נזר הקודש - בכורות כג

מהגוף ועומד לצאת, וסברא זו שייכה גם בבהמה טמאה, ואיצטרף קרא לאסור. כה והנה בשיט"מ הכא הקשה בהא דאיתא פר' אלו טרפות מנין לביצת טמאה שהיא אסורה שנאמר ואת בת היענה, והשתא למה לי קרא תיפ"ל דהיוצא מן הטמא טמא וכו' וי"ל הטעם משום דחידוש הוא הא דביצה טהורה שרייה כדקאמר הכי גבי חלב דכי אבר מן החי ושרי לכך אפילו בטמאה נמי וביצת עוף טהור דשרייה נפקא לן מדדרשינן בפר' שילוח הקן וכו' יעוי"ש. - וכן כתבו התוס' בחולין ס"ד ע"ב. - והנה קשה טובא לר"מ דסבר דאבר מן החי אינו נוהג בעוף כדאיתא בחולין ק"ב ע"א, א"כ לר"מ תקשה בת היענה למ"ל כיון דליכא חידוש הא דשרי רחמנא ביצת עוף טהור משום דליכא בעוף איסור אבמה"ח. - ומצאתי שהקשה השואל בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ע'. - והוסיף עוד קושיא בהא דסו"פ כיסוי הדם דפליגי ר"מ ורבנן בשחיטת חשו"ק אם בעי כיסוי וקאמר שם לר"מ אוקי מיעוטא להדי חזקה ופירש"י חזקת אבמה"ח, וקשה הא בעוף וחיה מיירי ולר"מ אין אבמה"ח אלא בבהמה טהורה. - והנה מחדש שם החת"ס דרק משום אבמה"ח ממעט ר"מ מחיה ועוף. - וזהו משום דכתיב וזבחת מבקרך וגו' וסמיך לה לא תאכל הנפש עם הבשר וזהו אבמה"ח. - אבל בשר מן החי דנלמד מבשר בשדה טרפה, וזהו כר' יוחנן בחולין ק"ב, וא"כ כל שישנו בטרפה ישנו בבשר מן החי. - וא"כ גם לר"מ ישנו בעוף טהור ובחיה טהורה איסור בשר מן החי, והא דפירש"י בכיה"ד אבמה"ח אשגירת לישנא נקט. - נמצא דגם ביצת עוף טהור אתי מאיסור, וחידוש איכא הא דשרי רחמנא. - ולזה איצטרך בת היענה דהו"א הואיל וביצת עוף טהור דאתי מבשר מן החי ושריא רחמנא דהוה"ד גם ביצת עוף טמא מותר, על זה אתי קרא לאסור עכת"ד, יעוי"ש. כו והנה אף שדברים נעימים הם וראוים הדברים למי שאמרם. - אבל נראה להעיר א) מה יענה לרשב"ל דפליג שם אר' יוחנן וסבר דבשר מן החי נלמד ג"כ מקרא זה דלא תאכל הנפש עם הבשר והיינו דמחד קרא נלמד אבמה"ח ובשר מן החי, וכדפירש"י שם דמפרש רשב"ל לא תאכל הנפש, ולא תאכל הבשר כל זמן שזה עם זה יעוי"ש, וא"כ תקשה היאך מתורץ לר"מ אליבא דרשב"ל. ב) דלפי דברי החת"ס רק בשר מן החי נלמד מהא דבשר בשדה טרפה ולא אבר מן החי, ותמוה בהא דאיתא בירושלמי נזיר פר"ו בהא דתני ראב"י ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אל תהא תולש ואוכל מן הבהמה כדרך שאתה תולש מהקרקע ואוכל, ומבואר שיש בזה אבר מן החי כמבואר שם, הרי חזינן דגם אבמה"ח נלמד מקרא זה והיינו דמביא שם הירושלמי ללימוד דאבר מן החי וטרפה באזהרה אחת הן. - ואעפ"י דר' יוחנן שם סבר דאבמה"ח נלמד מהקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר. - אבל מבואר דגם רשב"ל סבר להאי דרשא דלא תאכל הנפש עם הבשר לאבמה"ח, אבל סבר דהתורה כללה לאבמה"ח גם בקרא דטרפה והוי לאו שבכללות, ור' יוחנן סבר דלא נקרא לאו שבכללות כיון דישנו לקרא מיוחד לאבמה"ח. - אבל ע"כ לא פליג אראב"י שיש בקרא זה דוהבשר בשדה טרפה שאין זה לימוד גם לאבמה"ח, וא"כ אין לומר דסבר ר' יוחנן אליבא דר"מ דרק משום אבמה"ח ליתא בעוף, אבל יש לעוף משום בשר מן החי, מטעם שנלמד מטרפה משום דלפי"ז גם אבמה"ח נלמד מקרא זה דטרפה, וכיון דסבר ר"מ דעוף טהור ממועט מאבר מן החי, ע"כ ממועט ג"כ מבשר מהחי, וא"כ הדרא הקושי' לדוכתי' לר"מ דע"כ ליתא בעוף טהור גם משום בשר מן החי. ג) דלדברי החת"ס אין ב"נ מצווה על בשר מן החי כיון שזהו דוקא בישראל שמוזהר על הטרפה, וזה דוחק גדול. ד) קשה דגם אם נאמר כן דמודה ר"מ בבשר מן החי שאסור גם בעוף טהור. - אבל כיון שהאברים מותרים, א"כ הביצה שנולדה יש בזה משום זה וזה גורם, היינו האבר המותר עם הבשר האסור, וזה וזה גורם מותר, וא"כ אין ללמוד מזה היתר לביצת עוף טמא שכולו איסור ודין יוצא מטמא עליו. כז וגם בעצם הדבר קשה לומר דאבר מותר והבשר אסור, דהלא בכל אבר בעינן שיהי' בו גם בשר. - ובשר זה מותר כיון שהוא אבר, ואילו בשר לבדו אסור. - והנה על זה יש לומר דהבשר שעם האבר סגי גם במשהו. - ואין בו שיעור כזית, ובשר לחודיא הכוונה בשר שיש בו כזית. - אבל אכתי יש לתמוה הלא יש אברים דאין בהם גידין ועצמות ורק כולו בשר כמו הלשון והטחול והכליות והלב, והם מותרים אעפ"י שהם בשר, ושאר הבשר אסור, וזה תימה דהלא האברים האלו לא יצאו גם מכלל בשר ומדוע מותרים הם, וכי מפני שיש להם תורת אבר יצאו מכלל בשר, ואם סבר ר"מ דאברים האלו מותרים, ע"כ סבר דגם בשר מן החי מותר בעוף, וא"כ תקשה כדלעיל. כח והנה בעיקר הדבר הא דנלמד בשר מן החי מבשר בשדה טרפה לא תאכלו, הביאור שזה ג"כ נקרא טרפה דהביאור טרפה כמו הא דטרוף יטרף דכל שבא מכח טירפא כדרך חיה שטורפת נקראת טרפה אעפי" שאין זה טרפה האמורה בתורה שהיא בכלל נבלה, מטעם שאין כמוה חיה, אלא הכוונה דהבשר שבא מכח טירפא אסור. - וא"כ הרי"ז גם בכלל, בהא דבשר בנפשו לא תאכל. - שבא הלימוד לאבמה"ח ע"כ שזה נכלל גם בשר מן החי, וכמו שמבואר בסנהדרין נ"ז וברש"י ד"ה בשר. - וגם בהלימוד דוהבשר בשדה לא תאכלו יש בכל זה גם אבמה"ח וכמו שסבר התנא ראב"י בירושלמי נזיר שם. אבל לא הוי הכוונה לומר שדין בשר מן החי נוהג רק במי שנוהג בו טרפות, ולומר דאם נוהג בו טרפות להכי תנהוג בו ג"כ הא דבשר מן החי. כט והנה לפי"ז הא דכתב הרמב"ם בפר"ה ממ"א ה"ב וז"ל אבל אם פרש מן החי הבשר בלבד חייב עליו משום טרפה כמו שביארנו לא משום אבמה"ח עכ"ל יעוי"ש הכוונה דחייב עליו משום בשר מן החי שגם זה נקראת טרפה כמו שכתבנו. - וע"כ צריך לומר דע"כ אין לפרש דהחיוב משום טרפה מטעם טריפות, דע"כ לא מיירי הרמב"ם שנטרפה מטעם זה. - וזהו משום דזה עצמו נקראת טריפה. אבל החיוב משום בשר מן החי. - ונוהג גם בב"נ. -