נזר הקודש - בכורות כז

של הרמ"ה שאוסר משום דם, והיינו מטעם יוצא מדם. וגם הא דאסרה תורה חלב מטמא ע"כ איכא שינוי גדול בין למ"ד דם נעכר ונעשה חלב, ובין למ"ד אבריה מתפרקין ונעשה מאבריה חלב, ומכל זה אסרה תורה מטעם יוצא מטמא. - ואעפ"י שהתירה תורה חלב מטהורה, אעפ"י שג"כ בא מאיסור דם או מאיסור אבמה"ח. - הנה זה ניחא אם החיה היא טהורה. - אבל אם היא טמאה, הלא לא מצינו היתר זה מאיסור טמא, - וא"כ אית לן למילף טמא מטמא. - והנה ראיתי במג"א סימן קט"ז סק"ג שהקשה ג"כ על הרבינו יונה מהא דקאמר הש"ס בכורות ו' דחלב חידוש הוא כיון דדם נעכר ונעשה חלב הו"ל לאוסרו, א"כ ש"מ דבתר מעיקרא אזלינן, וכי תימא נילף מחלב הא קיי"ל דמחידוש לא ילפינן, יעוי"ש. והנה מדברי המג"א משמע שמין חיה טהורה היא, דאל"כ הי' לו להקשות דהלא יש ללמוד מחלב טמא לאיסור וטמא מטמא ילפינן. - והנה הקושיא חזקה מאד דהלא גם הני תנאי דלא סברי דם נעכר, אבל עכ"פ בעצם הסברא לא פליגי דבתר מעיקרא אזלינן. וגם מה שכתב הח"י בסימן תס"ז סט"ז ביישוב הקושיא אינו נותן מרגוע. - והיינו שכתב לחלק בין אם האיסור עצמו נשתנה לבין אם ההיתר פועל השינוי כמו הדבש שפועל על הנבילה והדבש הוא היתר. אבל דוחק הוא כי הלא מכש"כ אם האיסור עצמו נשתנה והרי הוא כדליתא אם אזלינן בתר השתא. - וביותר התמיה עצומה מדוע לא נחתו הראשונים להסוגיא דבכורות שזהו המקור לעצם הדין דהיוצא מטמא. נג ונראה לחלק - דסברי הני ראשונים דיש הבדל בין השינוי שהוא מתולדה, ומצד הטבע שהוטבע מהאבר בראשית אשר מהדם שבבהמה נעשה חלב, ומהדם והבשר שבתרנגולת נעשה ביצים, הנה כל הני לא נקרא שינוי כיון שזהו סדר ההולדה בטבע הבריאה, וע"כ שאין לדון בזה תורת דם או תורת אבר ובשר מן החי. - אלא דין יוצא מהטמא יש כאן. - ובטהורים מותר ובטמאים אסור, אבל אין דנין בזה בתורת השתנות כלל. - וכל עיקר סברת הרבינו יונה הוא מכח הסברא דהשינוי גורם ביטול לזה שהיה עד השתא, ועתה פנים חדשות באו לכאן. - ולא שייך בזה לדון כל היוצא מטמא טמא. - כיון שאין בזה משום יוצא מטמא מטעם שאין זה היוצא לאחר שנעשה פנים חדשות והדבר המהפך להנבלה לדבש, הרי זה עתה דבש ממש. - ואין זה ענין למה שהיתה נבלה מקודם, ומטעם זה לא נחתו רבותינו לסוגיא דבכורות. - ולזה גם הרמ"ה מודה להרבינו יונה שמותרת הנבלה הנהפכה לדבש. נד אמנם בדבר המוש"ק הוא ענין אחר. והיינו דכיון דהמוש"ק נעשה מדם, וזהו טבע יצירתו. - וא"כ הרי"ז דומה לחלב למ"ד שבא מדם, ואם התירה התורה לחלב הבא מטהורה, אין ראיה להתיר הבא מן הדם שבחיה, ולא מיבעי' אם מין טמא החיה, אלא אפילו אם החיה ממין טהור אכתי אין ללמוד להמש"ק מפני שיש לומר דדוקא הבא בסדר התולדה התירה התורה, שההשתנות לא באה על ידי דם בעין בהתהפכות הדם לחלב רק במקום יצירת הדם נוצר חלב, משא"כ במוש"ק שמדם ממש נעשה המוש"ק. - בזה שפיר דן הרמ"ה לחוש לאיסור דם. נה אבל לכאורה נראה שזה תליא בפלוגתא דרבותינו בעלי התוס' עם הרמב"ם והר"ן שכתבנו לעיל דלשיטת התוס' שהתירו ביצת השרץ מטעם דילפינן מביצי עוף טהור אעפ"י שהוא טמא מ"מ ילפינן גם טמא מטהור. - וא"כ גם הכא יש להתיר אעפ"י שהוא יוצא מטמא, ולהרמב"ם והר"ן אסור. נו אמנם לפי מה שביארנו לחלק בין השינוים שיש הבדל להבא בתולדה טרם יצירת האיסור לבין אם האיסור נולד ממש מקודם כמו הא דדם טרם שנעשה מוש"ק, ומהאיסור נעשה היתר על ידי ההתהפכות, זה אינו בדמיון לביצת השרץ, ואפשר שגם לשיטת התוס' אין להתיר. נז אמנם נראה להעיר בדבר המוש"ק והיינו כי יש סברא להיפך, והיינו כי קלקלתו, תקנתו.- והיינו כי מפני שהאיסור נעשה מקודם והיינו שהי' דם ממש מקודם. - ובאופן זה כשנתעפש נעשה סרוח ונעשה היתר מטעם שנעשה עפרא בעלמא. - ואח"כ כשנעשה מהעפר מוש"ק הרי זה כיצירה חדשה, והרי"ז בדמיון כדאיתא בתמורה ל"א באפרוח של ביצת טרפה דמותר מטעם דאימת הגדיל לכי מסרח ההיא שעתא עפרא בעלמא הוא יעוי"ש. - והנה לכאורה גם בביצת עוף טמא מדוע לא אמרינן כן, וגם למ"ל קראי להתיר ביצת עוף טהור ולא אמרינן דהגדיל מעפרא כמו דאמרינן בביצת טרפה. - וע"כ צריך לומר דשאני הני שנולדו כפי הסדר של הבריאה, ועל זה אמרה תורה הדין דכל היוצא מטמא טמא. - אבל באופן שאינו בתורת הולדה, והיינו שיש איסור חדש כמו ביצה שנולדה מטרפה. - הנה לגבי איסור זה דטריפה אמרינן דלאחר שנעשה עפרא נתבטל האיסור טריפה כיון שאיסור זה אינו מצד ההולדה דהטבע רק נתהווה איסור חדש, והרי"ז כאילו נתערבה טריפות, בזה יש להתיר מטעם הביטול האיסור מפני שנעשה עפרא, ולהכי ליתא כלל האי כללא דכל היוצא וכו'. נח והנה גם כן בהא דמוש"ק כיון שאינו מטעם ההולדה, אין בזה הכלל דכל היוצא מאיסור, וכיון שנעשה עפרא מקודם שנעשה מוש"ק יש להתירו, זהו מה שנראה לדעתי בסברת המתירין. - והאוסרין סברי דגם זה איתא בכלל דכל היוצא, ולא משגיחין על זה שנעשה עפרא מקודם. נט והנה ראיתי אח"כ בביאור הגר"א ז"ל שמביא ראיה מדברי הר"ן שלהי פר"ב דע"ז שכתב לענין תערובות איסור בדבש להתיר מטעם לפי שהמתערב בו עד שלא נימוח מסריח ומותר כדאמרינן גבי אפרוח מביצת טרפה עכת"ד, וכנראה מדברי רבינו אשר לדעתו יש בזה היתר גם להמוש"ק. - אבל לפי מה שכתבנו יש לחלק דשאני בין דבר המתערב לבין דבר שהוא בטבע, והיינו דדבר שהוא בטבע הבריאה כן, שייך בו דכל היוצא מטמא, וצ"ע. ס והנה בעיקר הא דקאמר הש"ס סד"א הואיל דחלב דבהמה טהורה נמי חידוש הוא וכו' בבהמה טמאה נמי לישתרי קמ"ל. - וקשה הא מצינו דפליגי תנאי אם גמרינן מהחידוש ור' יהודה סבר במוע"ק ז' ע"ב