נזר הקודש - בכורות כב

יח והנה יש לעיין לר' יהודה ור' אלעזר דסברי דאבר מה"ח נוהג גם בטמאין, ויש לחקור אם יש בזה גם משום איסור אבמה"ח. - וכמו כן יש לחקור לענין ב"נ לכו"ע שמוזהר על אבר מה"ח גם בטמאין כדאיתא בחולין ק"ב וברמב"ם פר"ט מה' מלכים הי"ב. - והנה לכאורה לר' יהודה ור"א דסברי דאבר מה"ח נוהג גם בטמאין א"כ למה לן קרא לאסור חלב גמל, הא בלא"ה אסור משום אבמה"ח. - זה לא קשה דאיצטרך קרא לחלב שנחלב לאחר מיתה דהגמל, עוד יש לומר דבא הכתוב לאסור גם משום טמא. יט ונראה דליתא בזה משום אבמה"ח. והיינו דע"כ כיון דהחלב לאו אבר הוא ולא קרינן בזה לא תאכל הנפש עם הבשר. - דמזה נלמד לאבמה"ח, והכוונה לאבר ממש שהוא תלוי בחיותו של הבע"ח. - וזה לא שייך בהחלב שאינו תלוי בחיותו. - ואדרבה טוב להבע"ח כשמפרידין ממנו החלב וצער גדול להבע"ח בריבוי החלב, ויש מן הפוסקים שרוצים להתיר לחלוב בשבת משום צער בעלי חיים שהוא דאורייתא, עי' במרדכי שבת. - לכן פשיטא שאין החלב משום אבמה"ח. - ורק משום יוצא מאבמה"ח יש לאסור כדין כל היוצא מטמא טמא. וכמו כן היוצא מאבמה"ח יש לאסור מטעם זה. - וכשרבתה תורה לאסור חלב גמל ע"כ הוא מטעם כל היוצא מטמא. - ולהני תנאי דסברי דיש איסור אבמה"ח גם בטמאים הרי זה החלב גמל גם באיסור יוצא מאבמה"ח. - אבל ע"כ לא הוי בזה אבר מן החי ממש. - ורק איסור יוצא מן החי איכא בזה. - וזהו רק למ"ד בהמה בחייה לאברים עומדת. ולמ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת ליתא בזה כלל גם איסור יוצא מאבמה"ח. - והנה לפי"ז לא מבעי' למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת דפשיטא שאין בהחלב גמל משום אבמה"ח, ואפילו למ"ד דבהמה בחייה לאברים עומדת, ג"כ אין בזה משום אבמה"ח רק משום איסור יוצא מאבר מה"ח. והנה פשיטא שאין איסור יוצא מאבמה"ח נוהג בב"נ. דדין זה לאסור חלב גמל לישראל נאמרה ולא לב"נ. כ והנה מטעם זה פשוט שמותר לישראל להאכיל חלב לב"נ וליתא בזה משום לפני עור לא תתן מכשול כיון שאין ב"נ מוזהר בזה. - ואין לנו לחפש מנין לנו שמותר חלב לנכרי כיון דאתי מחי. ויש לומר דההיתר לישראל ולא לב"נ, וכמו שחקרו בזה גדולי אחרונים. - משום דלפי מה שביארנו לא הוי חלב בכלל איסור אבמה"ח רק באיסור יוצא מחי. - וזה לא נאסר לב"נ. - ומטעם זה נהוג עלמא למכור ביצים לב"נ. - והחת"ס בתשובה סי' י"ט תמה בזה טובא דהלא כיון דאתי מחי איכא בזה משום אבמה"ח ורק לישראל התירה התורה, אבל אין ההיתר הזה לב"נ יעוי"ש. - ולפי מה שכתבנו ע"כ גם הביצים של העוף לא הוי אבמה"ח, אלא יש בזה משום יוצא מן החי שאסור רק לישראל, דהא דאסרה תורה חלב גמל מטעם דיוצא מאיסור. - ולזה בעינן קרא להתיר הביצים. - אבל כל זה לישראל בעינן קרא להתיר. - משא"כ ב"נ לא היו בכלל האסיור. כא ומטעם זה לא דמי להא דמפרכסת דדעת הרמב"ם שאסור לב"נ אעפ"י שמותר לישראל. - דשאני התם דע"כ הבהמה בחייה באיסור אבמה"ח. - וטרם שבא המתיר הרי היא באיסורה.- ולכן כיון שאין השחיטה מתרת לב"נ ורק המיתה מתרת לכן כיון שמפרכסת הרי היא כחיה, נמצא דחסר עדיין המתיר והרי היא עומדת באיסורה הקודם, ולהכי מפרכסת אסור לב"נ משום אבמה"ח. - משא"כ ביצי העוף שמעולם לא היו באיסור אבמה"ח לאחר שנפרדו מהעוף. - ורק איסור יוצא מאבד מה"ח יש בזה. - ואיסור זה לא נאמרה לב"נ. כב שם סד"א הואיל וליכא מידי דאתו מחי ושריא רחמנא והאי חלב כאבר מה"ח הוא ושרי והלכך אפילו בבהמה טמאה לישתרי קמ"ל. - וקשה לכאורה דזה אתי שפיר רק למ"ד דבהמה בחייה לאברים עומדת, אבל למ"ד דבהמה בחייה לאו לאברים עומדת, א"כ ליכא בהאי חלב משום אבמה"ח, דהחלב בעצמו לאו אבר הוא, ורק נפרד מאבמה"ח, ואם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת, א"כ לא אתי מאבר מן החי. כג ונראה דאפילו למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת, וליכא משום אבמה"ח. - אבל עכ"פ כיון שטרם הותרה הבע"ח לאכילה מטעם חסרון שחיטה, יש בזה משום יוצא מן האיסור, וזהו הביאור בגמ' ליכא מידי דאתי מחי ושריא והיינו דטרם הותר החי ממילא כל היוצא ממנו אסור. - ויש בזה חידוש התורה שהתירה חלב אע"פ שיש בזה משום יוצא מאיסור, ויש מקום לומר דכשם שהתירה התורה יוצא מאיסור אבמה"ח כן יש בכלל זה היתר ליוצא מאיסור טמא. - ולזה כתבה תורה לאסור חלב גמל. כד והנה הא דהתירה התורה חלב בהמה טהורה לאכילה יש לפרש בזה שתים, או משום דליכא בזה משום יוצא מאיסור מטעם דהחלב הוי כפריש ואין זה נחשב לגוף הבע"ח מפני שעומד לצאת, והרי זה כפרש גרידא, או משום דבזה חידוש התורה להתיר איסור יוצא. - אבל נראה יותר בזה שהוא כטעם הראשון, וזהו משום דהחלה לא נחשב לגוף הבהמה כמו שביארנו בספרנו נזר הקודש למעילה י"ב והחלב הוי רק מיפקד פקיד. ונפק"מ לבין הטעמים לענין חלב בהמה טמאה דאם בשביל הטעם הראשון שהוא מפני שאין זה מגוף הבהמה יש להתיר מטעם זה גם בחלב בהמה טמאה, משא"כ אם אמרינן דרק היתר יוצא בזה הנה אין לנו לומר רק מה שהתירה התורה, והיינו יוצא מן החי מבהמה טהורה משא"כ בהמה טמאה שיש בזה גם משום טמא. - והפרישה בסימן פ"א הקשה בזה, ומתרץ דבטמאה אין איסור מן החי נוהג בו ולכן הוי אמינא דכשם שהתירה התורה בטהורה איסור יוצא מן החי כן יש להתיר בטמאה איסור טמא יעוי"ש. אבל זה תמוה דהרי הש"ס מיירי למ"ד אבריה מתפרקין והוא אליבא דר' יהודה כמבואר בנדה ט', ור' יהודה סבר בחולין ק"א דאבמה"ח נוהג גם בטמאין כמו שכתבנו לעיל, אבל נראה דסבר הש"ס דהתורה התירה חלב של בהמה הטורה הוי הטעם משום דהוי כמופרש ומופרד, - וזה לא נלמד מהקרא דהטמאים דאתי לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהם, דשאני התם שזהו מגוף הטמאים, אבל שאני חלב דהוי מופרש ומופרד