נזר הקודש - בכורות לה

קיג אבל נראה דדברי המג"א תמוה טובא דע"כ אין ראיה מדברי הטור שהביא בשם הרמ"ה והרא"ש בהא דגחלים דשאני התם שהוא מטעם דיש שבח עצים בפת, והרי"ז מינכר איסורא כמו"ש הר"ן ברפ"ב דפסחים שם בסוגיא. - ובע"כ צריך לומר כן דאל"כ תקשה על הרמ"ה והרא"ש ממשנה שלימה שכתבנו לעיל, והב"י שם בטור הקשה כן. - אבל ע"כ ההבדל ביניהם משום דשאני התם גבי פת משום דיש שבח עצים בפת. - והש"ך ביו"ד סי' קמ"ב אות י' מאריך בזה ביישוב הקושיא יעוי"ש, ורבינו הגר"א ז"ל באו"ח סי' תמ"ה קלסי' להש"ך בזה ודלא כהמג"א יעוי"ש. - נמצא לפי"ז אין מקור לדין זה לומר דבאיסורי הנאה לא אמרינן זו"ז גורם, וממילא בנידו"ד הוי הדין המשנה בהא דפרה שאכלה כרשיני ע"ז דמותרת באכילה מטעם זו"ז גורם ובנידו"ד ג"כ מותר הבשר מטעם זו"ז גורם כמו שכתבנו. קיד כתב הרמ"א ביו"ד סימן ס' בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת, אבל אי לא נתפטמה כל ימיה אלא בהדברים אסורים אסורה. - וביאור הדברים דבנתפטמה כל ימיה אסורה, משום דליכא אלא חד גורם, משא"כ אם נתפטמה גם בדברים מותרים הרי"ז זו"ז גורם ומותר, וכן אף אם לבסוף נתפטמה מאיסור לחודיא, אבל גידולה מקודם היתה בדברים מותרים ג"כ הוי זה וזה גורם ומותרת. - והנה מקור לדין זה מהמשנה דתמורה ל' רחב"א אומר כשרה שינקה מטרפה אסורה ומבואר שם ל"א סו"פ דנתפטמה לגמרי מאיסור, והתוס' כתבו שם ולפום רהיטא אפילו להדיוט יעוי"ש. - אבל המרדכי בפר' אלמנה לכה"ג כתב בהא דכהן ששכר פרה מישראל לא יאכילוה כרשיני תרומה מפני שהבהמה מתפטמת מן התרומה יעוי"ש, וע"כ הביאור בזה דהישראל האוכלה אח"כ כשהכהן מחזירה לבעליו, והוא זר אסור לאוכלה, ומזה מוכח דבהמה שאכלה איסורים אסור לאוכלה, וע"כ שזהו כוונת הרמ"א שמציין להמרדכי הזה אעפ"י שיש להעיר דהתם אפילו אם אוכלת תרומה אצל הכהן כל זמן השכירות. - אכתי לא יאכל הזר איסור, והיינו מפני שגידולה מכבר נתגדלה מחולין וא"כ הוי זו"ז גורם. - ומשמע מדברי המרדכי שגם בזה אסור, וא"כ אין ראה לדינו של הרמ"א דבעינן כל ימיה. - ואפשר לומר דהרמ"א מפרש דברי המרדכי דהתם הדין בלכתחילה שלא תבוא פטום הבהמה במקצת מפני חששא דלא תאכל כל ימיה שבזה יש איסור. קטו וחנה הפליתי יצא לדון מזה לחמץ בפסח שאם אכלה חמץ בפסח מותרת מטעם דהוי שלא כדרך הנאתן יעוי"ש, ומשמע מדבריו דבלא זה אסור, ותמוה הא הוי זו"ז גורם ממש, מטעם שכל השנה וגידולה היתה בדברים מותרים. - וכהא דתניא בפרה שאכלה כרשיני ע"ז דהפרה מותרת. - ואפשר לומר דכוונת הפליתי לפי שיטת המג"א דבאיסוה"נ גם זו"ז גורם אסור. - אבל הלא ביארנו דהכרעה שלא כהמג"א. קטז והנה יש לעיין בהא דחלב טריפה שמוסכם דאסור כדאיתא בחולין קט"ז ובפוסקים, וקשה מדוע לא אמרינן בזה זו"ז גורם, היינו המזון שהבהמה אוכלת, ומזה נעשה חלב, וא"כ הוי זו"ז גורם, היינו הבהמה והמזון. - דע"כ בלא מזון אין חלב, וא"כ אין לך גורם גדול מזה, והוי זו"ז גורם מעליא, ושום אחד מהפוסקים לא העירו בזה, ומ"ש חלב טריפה מולד טריפה, דלשיטת רש"י בתמורה שם לכו"ע מותר אפילו למ"ד זו"ז גורם אסור, להדיוט מותר, ואפילו לשיטת התוס' דמ"ד זו"ז גורם אסור אסור הולד גם להדיוט, אבל עכ"פ למ"ד זו"ז גורם מותר, מותר הולד להדיוט, א"כ מדוע נשתנה החלב דאסור לכו"ע. - ובאמת כן מוכח גם מהמשנה מהא דכשרה שינקה מן הטריפה דסברי התוס' דגם להדיוט אסור, וזהו משום דינקה מחלב איסור, וקשה מדוע החליטו כן דהחלב אסור, ולא נחתו להא דזו"ז גורם. קיז איברא ברא דהפסקי תוס' לתמורה שם כתבו בהמה שינקה מן הטרפה פסולה למזבח וכשרה להדיוט עכ"ל, ויש לפרש בכוונת דבריהם שני טעמים או דסברי התוס' דאין לאסור הבהמה בשביל מאכל איסור. - או דסברי דהחלב טריפה אין איסור מטעם זו"ז גורם, אבל ע"כ הטעם השני ליתא דהרי מוסכם זה דהחלב טריפה אסור כמבואר בחולין קט"ז וע"כ דסברי הפסקי תוס' כטעם הראשון, ולפלא על הפוסקים שלא העירו מזה. קיח והנה לכאורה אפשר לומר דנלמד חלב טריפה מחלב טמא שרבתה תורה לאיסור בהא דחלבו של גמל אעפ"י דגם שם שייך זו"ז גורם דהגמל ג"כ אוכל דברים מותרים, ומזה ילפינן דהיוצא מן הטמא אסור אעפ"י שיש בזה האי טעמא דזו"ז גורם. ומזה נלמד גם לחלב טריפה. - אבל תמוה מדוע לא ילפינן מחלב בהמה טהורה להיתר. - וביותר לשיטת התוס' דסברי דביצת השרץ מותר מטעם דילפינן מחלב בהמה טהורה. - ועוד קשה אם ילפינן מחלב בהמה טמאה לאיסור מטעם דרבתה תורה דלא אמרינן זו"ז גורם, א"כ נילף לעלמא דזו"ז גורם אסור. קיט ונראה דבענין זו"ז גורם מבואר בע"ז מ"ט דבעינן שיהיו שני הגורמים בבת אחת, אבל בזה אחר זה אם הגמר בא באיסור אסור יעוי"ש. ומטעם זה הבהמה שאוכלת המזון דהיתר מתהפך המזון לבשר ודם ונעשה הכל איסור, משום דכל מה שבא למין טמא הכל נעשה טמא. - וכן כשבא המזון לבהמה טריפה מתהפך המזון לבשר ודם. ונעשה הכל טריפה, והחלב בא אח"כ מאיסור. - נמצא דהגורם דההיתר בא בראשונה והגורם דהאיסור בא באחרונה, ואזלינן בתר האחרון, - להכי לא שייך זה לזו"ז גורם. קכ והנה לפי"ז בהא דבהמה שאכלה חמץ בפסח יש לדון בזה הדין דזו"ז גורם מטעם דע"כ הגורמים באו בבת אחת. והיינו דבשעה שאכלה החמץ בפסח הנה המזון והגוף הבהמה שנתגדלה עד היום באו שניהם בבת אחת, דהמזון עם הבהמה מהפכים המזון לבשר ודם, וזהו הדין הבהמה שאכלה כרשיני ע"ז, והוי זו"ז גורם ממש. - ואין להחמיר גם באיסוה"נ כמו שביארנו לעיל. קכא וכיון שמבואר דבשר הבהמה מותר לאכול בפסח. מעתה יש לדון על החלב היוצא שמותר, כיון דאין בזה הדין של יוצא מטמא. - ואין בזה גם משום זו"ז גורם, והיינו דכיון דהגורם דהאיסור בא