נזר הקודש - בכורות לד

הרחם של הדג דאסור. - אמנם רב אשי לא סבר להאי חזקה, דכאן נמצא כאן היה כדאיתא בכתובות ע"ה דרבא משני שם עפ"י החזקה דכ"נ כאן היה. - ורב אשי לא סבר לה אעפ"י שאיכא שם גם חזקת הגוף המסייע לה. - ורב אשי משני שם שינויא אחרינא, וכיון דלא סבר להאי חזקה להכי סבר הכא דאזלינן בתר רובא. קה נמצא דלהני דסברי חזקה זו דכ"נ כאן היה אם נמצא בבית הרחם אסור, ולרב אשי דלא סבר חזקה זו דכאן נמצא כאן היה אם נמצא בבית הרחם ג"כ מותר. קו והנה הטור והמחבר בשו"ע יו"ד סימן פ"ג כתבו וז"ל דג טהור שנמצא במעי דג טמא בין שנמצא דרך בית הרעי בין נמצא דרך ביה"ב בין שיצא לחוץ טהור עכ"ל, והנה השמיטו בית הרחם. - וכתב הש"ך דה"ה בנמצא בבית הרחם ולא אמדינן כיון דבבית הרחם הוא אשרוצי אשרוץ, משום דרוב דגים במינן משריצין וכו' יעוי"ש, מבואר דנחית הש"ך לאוקימתא דרב אשי. - אבל לפלא שלא נחית לאוקימתא דאמוראי קמאי דלא סברי כרב אשי. - וביותר כפי מה שביארנו דלדדהו בנמצא בבית הרחם אסור מטעם החזקה דכאן נמצא כאן היה. - וע"כ דדעת הש"ך דחזקה דכאן נמצא כאן היה לא עדיף משארי חזקות, ורוב עדיף מינה, וכן דעת המ"ב בתשובה סימן ס"ט והובא במג"א סימן תס"ז סקי"ח. אבל לפלא שלא נחית רבינו הש"ך לדון בזה מכח חזקה זו. - ולפי מה שביארנו הנה הטור והמחבר דייקו להשמיט בית הרחם מכח הני אמוראי דסברי חזקה זו דכ"ג כאן הי', ואע"ג שרב אשי בתרא הוא, מ"מ כיון דגם סתמא דסוגיא דב"ב סוברת כן, וזהו שיטת הרמב"ן, להכי השמיטו בית הרחם. קז והנה הפר"ח הקשה על הש"ך דמתיר אפילו בבית הרחם מטעם הרובא דזה מוכיח שבלעו. והקשה דאי בלעו מי הביאו לבית הרחם, ושמעתתא כולה לא מיירי אלא כשאין ידוע היכן הי' ובאופן זה הוא דאמרינן דכיון דרוב דגים משריצין במינן א"כ מסתמא בלעו, ולהכי מותר עכת"ד, יעוי"ש, - אמנם נראה דזה לא קשה כאשר יבואר. קח כתב הרמב"ם בפר"א ממ"א ה"ה וז"ל דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר לפי שאין גידוליו אלא בלעו עכ"ל, והנה שינה הרמב"ם מלשון המשנה ששנה שבלע, והרמב"ם כתב שנמצא, וכתב הה"מ משום דהרמב"ם סובר כרב אשי דרוב דגים במינן משריצים כמו שבלע לפנינו דמי יעוי"ש, ביאור דבריו דלשון שבלע משמע שבלע בפנינו דהיינו דראינו שבלע. - אבל כיון שבאמת לא בעינן ראיה דהבליעה, והוא מטעם דאזלינן בתר רובא, להכי שינה הרמב"ם בלשונו וכתב שנמצא, וכן כתב רבינו הגר"א ז"ל ביו"ד בלשון המחבר יעוי"ש. קט והנה אם אמרינן דאין מציאות להיות נמצא בבית הרחם על ידי בליעה. - אלא ע"כ נמצא בשארי מקומות כגון בבית הרעי או בבית הבליעה. - שזה מעיד שלא בא בשירוץ. - אלא נבלע ע"י בליעה, וא"כ דינא דרב אשי הא דקאמר וחידש הא דרובא, לא חידש מאומה, - כיון דגם בלעדי רובא אין כאן בית מיחוש. - וגם להני אמוראי ע"כ הפירוש בהמשנה דלא בעינן ראיה דהבליעה מטעם דהסימן מקום לחודיא מעיד שבא על ידי בליעה, וא"כ לא הוי הוכחה דהרמב"ם פוסק כרב אשי, מטעם זה שכתב נמצא, דהרי גם לכולהו אמוראי הכוונה דהנמצא הרי הוא כמו שבלע לפנינו, ולדדהו בלע בהמשנה כפשוטו כמו שכתבנו לעיל. - וע"כ דסבר הה"מ ורבינו הגר"א דאיכא חידוש בדינא דרב אשי. והיינו דלהני אמוראי שמפרשים שנמצא בבית הרעי או בבית הבליעה או שנמצא גדול יותר מדאי, כאוקימתא דרב נחמן. דבשביל זה ג"כ לא הוי הכרח לשנות לשון המשנה, וגם אם הי' כתב הרמב"ם כלשון המשנה ג"כ דלא בעינן ראיה שבלע, מטעם דהסימן מקום מעיד לנו. - אבל לרב אשי דלא בעינן לסימן מקום, מטעם דהרוב מעיד לנו. - בזה יש לטעות ולומר דבעינן ראיה. - והחידוש דרב אשי דלא אמרינן האי איעכולי איעכול, והאי אחר הוא, ועל זה מעיד הרובא. - אמנם אם אמרינן כהפרי חדש דליכא אפשרות על ידי בליעה לבוא למקום שמשריץ דהיינו בית הרחם. וא"כ אין מקום להסתפק ולחוש לאישרוצי אשרוץ. - ובאופן שנמצא בשארי מקומות היינו או בבית הרעי או בביה"ב רא"כ אין ראיה לדינא דרב אשי כלל. - וע"כ צריך לומר דיש מקום לומר דעל ידי הבליעה יכול לבוא להמקום דמשריץ. - ורב אשי ע"כ סבר דגם אם נמצא במקום הזה אמרינן דבא על ידי בליעה מטעם הרוב. קי ובעיקר מה שכתב הפר"ח דעל ידי בליעה לא יכול לבוא לבית הרחם. - נראה דיצוייר שבא לבית הרחם מלמטה, כאשר יסופר הרבה עובדות האלה. וא"כ יצוייר בליעה בבית הרחם. - וביותר כאשר ביארנו דע"כ מוכח כן, דיצוייר בליעה, מדברי רב אשי, וכפירושו של הה"מ בדברי הרמב"ם, וכן כתב גם הקרית ספר בדברי הרמב"ם, ובביאור הגר"א ז"ל, אשר לדבריהם, מוכח דיש בליעה בבית הרחם.- - ונמצא לפי"ז דיש מקום לפסקו של הש"ך ז"ל, וכמוש"נ. קיא תניא בע"ז מ"ט, שדה שנזדבלה בזבל ע"ז, וכן פרה שנתפטמה בכרשיני ע"ז תני חדא שדה תזרה, פרה תשחט, ותניא אידך שדה תבור, ופרה תרזה וכו' ומסקנא דפליגי בזו"ז גורם, ולמ"ד זו"ז גורם מותר, והכא הוי זו"ז גורם והשדה עם הזבל גורמים להצמיחה. - וגם פרה הוי זה וזה גורם כדפירש"י שם מטעם שהיא היתה גדולה קודם לכן על ידי שאר אכילות יעוי"ש, והנה לפי"ז בנידון דידן הוי זו"ז גורם, מטעם אכילות דמעיקרא. קיב אמנם יש להעיר לפי מה שכתב המג"א בסימן תמ"ה סק"ה דבמקום שאסור במשהו גם זו"ז גורם אסור אף בדיעבד, וזהו מטעם של הפוסקים דבע"ז אפילו בישל על גבי גחלים או בחומו של תנור אסור, והטור אזיל לטעמי' שכתב בשם הרמ"ה דבע"ז אפילו זו"ז גורם והוא הדין בחמץ דאסור בהנאה והוא במשהו, גם זו"ז גורם אסור עכת"ד יעוי"ש. - והנה לפי"ז גם בנידו"ד אסור הבשר באכילה.