נזר הקודש - בכורות לב

להדיוט לכו"ע שרי. - וכן פידש"י בתמורה ל' ע"ב במשנה ופירש שם הטעם הא דלא הוי יוצא מטמא משום דלאו מגופה קא רבי יעוי"ש. - ושם בסוגיא ל"א איתא מחלק הש"ס בין ולד מטריפה לאפרוח מביצת טריפה משום דולד טריפה מאוירא קא רבי, וכמו שפירש"י ותוס' שם שני פירושים יעוי"ש. - ולכאורה איזה הבדל יש בין טהור שנולד מן הטמא לולד שנולד מן הטרפה, ואם אמרינן לולד טרפה שמותר מטעם דמאוירא קא דבי, א"כ גם לטהור שנולד מן הטמא הלא הוא מאוירא קא רבי. - וע"כ צריך לומר דבטהור הנולד מהטמא התורה עשאה להנולד למין טמא ממש, משא"כ בולד טרפה שאין לומר דהתורה עשאה אותו לטרפה כיון שבאמת לא הוי טרפה, - אלא יש בזה משום יוצא מן הטרפה. - וכיון שמאוירא קא רבי לא הוי יוצא מן הטרפה אלא יוצא מהאויר. צג והנה לכאורה יש לעיין דהלא עכ"פ הטרפה יש בה משום גורם, והגורם שלה ע"כ לא נתבטלה, וגם קרינן לה גורם כמו שאמר ר"י זו"ז גורם, נמצא דאף אם אמרינן מאוירא קא דבי ע"כ הכוונה ג"כ כעין זו"ז גורם דהיינו הפרה והאויר, וא"כ מדוע מודה ר"א לר"י דלהדיוט מותר, וקשה הא איהו סבר זו"ז אסור, וא"כ מה לי לגבוה או להדויט כיון דסבר זו"ז גורם אסור, (וזה ודאי דדוחק לומר דהגורם נתבטל בגידולו של ולד ולהכי להדיוט מותר, ובהקדש לא מהני ביטול, אבל זה ליתא דא"כ יתבטל כל עיקר הדין דזו"ז גורם כמובן). צד ונראה דזה הטעם דולד טריפה מותר להדיוט לכו"ע. - הוא מפני שמצינו דהתירה תורה להגורם באופן שאין היוצא מתמצה מהגוף כגון הא דחלב טהור, וגם דבש דבורים, ולהרבה פוסקים גם דבש הגזין וצירעין אעפ"י שהגורמים הם איסור, ומכל זה התורה התירה אותו, ולהכי גם בולד טריפה אעפ"י שנתעברה בטרפותה ויש גורם איסור, אבל התורה התירה אותם. - והנה מטעם זה יש להתיר גם ולד טריפה אעפ"י שהגורם הוא האיסור, אבל מפני שהולד נוצר בלא מיצוי מהגוף. - הרי זה בדמיון לחלב מבהמה טהורה ולדבש דבורים וכדומה. - והא דאוסר ר"א ולד טריפה לקרבן מטעם הגורם דהאיסור ולא מהני גם הא דישנו גם גורם דהיתר מטעם דסבר זו"ז גורם אסור בכל התורה. - להכי סבר דכיון דכל זה ההיתר דגורם שהתירה תורה להדיוט חידוש הוא, להכי אין לך בו אלא חידושו דהיינו להדיוט אבל לגבוה אסור, וזהו טעמו של ר"א דאוסר ולד טריפה לקרבן. - ור"י דמתיר דקרבן הוא רק מפני שסובר דזו"ז גורם מותר בכל התורה להכי לא הוי פסול גם בהקדש, והביאור בזה דלר"א דסבר זו"ז גורם אסור בכל התורה ממילא יש בזה משום מאוס לקרבן, ולר"י דסבר זו"ז גורם מותר בכל התורה להכי אין זה מאוס גם לקרבן. - ולשיטת התוס' אתי שפיר דברי ר"א מטעם שאוסר גם להדיוט כמו"ש שם ד"ה ר"א. צה ואין להקשות מדוע לא נילף מחלב של גמל דאסרה תורה להגורם. - וא"כ גם בולד טריפה שאסור מטעם הגורם דהאיסור. - אמנם ע"ב סברי רבותינו דמתירים ולד טריפה משום דסברי דאין ללמוד טהור מטמא לאיסור, ועוד דמצינו הרבה דברים שהתירה התורה גם בטמא כמו הא דדבש דבורים ודבש הגזין והצירעין. - אבל העיקר בזה דשאני ולד טריפה משום דאין זה מיצוי הגוף וכמו שאמרו בתמורה משום דמאוירא קא רבי, ואין זה בדמיון לחלב טמא שמתמצה מגוף, - וזה נלמד מק"ו מדבש דבורים וכדומה אעפ"י שמין טמא הוא, אמנם מפני שאין זה מתמצה מהגוף מותר, וכזה הוי הא דולד טריפה. צו ו בזה יובן הא דחלב טריפה אסור, אשר לכאורה מ"ש חלב טריפה מולד טריפה, אבל כפי מה שביארנו אתי שפיר והוא יען כי החלב מתמצה מן הגוף והרי זה כחלב גמל. צז והנה יש לעיין לשיטת הרמב"ם דסבר דליכא מלקות בהא דכל היוצא מטמא והיינו חלב טמא או ביצי עוף טמא, והנה בהא דחלב טריפה לכאורה כיון שהאיסור הוא ג"כ מהא דכל היוצא דינו כחלב טמא שאין בו מלקות. - או"ד דדין חלב טריפה נכלל בהלימוד דהטמאים, ובזה יש מלקות גם כן כמו שכתבנו לעיל. - ויש מקום לומר כן מהא דקאמר הש"ס דפריך למ"ל לרבות חלב טמא מאת הגמל והלא נלמד זה מהא דהטמאים, ומשני דהוי אמרינן דנלמד מחלב טהור, כמבואר בסוגיא. - וא"כ חלב טריפה דלא נלמד מחלב טהור, ממילא הוא בכלל דוהטמאים. - וזהו ע"כ שיטת התוס' דסברי דיש מלקות בהא דכל היוצא, אמנם הרמב"ם אפשר דסבר דלא נכנס חלב טריפה בכלל דוהטמאים ודינו כחלב טמא ולא יותר. - והנה ברמב"ם ליכא משמעות לזה משום דלא הזכיר הרמב"ם שם אודות חלב טריפה, אולם מדברי הב"י בסיפא דחשיב גם חלב טריפה, ומביא שדעת הרמב"ם דאין בזה מלקות, ומשמע שדעתו דחלב טריפה דינו כחלב טמא שאין בזה מלקות, ונפק"מ לדינא ג"כ לענין טעכ"ע לפי מה שכתב הגאון נוב"ת חאו"ח סימן ס"ו דחלב טמא מפני שקל איסורו ליכא למילף מגע"נ להיות טעכ"ע אסור מן התורה יעוי"ש, ולפי"ז גם בחלב טריפה כן הדין, ותצא מזה דלשיטת הרמב"ם לא הוי בחלב טריפה רק איסוד"ר בטעמו ולא ממשו. - ולשיטת התוס' הוי גם בזה טעכ"ע אסור מדאורייתא צז תוס' ד"ה והא איפכא וכו' ומיהו קשה כיון דאין חוששין לזרע האב מאיזה טעם תחשב ולד טריפה זו"ז גורם לא יחשב שור גורם וליתסר יעוי"ש, וקשה מה זה ענין לאין חוששין לזרע האב, דזה שייך להמין. - והיינו דמ"ד אין חוששין לזרע האב היינו דלא אזלינן בתר האב להיות עמו במין, אלא אמרינן דהולד הוא המין של האם. - אבל היאך שייך לומר דבשביל זה לא הוי גורם לההולדה, דע"כ מידי גורם להולדה לא יצא. והנה בחולין נ"ח תוד"ה מכאן ואיליך כתבו דענין חוששין לזרע האב היינו במילתא דשרי כל חד וחד באפי נפשי' ולא שייך זה וזה גורם אבל הכא דחד אסור וחד שרי הוי ליה זו"ז גורם יעוי"ש, ואפשר דכוונתם לזה שכתבנו. צח והנה ראיתי אח"כ במהרש"א חולין ס"ט בתוס' ד"ה דאתא שכתב וז"ל ואע"ג דהזכר גורם ההיתר ואליבי' אין חוששין לזרע האב, מ"מ שרי כיון דחד צד היתר הו"ל זו"ז גורם ושרי לכו"ע כמו"ש