נזר הקודש - בכורות כד

ומיושב בזה מה שהקשה מרן בפר"ט ממלכים הי"א. יעוי"ש, ועי' בלח"מ. - ולפי מה שביארנו הדברים מוכרחים. - ולפי"ז לר"מ דסבר דאין אבמה"ח נוהג בעוף טהור ע"כ גם בשר מה"ח בכלל זה וכמוש"נ. ל ונראה ביישוב הקושיא כמו שכתבו התוס' בשבועות דתמיד איכא איסור אינה זבוחה, וע"כ דסבר ר"מ דיש שחיטה לעוף מן התורה, וא"כ אף אם אמרינן דאין איסור אבר מה"ח ובשר מה"ח נוהג בעוף טהור, אבל עכ"פ איכא איסור דאינו זבוחה. ובספר מלא הרועים באות ע' מביא הוכחה שזהו שיטת ר"מ דיש שחיטה לעוף מן התורה, ומטעם זה ישנו בביצי עוף טהור דין כל היוצא מן הטמא. לא וכו יש לפרש גם בסוגיא זו דחלב דקאמר הש"ס דיש לאסור מטעם יוצא מה"ח. - ולכאורה למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת וא"כ ליכא מחיים משום אבמה"ח. - אבל ע"כ צריך לומר דישנו בזה האיסור דאינו זבוחה וגם בזה שייך כל היוצא מטמא, וכמוש"נ. לב אמנם עוד יש להעיר דאכתי אין ללמוד מחלב טהור לחלב טמא דהלא איכא למימר דשאני חלב טהור דאתי מבהמה טהורה שישנה עכ"פ בהיתר על ידי שחיטה, משא"כ חלב טמא, וכמו כן אין ללמוד ביצי עוף טהור לעוף טמא. - ונראה דכיון דחלב וביצים שהמה נפרדים ונפרשים מחיים, הרי המה כאבר מן החי הנתלש מהבהמה מחיים. - ואם ישנם באיסור יוצא מה"ח, הרי המה באיסורים כדין אבמה"ח הנתלש מחיים, וא"כ אין להם היתר לעולם על ידי שחיטה, כיון שאין להם שייכות להיתר דהשחיטה, והרי הם באיסורם, ודמיא לחלב טמא, ושפיר יש ללמוד מזה גם לטמאים, ואתי שפיר. לג שם וחלב דבהמה טהורה מנלן דשרי. - וקשה הלא מזה גופא יש ללמוד דשרי, דאל"כ למה כתבה תורה הטמאים לאסור צירן ורוטבן, הלא כיון דחלב בהמה טהורה אסור שאין זה אלא ציר ורוטב, וממילא אנו יודעין לעלמא וא"כ למה כתבה תורה הטמאים, וממילא מוכח מזה דחלב בהמה טהורה מותר, - ונראה דזה לא קשה משום דגם אם חלב בהמה טהורה אסורה. - אבל אין זה מטעם אוכל אלא מטעם משקה. - ושיעורו לענין מלקות ברביעית, משא"כ קרא דהטמאים בא להורות שדינם כאוכל ממש, ושיעורו בכזית, וכן כתבו התוס' ד"ה רוטב וכו' ומיהו כאן אין צריך לומר רק דאיצטרך לרוטב וקיפה לאשמעינן דהוי כממש וכו' קמ"ל בכלל אכילתו יעוי"ש. - ואילו לענין חלב בהמה טהורה יש לומר דהוי בדרך שתייה, וע"כ דתורת משקה על החלב. - ואפשר לומר דלאחר שגילתה תורה הא דהטמאים הנהוגים בחלב אמרינן דדינה כאוכל. לד והנה השיט"מ הביא בשם התוס' מדוע לא ילפינן מאברהם אבינו דהאכיל להמלאכים חלב, ותירץ דהי' סבור שהם בני נח ולא נצטוו על כך כי אין זה מז' מצות בני נח שקבלו עליהם יעוי"ש. וע"כ הביאור בזה דאעפ"י שבא לתרץ גם אם אמרינן שהוא מטעם אבמה"ח, וא"כ לכאורה לא מהני הא דהם ב"ג דהלא מוזהרים הם על אבר מה"ח. - והנה בריט"א הביא ג"כ דברי התוס' והקשה בזה, יעוי"ש. אבל הביאור בדברי התוס' דבני נח לא הוזהרו על היוצא מטמא. - ומזה ראיה לזה שכתבנו לעיל דבני נח לא הוזהרו על היוצא מטמא שזה רק לישראל נאמרה. והנה הגאון בפליתי סימן פ"א עמד בחקירה זו אם ב"נ מוזהרין על המי חלב, למאן דסבר שיש בהו משום אבמה"ח יעוי"ש, אבל ע"כ מוכח מדברי התוס' בפשיטות שאין ב"נ מוזהרין על זה. לה שם, אילימא מדאסר רחמנא בשר בחלב זכו' ואימא חלב לחודיא אסור באכילה ומותר בהנאה בשר בחלב בהנאה נמי אסור. - והקשה בריט"א מדוע לא קאמר הש"ס דאיצטרך גם לענין אכילה ונפק"מ באוכל חצי זית בשר וחצי זית חלב מבשו"ח שנתבשלו ביחד דלוקה לכו"ע. - ואם בשביל איסור חלב לחודיא אין בזה מלקות כיון דהוי ח"ש, יעוי"ש. - ונראה דכל עיקר הא דבבשר וחלב לוקה בזה האופן הוא מהטעם דכיון דשניהם היתר, ורק מפני התערובות שאוסרתן, כמו"ש הש"ך בסימן ק"ה סקי"ז בשם הראשונים דדוקא בשביל זה שכל אחד מותר בפני עצמו להכי כשנתערבו ונתבשלו יחד הרי זה נעשה עצם האיסור, וכמו כן בכלאי בגדים יעוי"ש. וא"כ אם חלב בהמה טהורה אסור דאז לא הי' הדין הזה להיות לוקה על חצי זית חלב שנתבשל עם בשר. וכמו כן לא קשה מה שהקשה דבעינן קרא דבשר וחלב לענין דבבשר וחלב הדין דהחתיכה נעשית נבלה וזה ליתא בשארי איסורים יעוי"ש, אמנם גם זה הוא מטעם החידוש התורה מפני ששניהם הם היתר, וכמו שנתבאר. - והנה כמו כן מה שמקשה לענין שלא כדרך הנאתן, איכא למימר דכיון דהגמ' מיירי גם אליבא דר"ש ולר"ש לוקה בכל איסורין בשלא כדה"נ מטעם שדין של שלכדה"נ כדין משהו ולר"ש דסבר כ"ש למכות גם שלא כדה"נ בכלל כמו"ש התוס' בשבועות כ"ג ובמהרש"א שם. לו כתב הרמב"ם בפר"ג ממ"א ה"ו וז"ל אעפ"י שחלב בהמה טמאה וביצי עוף טמא אסורין מן התורה אין לוקין עליהם שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה ועל החלב עכ"ל. ולפי"ז יש לעיין מה דפריך הש"ס למ"ל הגמל לאסור חלב טמא מ"ש מהא דתניא הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו'. - וקשה הא ע"כ הא דהטמאים בא להורות שדינם כבשר ממש וכן מבואר בחולין ק"כ. - והריבוי דהגמל בא להורות רק איסור גרידא. ואם לא הריבוי דהגמל לא הוי ידעינן לאיסור כלל.- והיינו דהוי ממעטינן מהא דכתיב מבשרם דדוקא בשר. - וע"כ צריך לומר דמקרא דהטמאים ג"כ לא הוי אלא לאיסורא גרידא. - ובזה שפיר סד"א דגם החלב בכלל. - לז ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' ד"ה רוטב וא"ת תיפ"ל ממשרת ליתן טעם כעיקר דמכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה יעוי"ש. - אבל לפי מה שמבואר דמקרא דהטמאין אינו מרבה רק לאיסור ולא למלקות, איכא למימר דאין אנו דנין לטעם כעיקר רק בהני איסורין שלוקין עליהן. - וכמו שכתב הגאון בנוב"ת בחאו"ח סימן ס"ו שכתב דחלב טמא מפני שקל איסורו מפני שאין לוקין עליהם ליכא למילף מגע"ג להיות טעם כעיקר אסור מן התורה,