נזר הקודש - בכורות ל

נראה דיש לומר לאידך גיסא להתיר חלב טמא מק"ו, והיינו דמה אדם שהחמרת במגעו חלבו טהור בהמה שהקלת במגעה פשיטא שחלבו טהור, ולהכי שפיר כתבה תורה לאסור חלב טמא. - אבל זה לא אתי שפיר לשיטת הרמב"ם דסבר בשר אדם בעשה. - וא"כ איכא למיפרך מה לחלב מהלכי שתים שהוא רק איסור עשה משא"כ חלב טמא שבא מאיסור לאו. - ומזה משמע כשיטת הראשונים דסברי דיש איסור לאו בבשר אדם. עח אמנם לשיטתם ג"כ תקשה מהסוגיא בהא דפריך הש"ס למ"ל קרא נילף מהטמאים וכו', וקשה הא כיון דאיכא למילף מק"ו מחלב מהלכי שתים דמותר גם חלב טמא מכח כש"כ, וא"כ שפיר איצטרך קרא לאסור חלבו דגמל. - וקושיא זו בתרייתא מצאתי בריטב"א. - אבל נראה דזה יש לתרץ, והיינו דהוי אמרינן דחלב טמא נכלל בוהטמאים. - ואין הבדל בין ציר ורוטב לחלב, אבל זהו לפי הס"ד קודם שקאמר הש"ס דיש מקום לומד ללמוד מחלב טהור. - אבל לפי מה שמשני הש"ס דיש ללמוד מחלב טהור. - בזה אנו יודעין דשאני חלב, ואינו בכלל דהטמאים, והוא מטעם שזהו דבר הנפרש ונפרד מהגוף. - ולהכי לא קשה מהסוגיא. - אמנם לפי האמת שאנו יודעים דשאני חלב מהא דהטמאים שפיר מיושב הא דאיצטרך לאסור חלב טמא בכדי שלא נלמוד מק"ו מחלב מהלכי שתים, וכמוש"נ. עט דף ז', בעו מיני' מרב ששת מי רגלים של חמור מהו וכו' אמר להו דב ששת תניתוה שהיוצא מן הטמא טמא והיוצא מן הטהור טהור מטמא לא קאמר אלא מן הטמא, והני נמי מינא דטמא הוא. - ביאור הדברים אם הוא רק מין טמא אף שאינו מגופו ממש וכמו שפירש"י דדמי לחלב יעוי"ש. - מיתובי מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופו ואין ממצות אותו מגופן. ומשני הוא דאמר כר' יעקב דאמר דובשא רחמנא שרייה דתניא רבי יעקב אומר אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא שרץ עוף טמא בהדיא כתיב אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה שעוף טמא משריץ, ואיזה זה דבש דבורים, יכול אף דבש הגזין והצירעין וכו' מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לוויי ומוציא אני דבש הגזין והצירעין שיש לו שם לוויי, ע"כ הסוגיא. פ והנה משמע מזה דלולא שהתירה התורה דבש דבורים דאז הי' אסור מטעם כל היוצא מטמא. - ולכאורה כיון שדומה לחלב מדוע לא ילפינן מחלב בהמה טהורה להתיר כמו דקאמר הש"ס לעיל דלולא שרבתה תורה לאסור חלב גמל דהייתי מתיר מהלימוד דהחלב. - וכמו שכתבנו לעיל בשם התוס' דמתירים ביצי שרץ מטעם הזה אעפ"י שהשרץ הוא דבר טמא ילפינן מחלב טהור. - ובשלמא לשיטת הרמב"ם והר"ן אתי שפיר דסברי דילפינן טמא מטמא. אבל לשיטת התוס' קשה. פא ונראה דכיון דאמרה תורה בשרץ העוף אך את זה תאכלו דע"כ זה בא למעט, ואין לומר דבא למעט שרץ העוף גופיה דזה כתיב בהדיא בפסוק הקודם. - וע"כ דבא למעט מה שעוף טמא משריץ, ויש בכלל זה כל מיני תוצאות משרץ העוף האסור באכילה, שגם היוצא ממנו אסור. - ובזה נכלל כל מיני דבש היינו בין דבש דבורים בין דבש הגזין והצירעין. - וממילא אין ללמוד מחלב טהור כיון שאמרה תורה דין מחודש לאסור היוצא מן שרץ הועף. אמנם מפני שיש לדייק מהפסוק הקודם שאמרה תורה כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם דיש בזה מיעוט הוא למעט מה שעוף טמא משריץ המורה היתר. - וזה הוקשה לרבי יעקב ודרש להתיר דבש דבורים מפני שאין לו שם לווי, - והקרא המורה לאיסור בא למעט דבש הגזין והצירעין מפני שיש לו שם לוויי. - והביאור שם לוויי היינו מפני השינוי שיש ביניהם, וזהו כי הדבש דבורים אינו ממצות מגופן, לכן לא התייחסו לו על שם המולידן. - ודבש הגזין והצירעין מפני שממצות מגופן נקראין על שם המולידן, וא"כ מסתבר שזה הדבש כוונת התורה לאסור. - ומיושב בזה מה שהקשה הב"י בסימן פ"א מנ"ל לר' יעקב למעט דבש גזין וצירעין דהא בקרא לא אידכר דבש וכו', יעוי"ש. - אבל לפי מה שביארנו דהכוונה שם לוויי שזה מורה על מיצוי דהגוף, ומסתברא שבזה כוונת התורה לאיסורא. - והנה הב"ח נחית גם כן ליישב דברי ר' יעקב שבא מדיוק, הכתובים אבל לא ביאר ההבדל והביאור בהא דשם לוויי. - ובזה אתי שפיר גם לשיטת התוס' דאעפ"י שסברי התוס' דילפינן גם טמא מטהור. אבל הכא שאני שהתורה חידשה דינים מחודשים בהא דדבש וכמו שכתבנו. פב והנה הרבינו גרשום כתב דבש סתמא כדכתיב ביערת הדבש יעוי"ש, וכוונתו דכיון דקראו אז דבש סתמא, ושם ביערת הדבש הוא דבש דבורים, ומשם מוכח כי אכלו אז הדבש הזה. - וזהו דבש סתם. ומזה מוכח כי היו מפרשים הקראי להתיר דבש דבורים, וממילא מוכח דהפסוק המורה איסור לא הוי סתם דבש אלא הוא דבש הגזין וצירעין. פג ולענין הלכה בדבש הגזין והצירצין כתב הרא"ש בשם הר"ת דלא כר' יעקב אלא כסתם מתניתין דמכשירין פר"ו דתנן שם דבש צירעה טהור ומותר באכילה יעוי"ש. וכן פסק הרמב"ם בפר"ג ממ"א ה"ג והה"מ מבאר שיטתו יעוי"ש. ולפי מה שביארנו נראה דע"כ התנאי דמכשירין לא סברי כר' יעקב דמדייק שני דיוקים אלא סברי דיש לנו לדייק רק חד דיוקא אבל אתה אוכל מה ששרץ העוף משריץ, - וממילא אין הבדל בין דבש דבורים לדבש הגזין וצירעין. פד והנה לכאורה קשה מדוע לא קאמר דאיצטרך קרא לאסור חלבו של גמל, משום דאם לא כן הוי ילפינן מהא דשריא דבש משרץ העוף אעפ"י שבא מדבר טמא וא"כ הו"א דהו"ה חלב טמא, וזהו דהדבש הוא בדמיון ליאלא דיחמורתא, והוי ילפינן טמא מטמא. - אבל אפשר לומר דהסוגיא אזלא אליבא דר' יעקב דאוסר דבש הגזין וצירעין. - וא"כ אין להביא ראיה מדבש דבורים משום דאיכא ראיה להיפך מדבש הגזין והצירעין. - אבל לשיטת המשנה דמכשירין שפיר איכא להביא ראיה מהדבש. - והנה לפי"ז לכאורה אזלא סתמא דהסוגיא כר' יעקב. ומזה יש להוכיח דהלכה כר' יעקב, ויש מזה סעד להפוסקים דסברי כר' יעקב. - אמנם נראה דאין להביא ראיה מהדבש,