לא מצריכין לבדיקה. - וביותר גבי בכור דאפשר לומר דמוקמינן הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה כמו"ש התוס' לקמן כ' ד"ה חלב. - וגם אנו נוהגין שאין אנו בודקין אחר י"ח טרפות, וכן כתבו הפוסקים דסמכינן אספ"ס אפילו היכא דאפשר בבדיקה כמ"ש הפוסקים וכן העלה הפר"ח בסי' ק"י בכלליו אות ב'. והנה המהרי"א הק' בזה יעוי"ש. והנה בהא דהקשה מדוע סמכינן ארובא ולא בעינן לברר נראה דשאני רובא המעיד שאין כאן איסור מטעם כל דפריש מרובא פריש. - משא"כ הכא בעינן