נזר הקודש - בכורות לג

התוס' בהדיא שם בד"ה מכאן ואילך עכ"ל יעוי"ש, מבואר דנחית לפרש כוונת התוס' כמו שכתבנו, אבל לפלא שלא הביא דברי התוס' דסוגיא זו אבל הביאור ע"כ כמו שכתבנו. צט כתב הרמב"ם בפר"ד ממ"א ה"כ עור הבא כנגד פניו של חמור מותר באכילה מפני שהוא כמו הפרש ומי רגלים שהן מותרין וכו' יעוי"ש. וכתב הראב"ד רב ששת פשט להו לאיסורא במס' בכורות ממתניתין עכ"ל ביאור דברי הראב"ד דמשיג על הרמב"ם דמתיר מי רגלים של חמור ורב ששת פשט זה לאיסורא מהא דתנן כל היוצא מן הטמא טמא.- - והנה הפליתי בסימן פ"א כתב ליישב דברי הרמב"ם דהמ"ר של חמור אינו ראוי לשתיית אדם. - ובאיסור נבלה בעינן ראוי לגר, ורב ששת דפשט לאיסורא ממתניתין דכל היוצא מטמא טמא דמשמע אף מ"ר של חמור, זהו משום דסתם משנה ר' מאיר דסבר דאף בלא חזי לגר, אלא סגי גם בחזי לכלב. - אבל הרמב"ם דסבר דראוי לגר בעינן שפיר פסק דמ"ר של חמור מותר עכת"ד. - אבל דבריו תמוהין דהלא אם אמרינן דהמ"ר לא חזיא לגר א"כ הוי זה סרוחה מעיקרא, ובזה גם ר"מ מודה דאין בזה איסור כלל, כדאיתא בע"ז ס"ח ור"מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא יעוי"ש. מבואר דבסרוחה מעיקרא ר"מ מודה, וע"כ הני מ"ר של חמור כיון דשתי אינשי ומעלי לירוקנא קרינן בזה ראויה לגר ק ונראה דיש להוכיח מהסוגיא זו עצמה דמ"ר של חמור מותר מהא דפריך שם למ"ל את הגמל לרבות חלבו של חמור תיפ"ל מהטמאין שמרבה צירן ורוטבן. - וקשה לישני דקרא אתי לאסור מ"ר של הגמל אעפ"י דמיא עול ומיא נפיק. - וזה לא נלמד מהטמאין, דזה גרע מציר ורוטב. - וע"כ צ"ל דסתמא דהסוגיא סוברת דמ"ר של טמא ליתא בכלל דכל היוצא ודלא כרב ששת. - להאי לישנא דאסר. - ובזה יש ליישב שיטת הר"ת דפסק כהלישנא קמא דמ"ר דגמל מותר, והקשה הרא"ש דהלא בשל תורה ראוי להחמיר, יעוי"ש. - אבל לפי מה שכתבנו דסתמא דש"ס סוברת דמותר להכי פסק הר"ת להיתר. קא משנה, דג טמא שבלע דג טהור מותר באכילה, וטהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שאינו גידולו. - והנה הביאור לפי שאינו גידולו קאי בין ארישא ובין אסיפא, וזהו כי בא התנא להודיענו דלא שייך גבי דגים הכלל היוצא מן הטמא או היוצא מן הטהור, מטעם שאינו בא ביצירה אלא בא על ידי בליעה. - ובגמ' פריך טעמא דחזיני' דבלע הא לא חזיני' דבלע אמרי אשרוצי אשריץ וכו' והנה הש"ס מדייק מדנקט התנא שבלע. והיינו דאם סבר התנא דלא יצוייר תולדה. א"כ למה נקט שבלע, דמשמע דאנו יודעים מהבליעה. - ועל זה מביא הש"ס דאה"נ דדג טמא משריץ. - ועל זה פריך הש"ס דלפי"ז מה מהני דראינו דבלע דלמא האי איעכלא, והאי אשרוצי אשריץ, ועל זה איכא שתי אוקימתות דר"ש אמר דמיירי שמצאו בבית הרעי, ור"פ משני דמיירי שמצאו בביה"ב. - והנה לפי"ז אכתי תקשה למה שנה התנא שבלע דמשמע דחזיני' דבלע. - ואפילו לא חזינן דבלע, הנה המקום הוי סימן שבא על ידי בליעה. - וע"כ צריך לומר דמפרשים דברי התנא שאמר שבלע היינו לא שראינו הבליעה אלא מה שראינו מקום הנחתו זה מעיד לנו שבלע, והרי"ז כאילו אנו רואים הבליעה ממש. - והנה לפי האוקימתא זו אם נמצא הדג טהור בבית הרחם של דג טמא, ולא ראינו הבליעה להדיא. - או אפילו אם ראינו הבליעה מ"מ אסור מטעם דחיישינן לאשרוצי אשרוץ, ומטעם ספיקא אסור. קב והנה רב נחמן מוקי להמשנה כגון שמצאו שלם, והיינו דבאופן שנמצא שלם בצורתו, זה מעיד דלא הוי עוברו וכמו שפירש"י.- וגם באוקימתא הלזו הרי"ז כמו שראינו הבליעה להדיא. - והנה אם ליכא להאי סימנא ודאי אסור מטעם ספק. קג והנה דב אשי אמר שם רוב דגים במינן משריצין וכמי שבלע לפנינו דמי. - ופירש"י מתניתן לאו כדחזיני' דבלע אלא שנמצא בתוכו, והאי דקתני שבלע כיון דרוב דגים וכו' כמו שבלע בפנינו דמי יעוי"ש, ולכאורה מדוע לא פירש"י לאוקימתא קמאי דהפירוש בהמשנה שבלע לאו. כדחזיני' דבלע. - והלא גם לאוקימתא קמאי ע"כ צריך לפרש כן כמו שכתבנו. - אבל ע"כ הביאור בזה משום דלפי אוקימתא קמאי כיון דאיכא סימנים על הבליעה הרי"ז ממש בליעה בפנינו.- משא"כ לרב אשי שאין סימנים להדיא, ורק מכח רובא אנו דנין על זה פירש"י דהרובא ג"כ כחו גדול כל כך אשר ג"כ מעיד על הבליעה, והרי הוא כמו שבלע בפנינו. - וביותר אשר רב אשי ג"כ מסיים וכמי שבלע בפנינו דמי.- אבל יש לעיין מדוע באמת מסיים רב אשי כן וכי אין אנו יודעין דאיכא תורת רוב ואזלינן בתרי'. - וגם תמהני טובא על האוקימתא קמאי מדוע לא נחתו לדון מכח רובא וגם איכא נפק"מ רבתי לדינא דלפי אוקימתא קמאי אם ליכא כל הני סימנים, והיינו או שנמצא בבית הרחם או שנמצא בגידול שוה להרחם דאסור. - ולרב אשי דאזלינן בתר רובא בכל אופן מותר. - ומדוע לא אזלי רבנן באוקימתא קמאי בתר רובא. קד ונראה דהנה הכא איכא חזקה דכאן נמצא כאן הי' המנגד להרובא. - ואעפ"י שרובא עדיף מחזקה אמנם שאני חזקה זו דכאן נמצא כאן הי' כיון דאיכא למימר שזהו מקומו שכאן נולד עדיף גם מרובא, או לכהפ"ח ספיקא הוי. - וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לב"ב כ"ד בההיא חצבא דחמרא דאשתכח בפרדיסא דערלה דשרי רבינא ובעי הש"ס לסייע לר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב דאל"כ אסור כיון דפרדיסא דערלה הוא ודחי הש"ס דש"ה וכו' אבל עינבא יש לומר דבגוה מיצנעי וכתב הרמב"ן דהא דקאמר הש"ס אבל עינבי מצנעי, פירש עבידי דודאי מצנעי ואפילו לר' חנינא ג"כ אסור דלאו קרוב בלחוד איכא הכא אלא במקומו ממש, וכאן נמצא וכאן הי' עכ"ל, מבואר דכש"כ הכא דאיכא למימר דמקומו ממש הכא שנוצר בכאן הר"ז חזקה מעליא, ולא אמרינן בזה רובא עדיף. ויש לומר דזהו סברת הני אוקימתא קמאי דלא סברי להאי רובא, ובאופן דליכא הוכחה עפ"י סימן מקום או איזה הוכחה אחריתא, וביותר אם נמצא בבית