נזר הקודש - בכורות כו

בין המינים, ומדחזינן דדייקו שרץ על הארץ מזה מוכח דדינו משונה גם מביצת עוף טמא לומר דבלא ריקום מותר לגמרי, משא"כ אם אמרינן דבביצי עוף טהור גם בריקום מותר מן התורה, א"כ אין לומר סתם ריקום דדינו כנברא. - דהרי בעוף טהור הביצים שלו גם בריקום מותר מן התורה, רק יש לדייק מדוע נקט שרץ, ולא נקט עוף טמא. זה לא דייקא משום דאם הי' נקט עוף טמא יש לדייק מדוע לא נקט שרץ. - וע"כ דחד מינייהו נקט. - והנה לפי"ז ע"כ שיטת התוס' דבריקום גם בביצת עוף טהור אסור מדאורייתא וגם איכא מלקות, אבל הרמב"ם סבר דבביצי עוף טהור גם בנתרקמו מותר מן התורה, ובאמת סבר כן הרמב"ם והובא בטור סימן פ"ו, להכי לא חייש לדייק מדוע נקט שרץ. - אבל התוס' ע"כ סברי דבריקום גם בביצי עוף טהור מן התורה אסור, ולזה דייקו שפיר, וכמו שכתבנו. מו אמנם לדינא פסק המחבר ביו"ד סימן פ"ו ס"ח דביצי עוף טהור שהתחיל להתרקם מותר מן התורה, וזהו כשיטת הרמב"ם, וממילא יוצא לדינא דבביצת השרץ קודם הריקום אסור מטעם כל היוצא מן הטמא, היינו איסור דאורייתא ואין לוקין עליה, וכמו שנתבאר. מז והנה מסופקני היאך הדין ביוצא מאיסור הנאה אם גם בזה אמרנין כל היוצא מאיסור הנאה אסור בהנאה. - או"ד דרק באיסורי אכילה הדין כן. - מח ונראה להוכיח מהא דאיתא בסוגיא דרוצה הש"ס להוכיח מבשר וחלב דחלב מותר. ודחי הש"ס דבא הכתוב לאסור בשר וחלב בהנאה, והיינו דאם בשביל יוצא מאבמה"ח מותר בהנאה, וזהו דהתירה התורה אבר מן החי בהנאה כמבואר בפסחים כ"ב מזה דהקישה תורה אבר מה"ח לדם, יעוי"ש. - והנה אם אמרינן דהיוצא מאיסורי הנאה הוי ג"כ אסור בהנאה, א"כ יש ללמוד דאבמה"ח מותר בהנאה, דאל"כ למ"ל הא דאסרה תורה בשר בחלב כיון דהחלב בלא"ה אסור, ואין לומר דלאסור בהנאה בא הכתוב דהלא משום יוצא מאבמה"ח ג"כ אסור בהנאה, וכיון שכן הלא מוכח דאבמה"ח מותר בהנאה, וא"כ למ"ל ההיקש להורות היתר הנאה לאבר מה"ח. - וע"כ צריך לומר דשאני יוצא מאבמה"ח, והיינו דאפילו אם אבמה"ח אסור בהנאה מ"מ היוצא מאבמה"ח מותר בהנאה. - וזהו דקאמר הש"ס דיש לומר דבא הכתוב לאסור בשר בחלב מטעם ההוספה דאסור בהנאה. ואכתי לא ידענו מזה דאבר עצמו מותר בהנאה, ולזה אמרה תורה ההיקש לדם להתיר אבמה"ח בהנאה. מט איברא דהרמב"ם בפר"ד ממ"א הכ"ב כתב וז"ל נאמר בשור הנסקל וכו' אלא להודיעך שכיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה עכ"ל, ויש להבין מאי מוסיף בהמשל שממשיל שור הנסקל לבהמה טמאה, וע"כ מסתברא דבא להורות לענין היוצא מהשוה"נ שאסור כמו כל היוצא מטמא. והכא היוצא מהשוה"נ אסור בהנאה כהשוה"נ עצמו. וראיתי באור שמח שנחית לפרש כן כוונת הרמב"ם דהכוונה בפרה לאסור חלבה, ובעוף לאסור ביצתה, וכתב ומסתברא דגם בהנאה מיתסרא, יעוי"ש. אמנם מה שכתב דיצא להרמב"ם מהא דסנהדרין פ' דולד שור הנסקל אסור, יעוי"ש. - אפשר לומר דשאני התם שנגמר הדין גם על העובר וכמו שפירש"י, וכן מדייק הרמב"ם בפרי"א מנזקי ממון הי"ב שכתב ואם ילדה אחר גמר דין ולדה אסור מטעם עובר ירך אמו יעוי"ש, וע"כ הכוונה יר"א היינו שנגמר גם על הולד, וכן פירש הר"ן בחידושיו לסנהדרין. - ויש לעיין היאך הדין בשנתעברה אחר גמר דין וילדה אם נאסר הולד, ואפשר לומר דלא נאסר הולד להיות אסור בהנאה. - ואדרבה אית לן לומר דכוונת הרמב"ם כבהמה טמאה דלא נאסרה רק באכילה ולא בהנאה, והיינו דלאכילה נאסרה מטעם שהתורה שללה היתר שחיטה מהשור הנסקל, הרי הוא מטעם כבהמה טמאה להיות גם היוצא ממנה בלא היתר שחיטה, אבל לענין איסור הנאה שפיר אפשר לומר דלא שייך בהולד, לכן לדינא צ"ע. נ עוד נראה דיש לחלק בין ולד מפרה לביצה מתרנגולת, והיינו דאת"ל דהולד ופרה נאסר זהו משום דהוא מין בשר וקרינן בזה ולא יאכל את בשרו באיסור לאו, משא"כ תרנגולת כשהיא נסקלת דהביצה לאו מין בשר. - וע"כ אין בזה הלאו דלא יאכל את בשרו ולא הוי בזה יותר מאיסור גרידא, והדין בזה כביצת עוף טמא, וזהו משום דלאו מין בשר הוא, וכמו"ש הרמב"ם וכתבנו לעיל מזה, וצ"ע. נא גרסינן ברכות מ"ג אמר רבי חייא ברי' דאבא בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי, כל המוגמרות מברכין עליהם בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמן חיה הוא שמברכין עליו בורא מיני בשמים, ופירש"י שהוא מין חיה מן הרעי של חיה יעוי"ש, וכוונת רש"י דהלא קיי"ל כל היוצא מן הטמא טמא, וא"כ היאך מברכין עליהם ברכה, על זה פירש"י שנעשה מן הרעי, ולא שייך בזה כל היוצא מן הטמא כיון שנעשה אשפה מקודם. - והנה התר"י והרא"ש הביאו בשם יש אומרים שהוא מין חיה ידועה ויש לה חטוטרת בצואר ולשם מתקבצין בתחילה כעין דם ואח"כ חוזר ונעשה מוש"ק. - ובתר"י מביא בשם רבינו מאיר הלוי שהי' אוסר אותו באכילה מפני חשש דם יעוי"ש, והרא"ש בפר' כיצד מברכין סימן ל"ה מביאו ג"כ - ומביא בשם הר' יונה ז"ל להתיר מטעם דאעפ"י שמתחילה הי' דם לא חיישינן להכי, דבתר השתא אזלינן שהרי הדבש אם נפל בו חתיכה של איסור ואעפ"י שהאיסור נימוח בתוך הדבש כיון שדרך הדבש להחזיר הדבר הנופל לתוכו דבש. כמו דבש דיינינן לי' ומותר, ה"נ אעפ"י שמתחילה היתה דם כיון דיצא מתורת דם בתר השתא אזלינן יעוי"ש. נב והנה לכאורה דברי הרבינו יונה צריכין ביאור דהלא מה מהני הא דבתר השתא, הלא עכ"פ הוי יוצא מן הטמא מאיסור דם, ואנן קיי"ל כל היוצא מן הטמא טמא והלא גם הביצים של העוף הטמא נשתנה מבשר העוף לביצים. ומכל זה אסרה תורה מטעם כל היוצא מטמא. - וע"כ דזה הוי סברתו